מאת:עופר ביידה

החלק הראשון של הסיכום שלי למרתון טבריה 2013 כאן

בסיומו של החלק הראשון של סיכום זה כתבתי,
מדי פעם אפשר לזהות בתמונה בחלק זה של המסלול את מימי הכנרת,
ועכשיו ההמשך:

משה נוה ואייל זמיר בוודאי ישמחו לזווית צילום מעין זו.

בינתיים גם הקילומטר ה-17 מגיע לקיצו!!!

יש מי שרצים בטור,

ויש מי שבמקביל…

עם הרוח של היום, הרבה רצים ורצות,
אימצו את הדראפטינג כאפשרות מועדפת…

את רותם להב ממכבי ראשל"צ פגשנו בתחילת הסיכום,
אני כמעט מפספס אותה, אבל מתעקש לנסות שוב…

אני עובר לצד השני של הכביש,
כדי לא להיקלע בטעות לשטחו של שטיח המדידה,
המיועד לרצים שמסיימים בשלב זה 25 ק"מ,

אבל חוזר בזמן לשמחתם המופגנת של לא מעט רצים ורצות…

בחלק די מוקדם של הריצה,
פגשתי את מישאל דגן עם קבוצת הקצב לזמן מטרה של 3:30 שעות,
התמונה לא ממש הצליחה, אז עכשיו כשהם מולי,
יש לי אפשרות נוספת לפרגן להם תמונה.

מה זה אומר שהתחלתי בקצב שלהם, על תכנון הריצה שלי,
כדאי לוותר על מסקנות ידועות מראש…

נראה שזו אחת מקבוצות הקצב הגדולות,
בהתחשב בעובדה ש-56% מתוך מסיימי מרתון טבריה השנה,
עשו זאת בטווח של 3-4 שעות, זה כנראה לא מפתיע.

יש מי שהגיעו למרוץ בלבוש חורפי,

ויש מי שמזג האוויר והרוח לא מנעו מהם לרוץ בבגדים קצרים…

השלט שמבשר את סוף הקילומטר ה-18 נראה למרחוק,

 

מה שאומר שאנחנו מתקרבים לתחנת הריענון,
שמוצבת בדרך כלל ליד רותם ושיזף,
עליהם מרמז השלט בתמונה הבאה.

בחלוף קצת פחות מ-2 דקות אנחנו אכן כבר שם

 

אני מנצל את התחנה חוץ משתיית מים (וצילום כמובן) למנוחה קצרה,

לפני שאני ממשיך בדרכי אל נקודת הסיבוב,
הממוקמת כזכור באזור בית ההארחה עין גב.

קבוצות ריצה גדולות זה נחמד,
חוץ מהעובדה שהם "מאלצים" אותי להתאמץ קצת כדי לעקוף אותם,
מצד שני הם רצים בצד הנכון של הכביש ואני לא…

בכל מקרה, כל הכבוד לקבוצת הקצב לזמן מטרה של 4 שעות,
בהובלתו של גלעד קראוז, שבשנה שעברה היה לישראלי הראשון,
שסיים את מרוץ הספרטתלון המפרך ביוון למרחק 246 ק"מ.

מפגש שני במהלך הריצה עם קרן גולדבלט,
שמלווה את דרור כרמלי מ"אתגרים" יחד עם עוד חברים מהעמותה.

מפגש שני גם עם עומר מנוס (צלם הבית),
שבין היתר צילם אותי בתחילת הריצה, עם המצלמה השנייה שלי.

אחרי צילום כל כך הרבה רצים ורצות על רקע הכנרת,
אולי כדאי לצלם גם את הנוף…

אחת הסיבות שאני אוהב מרוצים במקומות פתוחים,
כמו במרתון טבריה או חצי מרתון עין גדי,
היא העובדה שלצלם רצים ורצות על רקע שמים כחולים (ולפעמים גם עננים),
קצת יותר מלהיב מאשר על רקע ביניינים במרוצים עירוניים.

אני חוזר לצד ימין של הכביש לטובת השלט שמסיים את הקילומטר ה-20,

ושטיח הבקרה שמגיע מיד לאחריו.
הזמן הרשמי שלי הוא 2:19:50 שעות, וגם הפעם זה דומה לזמני צילום התמונות.
האנדומונדו רושם 2:17:08 שעות.

כמובן שאני חוזר לצד (הלא) נכון מהר מאד כדי לפגוש עוד לא מעט רצים ורצות.
למשל מפגש שני עם שירלי סובל וקבוצת הריצה של צה"ל.

לא נראה שהרוח הנגדית מפריעה לאילנית גת,
"לטוס" קדימה במרתון הבכורה שלה!!!

למיטב זיכרוני, השתתפתי בריצות ליל הירח,
שמארגן מדי שנה דורון שלמון מאזור חנותו Runway באזור צומת זרזיר,
רק פעמיים, אבל ההנאה הייתה מושלמת.

מאחוריו בתמונה נראית מעיין סגל ממועדון הריצה גליל עליון.

חגית אמסלם, נבחרה זה לא מכבר,
כחברה בהנהלה החדשה של איגוד האתלטיקה מטעם מרכז הפועל,

היא מבקשת שאתעד את החולצה שלה,
שאומרת שהיא רצה עם הלב!!!

תחנת הריענון נראית כבר באופק,
ואני ממש לא זוכר אם אריק פרץ מאיילות,
שאל אותי משהו ברגע צילום התמונה הבאה…

לפחות התחנה כוללת מצרך די נדיר למרתון טבריה – משקה איזוטוני.

המשקה האדום יותר טעים לי מזה הצהוב אותו פגשנו לפני עידן ועידנים.

מה שכן נראה לי קצת בעייתי שבחלק מהכוסות,
הריכוז גדול בהרבה מכוסות אחרות שנצפות על אותו השולחן.
 
ריכוז דליל מדי לא נותן כלום לטעמי,
ורב מדי יכול לגרום לתחושת בחילה.

שתי דקות חולפות ואני פוגש בין היתר את קובי אורן,
שמסתפק היום ב-42.195 קילומטר, או שלא???
בכל מקרה אני מקווה של-265 ק"מ,
כמו במרוץ "סובב עמק" האחרון הוא לא יגיע היום "…

גם קבוצת הקצב לזמן של 4:45 שעות, כבר עושה את דרכה חזרה.

האם הבתים המציצים מתחת לצמרות העצים שייכים לבית ההארחה עין גב?
אם כן, אולי זה מרמז שנקודת הסיבוב כבר קרובה…

ואכן השלט שמבשר 21, מופיע בצד השני של הכביש,
גם אם נקודת הסיבוב לא ממוקמת בדיוק במחצית המרחק,

אפשר בחלוף כחצי דקה,
לזהות את השער האדום שמסמל את נקודת הסיבוב באופק.

הרצות עם הכובעים האדומים בתמונה אוחזות בננות בידיהן,
אבל משום מה לא נראה לי שמטע בננות מחכה לי בשער,

רק שער ושטיח בקרה מחכים שם…

הזמן שלי בנקודת מחצית המרחק,
 21.144 ק"מ ליתר דיוק לפי הכתוב בתוצאות הרשמיות, הוא 2:28:29 שעות.

לפחות צלם עדיין אפשר למצוא פה,

אני מודה לו בעוד תמונה שלו.

וגם אני מתחיל את הדרך הארוכה חזרה לכיוון טבריה.
דורון ברגר יתחיל אותה אף הוא בעוד זמן קצר.

תהיתי קודם כזכור האם נקודת הסיבוב קרובה לבית ההארחה עין גב,
השלט הנראה בצד ימין ליד רץ עם חולצה צהובה של "איילות",
רומז שאכן כך הוא המצב.

סיון סלאפאק מתרגלת את הנפת הידיים בשער הסיום,
בעוד קצת יותר מ-21 ק"מ…

אני ממשיך "לשייט" מצד לצד,

כדי לפגוש עוד רצים ורצות שמגיעים מולי,
למשל פגישה שנייה עם ג'ודי וענונו ממרת"א.

החזרה הבאה לנתיב הנכון,
היא לטובת החזרה לתחנת הריענון בה ביקרתי לפני כעשר דקות.

האם גם לגמתי משקה איזוטוני או שהסתפקתי בלצלם את אורי זורע,
אותו אני פוגש כאחד השופטים בתחרויות אתלטיקה בהדר יוסף,
כשהפעם גם הוא אוחז במצלמה וממהר לתפוס מקום ולכוון אותה אלי???
מי זוכר…

חוזרים לריצה, אני משתדל לצלם תמונה עם שמיים כחולים,
השמש לא תמיד משתפת פעולה – איך אומרים – לא קל…

את כוונתי לגבי ההפרעה של השמש,
ניתן לראות בתמונה של סוף הקילומטר ה-22.

את דורון גורודצקי והמצלמה שלו אני פוגש בפעם השנייה היום.

הפעם הזאת זה קורה בדיוק כאשר הסוללה השנייה של המצלמה הפחות טובה מתעייפת,
בלית ברירה אני עובר למצלמה השנייה שעובדת על סוללות AA (הידועות גם כסוללות אצבע),
ומצלמת תמונות בבודדת לעומת צילום הרצף של המצלמה היותר טובה…

זה לא ימנע ממני לפרגן לדורון,
תמונה בצד השני של הכביש על רקע הכנרת.

אני חוזר לכיוון הריצה הנכון.
הבטחתי בתחילת הריצה הרבה מפגשים עם צוות 4sport,
אז אני מקיים…

הכנרת נראית ממש קרובה, הושט ידך וגע בה…

אבל בינתיים הרוח שמכה בנו ללא רחם, מזכירה לי שיר אחר:

אני שולף את הטלפון הנייד מנדנו וכותב בפייסבוק:
"רוח, רוח, רוח, למה לא תלכי לנוח?"

האמת שהתלבטתי בין המילה "תשכבי" למילה "תלכי",

אבל כנראה שמרים ילן שטקליס הייתה רושמת לי "נון" בכל מקרה…

אז ניתן לה את הכבוד עם הגרסה הנכונה:

רוח, רוח! רוח, רוח! למה לא תשכב לנוח?
מן הבוקר תשתולל, והנה כבר בא הליל.

את פלורה פרנק מירושלים אני פוגש כמעט כל שנה בקטע זה של המרתון,
כל הכבוד לה על ההתמדה!!!

שבוע אחרי המרתון (השלב בו נכתב קטע זה של הסיכום),
הייתי בטוח שעברתי להליכה רק לאחר סיום הקילומטר ה-24.
לפי זמני צילום התמונות עברתי את הקילומטר האחרון ב-10 דקות,
מה שמטיל ספק אם באמת רצתי אותו…

כנראה שבכל זאת חזרתי קצת לרוץ,

כי בחלוף קצת יותר מדקה אני מגיע אל חגי ברמן ורויטל עטיה,
שניהם ממועדון ארוחת הבוקר ירושלים.

חגי מציין שזהו המרתון הראשון של רויטל, בהצלחה!!!

האם המפגש השלישי שלי היום עם ג'ודי וענונו ממרת"א,
התרחש כי היא עקפה אותי או שהיה זה להיפך?

בדיעבד, התוצאות מספרות שהיא תסיים זמן רב לפני,
ואפילו תעשה זאת עם נגטיב ספליט,
כלומר חצי מרתון שני מהר יותר מהחצי הראשון של הריצה שלה.

עוד מספר דקות חולפות ואני מגיע לתחנת הריענון ליד רותם ושיזף,

אני מנצל זאת למנוחה קצרה בתחנה,

הסימון הבא מודיע על סיום הקילומטר ה-24.

ונחזור לזיכרון המעומעם שלי על כך שבנקודה זו עברתי להליכה,
הסיבה די פשוטה, נגמרה האנרגיה.

ככה זה כשאני במרתון טבריה ולא במרתון ברלין, או אפילו אמסטרדם,
שם יש משקה איזוטוני ובננות כל 5 ק"מ,
באמסטרדם בניגוד לברלין הבננות התחילו אומנם רק בקילומטר ה-10 או ה-15,
אבל המשיכו עד הסיום, וההבדל בתוצאות לא משאיר ספק,
על התרומה שלהן ליכולת שלי לצלוח את המרתון.

כ- 6.5 דקות מאוחר יותר,
נראים באופק רצים שניצלו את המעבר שלי להליכה,
כדי להשאיר אותי הרחק מאחור.

לפחות צוות 4sport עדיין דואג לעודד אותי,

בדרך לשטיח הבקרה שלהם לסיום הקילומטר ה-25.

הזמן הרשמי שנרשם לי הוא 3:08:16 שעות שגם הפעם תואם לזמן צילומי התמונות.
האנדומונדו הולך על 3:02:06 שעות.

אני כבר לא זוכר בדיוק באיזה קילומטר החלטתי להוציא את הטלפון הנייד,
ולהשוות בזמן אמת את המרחק שמראה האנדומונדו,
לשילוט הקילומטרים הרשמי,

ההבדל שראיתי בערך בחלק זה של הריצה,
היה של כ-550 מ' לטובת האנדומונדו,
מה שמסביר את הפרש הזמנים הגדול בינו לבין הזמן האמיתי…

למרות ההליכה אני ממשיך לפגוש רצים ורצות שכמובן יסיימו לפני בסיום,
למשל גילה אלטר וחגי ניברון.

נוותר על השלט שמבשר על עוד קילומטר שנגמר (26 במקרה זה),
לטובת עוד שני רצים – שרון הלמן ואחריו בתמונה יהושע שטראהל מרצי בית שמש.

פעם שנייה היום שאני נותן למצלמה להתמקד בתא שירותים נייד,

הפעם העצירה קצרה יותר…

השלט שמבשר על תום הקילומטר ה-27,
רומז שתחנת הריענון ליד תחנת הדלק של האון כבר קרובה.
אולי אפשר לבנות על איזה ג'ל של GU בתחנה שניצבת ליד?

ועברה דקה,
עוד דקה,
עוד דקה,

ובניגוד לאגדות,
תחנת ריענון נראית מרחוק,
אך אין זכר לתחנת הג'לים של GU…

אני מפנה את המצלמה ימינה, והתשובה נגלית לעיני,
שני מאבטחים שעמדו ליד, אישרו את הנחתי – נגמרו הג'לים!!!
השעה 12:40, פחות מ-3:40 מהזינוק,
אני לא הרץ האחרון (גם אם בסופו של המרתון כן אהיה בין האחרונים),
איפה פה העיקרון שהרצים האחרונים צריכים לקבל את אותו היחס כמו הראשונים???

לפחות בקבוקי מים לא נראה שחסר בתחנת הריענון הרשמית ליד.

אני שואל האם המיכל מכיל משקה איזוטוני ונענה בחיוב.

הלעיטני נא מן הצהוב, הצהוב הזה,

אך אבוי, אין כוסות,
אני מרוקן את מה שנשאר מבקבוק המים ששתיתי ומנסה לדוג באמצעותו משקה,
זה לא כל כך מצליח,
אם זה לא היה עצוב, זה היה יכול להיות די מצחיק…

אני נפרד מתחנת הריענון שנראה עסוקה בהכנות לקיפולה מהשטח,

וממשיך הלאה.

סוף הקילומטר ה-28 והקרבה לתל קציר אולי מאותתים שהרוח קצת נרגעת,
אבל אחרי הליכה כל כך ארוכה,
הברך שכמו שהזכרתי בתחילת הסיכום,
גרמה לי לוותר על מרוצים באביב האחרון,
חוזרת להציק לי קצת,
ואני מבין שאני לא הולך לפתוח פתאום בריצה מטורפת,
גם אם אזכה פתאום באנרגיה בלתי נדלית…

ואכן זמני צילומי התמונות מספרים שגם את הקילומטר הראשון,
בשליש האחרון של המרתון עברתי ביותר מ-10 דקות..

אני כבר לא זוכר למה לא צילמתי את הפניה בצומת מעגן,

אבל לא הרבה אחריה כזכור מהדרך הלוך,
מופיע שטיח הבקרה של סוף הקילומטר ה-30.
הזמן הרשמי 4:08:48 שעות (כרגיל מסתדר עם זמני צילום התמונות),
האנדומונדו מה אומר אתם שואלים?
4:01:45 שעות…

וכמו שכבר התרגלנו צוות 4sport ממשיך לנוע בדרכים…
 
אני כבר לא זוכר לכמה זמן עצרתי כדי לדבר עם שוקי ברניב,
כנראה שפחות מאשר השיחה אתמול עליה סיפרתי בחלק הקודם של סיכום זה,
בהקשר לשטיח הבקרה הגלמוד מהקילומטר ה-35

לצערי גם אני צריך להמשיך לנוע,
 בתקווה לפגוש את תחנת הריענון שליד קיבוץ מעגן.

פחות מ-3 דקות חולפות, ואני חולף על פני הכניסה לקיבוץ,
אבל מתקשה קצת לזהות את תחנת הריענון,
את תחנת האוטובוס שמציצה בתמונה דווקא זיהיתי…

כנראה אנחנו בשלב השירות העצמי,
אני שוקל להעמיס את המשטח עם בקבוקי המים,
אבל מסתפק בבקבוק אחד,

אולי מזל שכך,
כי מבט לאחור מגלה רכב של הוועדה המארגנת,
שבטח נשאר במיוחד לשמור על הבקבוקים,
מפני אורחים לא רצויים כמוני…

אני מביט חזרה קדימה ומגלה עוד רכב של הוועדה המארגנת,
האם המכלים הנראים בתוך הנגרר הכילו פעם משקה איזוטוני
ואולי היה זה רק חלום…

השעה 13:19 – 4:16 דקות לערך מהזינוק.

הקילומטר ה-31 מסתיים ואם אין רצים נצלם נוף,
בית גבריאל הוא בהחלט אפשרות טובה לצילום נוף,

אפשר לצלם גם כיכרות,
כאשר עוד קילומטר עובר (רק עוד כ- 10 ק"מ לסיום),

מצאה חן בעיני סככת הישיבה באזור צומת צמח, דגניה א', דגניה ב'…

אבל לנוח זה הדבר האחרון שאני צריך עכשיו,
אם אני רוצה לסיים לפני שהמשטרה תפתח את הכביש.

במחשבה שנייה, זה כנראה מה שכן יקרה לפחות חלקית,
אופנועי משטרה מובילים רכבים ומשאיות ואני נאלץ להסתפק בשוליים.

השעה 13:38, 4:35 שעות לערך מזינוק המרתון המלא.
בעבר היותר רחוק זכור לי שמרתון טבריה הוגבל ל-5 שעות,
וכאשר התקרבנו לזמן זה המשטרה ביקשה מהרצים והרצות,
שעדיין היו על הכביש (בד"כ כבר הרבה יותר קרוב לטבריה) לעלות למדרכה.

בשנים האחרונות, זכור לי שהמגבלה שונתה ל-6 שעות,
ואכן אני זוכר שהיה מתפרסם שבשעה 15:00 מסתיים המרתון.
השנה, כנראה בגלל שמרוץ ההצדעה לצה"ל למרחק 10 ק"מ,
אמור להיות מוזנק בשעה 14:30,
כלומר, חמש וחצי שעות מזינוק המרתון המלא,
לא ראיתי בחוברת המרתון שום התייחסות למגבלת סיום המרתון.
מה שמופיע בחוברת הוא טקס סיום למרתון המלא בשעה 15:00 ול-10 ק"מ בשעה 16:00.

אני לא יכול להחליט האם החלטת המשטרה מוצדקת או לא,
ולו בגלל כמות הרצים המועטה בשלב זה,
אבל ברור לי שכדאי לי להגיע לסוף הקילומטר ה-37, עד השעה 14:30 (או לפחות 14:45),
כדי להבטיח שאשתלב ברצי המקצה ל-10 ק"מ,
ולא אצטרך לחשוש מפתיחת קטע זה של הכביש…

עוד קילומטר נגמר (מס' 33),

כאשר ביקרתי פה לפני 3:33 שעות הייתה פה כנראה תחנת ריענון,
עכשיו רק הבקבוקים הריקים בתמונה יכולים להעיד על כך…
האם התחנה הייתה אמורה עדיין להיות כאן, אין לי מושג.

לפחות השירותים הכימיים עדיין כאן,
גם אם אני מתקרב אליהם,
רק כדי לא לעמוד בדרכו של האוטובוס שמבצבץ בצד השמאלי של התמונה…

אולי אני אמצא מים באתר של מקורות,

גשמי הברכה שקדמו ליום המרתון, מילאו את הכנרת,
ולמרות שהיא עדיין רחוקה מהמפלס האדום העליון,
נשמעו כבר דיבורים על פתיחת סכר דגניה בהמשך השנה, אחרי שנים רבות.

(לא) כמו באמריקה? אבל אני רוצה לטבריה,

חבל, כנראה שפספסתי את הטרמפ לעיר…

זוכרים את השירותים ליד מסעדת אבו שריף,
כן גם שם הייתה תחנת ריענון,
עכשיו (לא צילמתי או שצילמתי ומחקתי), אפשר לראות אנשים עסוקים,
 בלאסוף את הבקבוקים הריקים שנשארו ליד.

אני ממש לא יודע אם כל התחנות,
היו מתוכננות להישאר לכל אורך המרתון,
במיוחד שתחנה זו הייתה בכיוון הנגדי,
אבל אני מניח שאם היה בה צורך,
לא הייתה צריכה להיות בעיה,
להעביר אותה צד…

8 ק"מ לטבריה ו-61 ק"מ לקריית שמונה,

כנראה שהחלטתי שוב לצלם נוף…

נמשיך לרוץ (או ליתר דיוק ללכת), ושטיח הבקרה של הקילומטר ה-35 כבר כאן .

כמו שסיפרתי בחלק הקודם של הסיכום,
עת פגשנו את השטיח "בודד וגלמוד" עכשיו הוא כבר מחובר,
ודואג לרשום לי זמן רשמי 5:08:46 שעות.

אפילו ביום יום אני הולך 5 ק"מ יותר מהר, 10 ק"מ בשעתיים???

האנדומונדו כרגיל מזייף וטוען 5:01:00 שעות.

אני שואל את צוות 4sport,
האם כאשר אגיע לשטיח הבא בעוד 5 ק"מ,
הוא יהיה (השטיח כמובן) מחובר ופעיל?
ושוקי מבטיח לי גם הפעם שכן!

בשלב זה שאני משוחח עם הצוות על הא ועל דא,
פלורה פרנק הוותיקה משיגה אותי למפגש שני היום ולא אחרון.

אפשר להמשיך הלאה, לפחות באופק כבר נראה עוד רץ,
מה שאומר שיש עוד רצים ורצות עדיין על המסלול,
 שיסיימו ביותר מ-5 שעות.

הקילומטר ה-36 הסתיים,
אם כאשר התקרבתי לקילומטר ה-34,
קיוויתי לפגוש את תחנת הריענון העצמאית של שירות בתי סוהר,
בתקווה לאיזה פרי או בייגלה,
הרי שהאמת צריכה להיאמר, לא האמנתי שהם עדיין יהיו שם.

עכשיו אני רואה בכיכר מרחוק את השלט של מועדון "איילות",
ואני (כמעט) בטוח שזה אומר שתחנת הריענון שלהם,
 אותה פגשתי בפעם הראשונה לפני מספר שעות, עדיין שם.

ניתן לשלט את הכבוד גם מקרוב,

רגע לפני שאני מגיע אל התחנה.

הבננות, תמרים, תפוזים ובייגלה הם כמו אוויר לנשימה בשבילי,

גם עדי חלילי מרצי משמר העמק יכול ליהנות מכל הטוב שבתחנה זו,

והדרך היחידה שאני יכול להודות בה,
חוץ מהצעה ליובל רייז להצדיע להם,
היא כמובן תמונה קבוצתית של אנשי התחנה!!!

שלום ולהתראות בפעם הבאה.

מאחר ולוקח ל"אוכל" זמן להפוך לאנרגיה,
אני מעדיף להמשיך בינתיים ללכת.

הקילומטר ה-37 הסתיים אף הוא – יש!!!.
עכשיו כבר לא יורידו אותי מהכביש למדרכה…

לא לדאוג, אלו הם רכבי המארגנים,
רגע לפני נקודת הסיבוב של המקצה ל-10 ק"מ

.

עכשיו גם אני במסלול המקצה ל-10 ק"מ,
השעה 14:40,

.

עוד מספר דקות בוודאי נפגוש את המובילים מים לא חסר,
אולי גם אני אחזור לרוץ…

המצלמה בה צילמתי בשלוש השעות האחרונות,
בעזרת שלושה זוגות של סוללות AA מסוג אלקליין,
מיצתה את כל האנרגיה שלה,
לצערי לא השגתי בזמן האחרון סוללות AA מסוג ליתיום (רגילות, לא נטענות),
כמו שהיו לי למשל במרתון אמסטרדם ותל אביב בשנה שעברה,
וכך המצלמות שלי מושבתות כבר בשלב זה של המרתון.

.

אני מחליט לנסות שוב את המצלמה הראשונה (היותר טובה),
והיא מסכימה לעשות עוד מאמץ קטן,
בדיוק כדי לצלם את המובילים,
של מקצה ה-10 ק"מ במסגרת מרוץ ההצדעה לצה"ל.

 

נתקרב קצת כדי לזהות את המוביל בשלב זה טסמה מוגס (אלוף ישראל ב-10,000 מ'),
שגם ינצח בסיומו של המרוץ.
שני בשלב זה דמסו זגייה לפני נועם נאמן, בסיום הסדר יהיה הפוך.

 

אם כבר המצלמה עובדת, אז נפרגן גם לשלושת הרצים שיסיימו במקומות הבאים:
אדיסו נגה לפני אינדלו טקלה שיקדים את מי שבתמונה צעד לפניו, איימרו עלמיה.

 

דסטאו סוונך וניר אילן יסיימו במקומות השביעי והשמיני בהתאמה,

 

לפני מלקמו ג'מבר שיקדים בסיום את מי שלפניו בתמונה, גזהיי אנלאקאו,

 

אחריהם יסיימו ניתאי שטיין ויגאל לב.

 

אמרנו מרוץ הצדעה לצה"ל, אז הנה נציגיו בתמונה הבאה.

 

את המובילה והמנצחת מבין הנשים רוני גדיש,
כנראה פספסתי בדרכה אל נקודת הסיבוב,
לדרכה חזרה נתייחס בקרוב שוב.

שלוש מהרצות הבאות כן נכנסו לתמונה הבאה,
אלה פינוס שתקדים בסיום ב-25 שניות את סבטלנה אולניק,
במאבק על המקום השני,

אחריהן בתמונה, אנניה אלמו שתסיים רביעית.

עוד תמונה שלהן נכנסה לסיכום מהסיבה הפשוטה,
שזו הייתה התמונה האחרונה,
שהמצלמה שלי הסכימה לצלם בטרם דעכה סופית…

 

הבטחתי שנחזור למנצחת מקצה הנשים רוני גדיש,
היא חולפת על פני במהירות, האנרגיה מתחנת הריענון של איילות,
שהחזירה אותי לרוץ (גם עם עצירות מדי פעם כדי שהברך הסוררת לא תתלונן יותר מדי),
נותנת לי רעיון לנסות לרוץ עם רוני לפחות כמה מטרים,
אבל רוני שתסיים ב-37:12 דקות עם שיא אישי במרוץ כביש ל-10 ק"מ,
כבר הרחק מהישג רגליי, והרעיון נזנח…

עוד ועוד רצים ורצות, חיילים וחיילות עוברים אותי,
ואני ממשיך לרוץ עם עצירות קצרות למנוחה מדי פעם,
בכל זאת בניגוד להם, אני אחרי קרוב ל-40 ק"מ!!!

כאשר אני מגיע לשטיח הבקרה של הקילומטר ה-40 הוא משום מה לא משמיע קול,
ואכן לא נרשמת לי תוצאת ביניים למרחק זה.
אבל תשכחו מהקונספירציות,
כי לפלורה פרנק אותה כזכור פגשתי בפעם האחרונה ליד שטיח הבקרה של הקילומטר ה-35,
יש זמן ביניים גם ל-40 ק"מ (5:54:58 שעות למי שמתעניין).
ו-2195 מ' אחרי נקודה זו, וכמעט 20 דקות מאוחר יותר,
אנחנו מסיימים ביחד עם זמן זהה של 6:14:54 שעות.

הפעם האחרונה (שאני זוכר, בטח במרתון) שהסוללות של המצלמות שלי,
התעייפו לפני שהגעתי לסיום, הייתה במרתון ונציה 2005,
שם החמצתי בגלל עובדה זו,
 את התמונות של רוב הגשרים בקילומטרים האחרונים.

בכל זאת יש הבדל קטן, אז סיימתי את המרתון ב-3:34:52 שעות…

לפחות בסיום לא חסר פירות,
גם אם זה כנראה תודות לעובדה,
שהמרוץ ל-10 ק"מ היה קהל היעד שלהם,
בשעה זו של היום.

התמונה צולמה כמובן כבר בעזרת המצלמה הגדולה,
 שחזרה לידיי בסיום – תודה!

 

תמונה אחרונה במרתון טבריה 2013,

 

טקסי סיום אם של המרתון ( אם עוד לא הסתיים) או של המקצה ל-10 ק"מ,
אני כנראה כבר לא אצלם היום.

תם ולא נשלם, כי מלבד תמונות, הגיע שלב חשוב לא פחות מבחינתי:

סיכום ומסקנות:

1. אומנם ניצלתי את האקספו (יריד המציגים) לקנות חולצת ריצה ארוכה,
אבל עדיין נראה שלטבריה קשה להתחרות בנקודה זו אפילו במרתון ירושלים,
שלא לדבר על מרתונים גדולים בחו"ל.
מצד שני להגיע מהמלון לזינוק בתוך פחות מ-5 דקות בהלוך
ועוד פחות לאחר הריצה הוא בהחלט יתרון,
אני עדיין זוכר איך אני מדדה בתחנת הרכבת התחתית אחרי מרתון ברלין ב-2010,
בניסיון נואש להגיע לרכבת שתיקח אותי אל המלון…

2.חששותיי מגשם התבדו לשמחתי,
אבל הרוח הקשתה הן על רצי העילית והן על הג'וגרים כמוני,
אני עדיין מעדיף זאת על גשם,
כשאני זוכר שאחד משני המרתונים שלא סיימתי בטבריה (בשנת 2003),
היה מסיבה זו.
כאשר יש חשש לגשם, רצוי להכין מראש כיסויי ניילון שאפשר ללבוש ולרוץ איתם,
בברלין רצתי עם ניילון כזה שחולק לרצים, 32 ק"מ…

3. כמות תחנות הריענון הרגילות עם מים נראתה לי סבירה,
לא בטוח שתמיד הבנתי את ההבדלים בתדירות המרחקים בין תחנה לתחנה,
הייתי מעדיף מרחקים קבועים, כמו בברלין למשל כל 2.5 ק"מ.

העובדה שחלק מהתחנות קופלו ונעלמו מהשטח,
לפני שכל הרצים והרצות עברו דרכם היא כבר בעייתית הרבה יותר!!! 

4.  מבחינת משקה איזוטוני חוברת המרתון מספרת על 4 תחנות כפולות,
כלומר 8 תחנות עם משקה איזוטוני…
אם זה היה המצב אשרינו,
אבל אני זוכר שזכיתי לשתות משקה איזוטוני,
שלוש פעמים (מתוכם פעמיים בתחנה ליד שיזף),
ובתחנה אחרת לא היו כבר כוסות.
עוד נקודה חשובה היא שעל המשקה להיות יעיל,
כלומר מוכן בריכוז נכון, לא דליל מדי ולא מרוכז מדי.

5. לתחנה של שירות בתי הסוהר באזור הקילומטר ה-34,
הגעתי כנראה כבר מאוחר מדי, אחרי שהם עזבו,
אבל התחנה של "איילות" בסיום הקילומטר ה-36 החזירה לי הרבה אנרגיה.

 אבל כמו שאני כותב בכל סיכום של מרתון בארצנו הקטנה,
יוזמה זו היא לא תחליף לתחנות ריענון מסודרות,
עם משקה איזוטוני, פירות (אני מעדיף בננות) כל 5 ק"מ,
כמו שנהוג במרתונים גדולים בעולם.

תחנה של ג'לים גם צריכה להיות תוספת ולא במקום התחנות הרגילות,
אבל אם היא כבר נמצאת,
זה פשוט לא לעניין שהיא נעלמת לפני שכל הרצים והרצות עברו דרכה.

איגוד האתלטיקה החל בשנים האחרונות באימוץ תו תקן למרוצי כביש.
כיום הוא מתייחס בעיקר לנושא מדידת מסלול המרוץ, אישורו, שיפוט ודיווח תוצאות.

למיטב ידיעתי, האיגוד שוקל להרחיב את תו התקן גם לנושאים אחרים בעתיד,
אם כך, ואם מרתון טבריה רוצה להידמות לאחיו הגדולים מחו"ל,
למה לא לאמץ גם למשל את סעיף 8c של תקנה 240 (העוסקת במרוצי כביש),
שמתייחס למיקום תחנות ריענון כל 5 ק"מ,
כאשר במחצית הדרך של כל תחנה כזו תמוקם תחנת ריענון שבה מים בלבד.

כמובן שאפשר להסיק מכך שבתחנות הריענון (כל 5 ק"מ), צריכים לספק מעבר למים…

במרתון הראשון שלי בת"א מרץ 1990, עברנו בבני ברק,
ואני זוכר שרץ זר (נדמה לי שחייל או"ם) שהיה לידי ואני עצרנו ליד קיוסק,
וקנינו משהו לשתות…
תשעה חודשים מאוחר יותר, במרתון הראשון שלי בטבריה,
עצרתי בקיוסקים בצומת צמח לקנות פחית קולה וטילון,
כן, אני יודע שזה אסור לפי חוקי ה-IAAF,
אבל זה לא שהתחריתי אז או היום לצורך זה על אליפות ישראל…

אני בדרך כלל לא רץ היום עם כסף,
אולי בגלל שחשבתי שהתקדמנו מאז (ובהחלט התקדמנו),
אבל כנראה שלא מספיק…

מרתון טבריה צריך להחליט לטעמי,
האם בנוסף לסכומי פרסים שמנסים להתחרות בעולם הגדול,
לא הגיע הזמן גם להתחרות בו ברמת הארגון,
גם אם זה כמעט בגדר משימה בלתי אפשרית,
למשל בהשוואת היכולת לגייס מתנדבים.

בסופו של דבר כמעט לכל דבר יש מחיר,
וסדר עדיפויות הוא כנראה כמו תמיד שם המשחק. 

6. פתיחה זמנית של הכביש לפני סיום המרתון נראית לי קצת בעייתית,
 כאשר יש עדיין רצים ורצות על הכביש,
לא יודע אם זה מה שהוסכם עם המשטרה מראש או לא.

דבר אחד טוב שהושג מהעברת מרוץ ההצדעה לצה"ל למרחק 10 ק"מ לצהריים,
שאחרוני הרצים והרצות,
יכולים לעבור את הקילומטרים האחרונים ללא חשש מפתיחת הכביש. 

7. האמת שעל כמות הקהל והעידוד אולי עדיף לא להרחיב את הדיבור…
בכל זאת אומר, שעידוד בכמה מקומות בודדים ע"י ילדי גן או תלמידי בית ספר,
זה נחמד אבל רחוק ממה שאפשר לקוות לו.

כמה נקודות בודדות עם רמקולים,
גם לא מתקרבים למה שראינו,
אפילו לא במרתון ירושלים של שנה שעברה.

להתראות במרתון הבא!!!

קישורים קשורים
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר