מאת:עופר ביידה
בשבוע האחרון לפני המרתון הייתי קצת חולה, לא חייבים לקרוא לכל צינון שפעת (אז עוד לא שמעו על היסטריית שפעת החזירים, שהכול מדברים בה בימים אלו, בהם נכתב סיכום זה) .
בסופו של דבר החלטתי להגיע, ולנסות שוב להתמודד עם המרתון המלא, בטבריה.
בשנים האחרונות, השתכנתי בדרך כלל, בערב המרתון, במלון המארח ונותן חסות למרתון.
הפעם כבר לא נשאר מקום, ובעזרת "שוונג" אני משתכן במלון "אסטוריה" המרוחק כ-2 ק"מ ממרכז העניינים.
בעבר היותר רחוק, קרה שאיחור של כחצי שעה, לזמן המיועד לארוחת הפסטה (בדרך כלל נערכת בשעה שש וחצי בערב), גרם לכך שהייתי צריך לחפש אלטרנטיבות אחרות.
למרות שאני יודע שבשנים האחרונות זה לא כך, אני בכל זאת עושה את הדרך ממלון "אסטוריה" לארוחת הפסטה במלון "גולדן טוליפ", בריצה.
בדרך אני אפילו פוגש את שמעון בן יעקב הטברייני.
שמעון מספר לי, שהשנה הוא ירוץ את המקצה ל-10 ק"מ, כנראה שגם מסיבה זו, הוא לא יגיע לארוחת הפסטה.
כמה דקות אחרי השעה שבע בערב, אני נכנס סוף סוף לאולם הנכסף בו נערכת ארוחת הפסטה.
יו"ר איגוד האתלטיקה שלמה בן גל, כבר שם, וכך גם מנהל המרוץ דוד סעידי.
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
אפשר לעבור לעיקר – פסטה!
אנרגיה שתעזור לנו לרוץ את המרתון כבר יש, השלב הבא – איסוף ערכת המשתתף.
גם Expo חיכה לרצים ולרצות לובי המלון.
ירון רוכין מתעניין בכלי לעיסוי שרירים, אפרת וידמן, שמחה להסביר ולהדגים.
אני מסביר לאפרת, שלא נראה לי שאוכל לבדוק את השפעת המכשיר לאחר המרתון, מאחר וזה יהיה כנראה, הרבה אחרי שהיא תסיים את שהותה ב-Expo…
אני חושב בקול רם, על ההבדל בין שימוש בבננות (שאתקשה לסחוב עלי בזמן הריצה) לעומת תמרים.
אפרת מציינת את ההבדל, בהשפעה על האפשרות, שאאלץ להשתמש בשירותים הניידים, שאמורים לעמוד לרשות הרצים והרצות, במסלול המרתון.
אני נפרד מה-Expo, ועושה את דרכי חזרה למלון בו אני משתכן.
2 הקילומטרים הללו, גורמים לי לחשוב שטעיתי בהחלטה לרוץ מחר מרתון, נראה לפי כמות הפעמים בהם התעטשתי, שאולי לא הבראתי עדיין לחלוטין.
בוקר המרוץ.
אני מוותר על האפשרות לקחת איתי לריצה בננות, שהבאתי מהבית, תמרים דווקא שכחתי להביא.
למזלי, שקית המשתתף מכילה גם שקית תמרים…
שקית התמרים מוצאת את מקומה, במכנסי הריצה הארוכים, שאני מחליט ללבוש, גם מסיבה זו (אם אעבור להליכה, הם אמורים לעזור לי גם לשמור על החום בשרירי הרגליים).
אני מחכה יחד עם עוד כמה רצים ורצות, להסעה שהמלון שלנו, היה אמור לספק לנו כדי להגיע לאזור הזינוק.
לאחר מספר דקות, אנחנו מבינים שההסעה מתעכבת, ומחליטים שעדיף להתחיל את החימום כבר עכשיו, בריצה קלה שתביא אותנו אל היעד.
קצת אחרי השעה שמונה בבוקר, הרצים והרצות בקרבת מרכז העניינים מנסים להתחמם.
יש עוד כשלושת רבעי השעה עד הזינוק, ואני מחליט שיש לי זמן לקצת תמונות אווירה גם במלון.
לא מורגש לחץ, באולם חלוקת שקית המשתתף,
אבל לא הרחק משם, גם בחלוף כמעט חצי שעה, נצפה עדיין תור לחדר שמירת החפצים.
הגיע הזמן להתקדם אל עבר אזור הזינוק.
דניאל גולדשטיין מתכונן לזינוק המרתון המלא, לאורלי ברוקמן יש קצת יותר זמן עד לזינוק המקצה ל-10 ק"מ בו היא תשתתף.
נעם ליבנה, יהיה היום פייסר (מכתיב קצב) לזמן של 4 שעות – כמו שאפשר לראות, הוא מצא דרך מעניינת לציין את זה…
רחוב הגליל ממנו יוזנקו הרצים, כבר הומה בני אדם,.
זאב מרגלית ירוץ את המרתון,טל אל מרגלית ( לצידו בתמונה) תרוץ את המקצה ל-10 ק"מ.
גם נציגי מועדון רצי רמת השרון נראו בשטח, ביניהם – אביב קולין וארי יחזקאל.
הרצים והרצות מוכנים על קו הזינוק.
יצאנו לדרך הארוכה!
זמן קצר לאחר שנפרדנו מרחוב הגליל, חלק מהרצים והרצות, רץ בצידו האחד של הכביש,
ואחרים, כמו גיא קשת וכמוני, בצד הקרוב יותר אל חופה של הכנרת..
פגשנו לפני הזינוק חלק מנציגי רצי רמת השרון, לא נקפח גם את הרצות, הילה בר-זיו גלמן ולירון שמחי.
מי שזוכר את הסיכום שלי לחצי מרתון בית שאן, שנערך רק חודש לפני המרתון בטבריה, אבל פורסם ב"שוונג" די מזמן (בתחילת שנת 2009), יזכור אולי, שהבטחתי שם שלירון בוודאי תבין עד המרתון בטבריה, מה קשורה המצלמה למרתון?
מצד שני הפעם בניגוד לבית שאן, הסתפקתי במצלמות הקטנות…
מאיר יפרח הוותיק מגיח לפתע אל התמונה, גם אורנה ביברמן מחייכת, האם זה קשור במשהו שאמרתי? מי זוכר…
רוברט שושן (מאחור בתמונה), שומר על פוקוס, כל הכבוד.
אבידן טרבלסי מברך אותי לשלום, צפנת נאמן ורוני שפירא, מסתפקים בחיוך.
אוטובוס חולף על פנינו, האם זהו האוטובוס של העיתונאים?.
לפי דמותו של אריק קוקס (חבר הנהלת איגוד האתלטיקה) שנצפית ליד הנהג, כנראה שהתשובה היא כן.
אני מנצל את ההזדמנות לצלם את קרן מרץ, שלמה וונסובר וניצן ביאליק,
אפילו התמרים, לא יעזרו לי לסיים את הריצה, בזמן קרוב לזה שבו הם יסיימו – בשביל זה הייתי צריך להתאמן…
מיהי רוכבת האופניים שמצלמת את הרץ המצלם?
התשובה – הטריאתלטית לילך בר נתן – שבימים אלו של כתיבת סיכום זה, הוסיפה את השם סרויה לשם משפחתה – מזל טוב!
כזכור פגשנו לפני הזינוק את הפייסר ל-4 שעות (נועם ליבנה), כעת מגיע אלי הפייסר ל-3:45 שעות.
זהו יורם לבב – מאמן טריאתלון אחד מהפייסרים של קבוצת "יעדים" של ראובן מילמן, שלקחה על עצמה את הכתבת הקצב במרתון זה – תודה!
גם לרצי צהלה – אורי קירשנבוים ואורלי חסון מגיעה תמונה.
אורי ארגן בשנתיים האחרונות בחודש אוקטובר (2007 ו-2008) את מרוץ צהלה.
באוקטובר 2009, הוא היה הכוח המניע, בחזרתו של מרוץ שלושת הגבולות לעיר אילת (למרות שהגיאוגרפיה מלמדת אותנו שיש רק שניים כאלה, אחד עם ירדן והשני עם מצרים), והפיכתו למרתון מלא (ביחד עם המרוץ ל-10 ק"מ).
אורי היה בין 18 הרצים והרצות, שסיימו את המרתון המלא מתוך 21 שהתחילו אותו…
מספר שניות חולפות, ואני מפני את מבטי וכמובן גם את המצלמה, לצידו השני של הכביש, כדי לקבל את פניהם של מובילי המקצה ל-10 ק"מ
בתמונה, בריהון וובה מוביל לפני נועם נאמן, בסיום הסדר יהיה הפוך.
זו הפעם הראשונה בה אני מצליח לראות את רצי המקצה הקצר (10 ק"מ היום, ובעבר רצי התריסרון -12 ק"מ), תוך כדי הריצה שלי במרתון המלא – מי אמר שאין יתרון לרוץ לאט…
עוד ועוד רצי 10 ק"מ חולפים על פני, ביניהם גם גולן אוליאל ממועדון ארוחת הבוקר הירושלמי, שלפי התמונה נראה שאפילו אותת לי לשלום.
חיים מלכא מאתלטי אורן השרון שועט קדימה, ויקדים בסיום את גולן בשניות ספורות.
אנחנו קרבים לנקודת ה-5 ק"מ שהיא גם נקודת הסיבוב לרצי המקצה ל-10 ק"מ.
נקודת השתייה הראשונה, מגיעה גם היא.
אני מספיק עוד לראות, את מובילות המקצה ל-10 ק"מ בין הנשים.
בתמונה, מארי אליאס מאתלטי אורן השרון, מקדימה במעט את חברתה לאגודה – מאור טיורי – שעדיין מתחרה בקטגוריית הנערות (קטגוריה זו ממשיכה עד גיל 19 במקצועות האתלטיקה).
מיד אחריהן סבטלנה בחמנד מהפועל ירושלים, איתה בתמונה דניאל קרן מיוזמי ומנהלי מועדון רצי תל-אביב.
בסיום, סבטלנה תקדים את מארי, ומאור תסיים שלישית בדרוג הכללי בין הנשים, וראשונה בין הנערות .
נפרדנו מרצי המקצה ל-10 ק"מ,
אפשר לחזור לצלם את רצי המרתון המלא (בו אני משתתף), עלי פיך יהיה הראשון מביניהם שיזכה לתמונה, בשלב זה של הריצה.
מרתון טבריה הוא כזכור מרתון בינלאומי, בהמשך נפגוש את רצי העילית, מקניה ואתיופיה, בינתיים ניתן את הכבוד גם לרצים הרגילים (כמוני וכמוך) – Miika Lemponen מפינלנד.
בשנים האחרונות גדלה ההשתתפות של חיילים וקצינים מצה"ל במרתון טבריה, ואולם אירועי מבצע "עופרת יצוקה" גרמו לביטול ההשתתפות המאורגנת של צה"ל באירועי המרתון .
למרות זאת היו חיילים וקצינים, שהשתתפו במרוץ באופן אישי, כמה מהם ניתן לראות בתמונה הבאה:
מירי לוי, מאיה הלר ודנה שטיינפלד בין הנשים,
ומאחור בתמונה – ליאור גרשי ואייל כץ בין הגברים.
את נועם ליבנה, או ליתר דיוק את התספורת החדשה שלו, פגשנו לפני הזינוק,
בתמונה זו לא רואים את הספרה 4 כמו בתמונה לפני הזינוק, אבל רואים בבירור שהוא אכן הפייסר ל-4 שעות.
אחת הסיבות, שלא כתבתי הרבה זמן סיכומים למרוצים בהם השתתפתי, היא משך הזמן הרב שסיכום כזה, לוקח לי.
בשנה האחרונה, מצאתי חלופה אחרת, הכנת סרטון (מצגת תמונות עם מוזיקה) מהתמונות שצילמתי במרוצים בהם השתתפתי, והעלתם לאתר YouTube.
גם למרתון טבריה הכנתי סרטון כזה (קישור בסוף סיכום זה), שעלה ל-YouTube יום אחד לאחר המרתון.
לכל סרטון נבחרת אוטומטית, אחת מהתמונות שמופיעות בו, כתמונה המייצגת של הסרטון (ניתן להחליפה רק באחת משתי תמונות אחרות),
כנראה ש-Ari Levine מרצי בית שמש, לא ידע שהתמונה שלו (לצידה של אפרת גזית), תזכה ב"כבוד" זה, כשבחר להניף את ידיו בתרועת ניצחון, אבל בהחלט אפשר להגיד, שהוא הצדיק את זה.
אז עוד היו לי שתי מצלמות קטנות, אחת מהן נפגוש – בעצם לא נפגוש – במרוץ הר לעמק הראשון, שנערך בחודש יוני 2009, השנייה כנראה החליטה שהגיעה הזמן שאשדרג לדגם חדש יותר…
אבל במרתון, שתיהן עדיין היו קיימות ופעילות,
לכן, כאשר יובל בן גור, הציע שאתן לו את המצלמה כדי שיצלם אותי, נתתי לו את המצלמה היותר ישנה (אותה לקחתי כגיבוי אם הסוללות של המצלמה החדשה יותר, יתרוקנו במשך השעות בהן אני צפוי להשלים את הריצה), וכך יכולתי לצלם אותו,
מצלם אותי!
אפשר לחזור לסדרי הצילום הרגילים…
Brian Berman מארה"ב ויצחק לוי יכנסו לתמונה במקרה זה.
קרוב ל-47 דקות חלפו (לפי זמני צילום התמונות), והשלט בתמונה, מבשר לנו על סוף הקילומטר השמיני .
האם זו ירידה, או שאנחנו עדיין בעלייה אותה ראינו בתמונה הקודמת, ורק זווית הצילום שלי מטעה?
אפרים הלפרין מירושלים, וודאי צריך להיות מורגל בעליות וירידות רבות, אם הוא רץ בבירת ישראל.
התמונה הבאה, עונה על השאלה מהתמונה הקודמת,
אוסקר שלום מרשות שדות התעופה, כמו גם איתי באואר מאיילות, רצים כמוני – במישור.
התחנה הבאה המסלול, עוברת ליד דגניה א' – "אם הקבוצות" (הקיבוץ הראשון שהוקם בארץ ישראל).
מימין ניתן לראות מעודדים ומעודדות,
תודה לכם!
השלט בתמונה, מרמז על הימצאותנו בקרבת נהר הירדן,
ואכן יורם גונן (בתמונה), חולף כמוני על תחנה של מקורות (חברת המים הלאומית של ישראל),
אפרופו המילים: כנרת, הירדן ודגניה, אי אפשר שלא להיזכר בסכר דגניה המפורסם, שהוקם לפני כ-70 שנה ע"י פנחס רוטנברג – מייסדה ומנהלה הראשון של חברת החשמל, לטובת תחנת הכוח בנהריים.
היום אמור הסכר לשמש לצמצום זרימת המים מהכנרת לנהר הירדן, בעיה שלא כל כך קיימת בשנים האחרונות, לאור מצבה של הכנרת, כפי שיכולים להעיד גם רצי מרתון טבריה…
מים זה טוב, אבל במרתון לא פחות חשוב לשתות משקה איזוטוני.
קצת לפני סיום הק"מ העשירי, אנחנו מגיעים לתחנת השתייה הראשונה הכוללת משקה כזה.
עכשיו אפשר לקוות, להמשך הריצה עם כוחות מחודשים.
השטיח המודד את זמן הביניים ל-10 ק"מ, נראה כבר ברקע – סער – צלם "שוונג" מצלם את הרצים והרצות,
וגם אני מנציח אותם, מהצד השני של שטיח המדידה, שרושם לי זמן של 59:25 דקות ל -10 הקילומטרים הראשונים.
משתתפי המקצה לאופני יד, כבר נכנסים לפינאלה במרוץ שלהם,
את המובילים מבין הרצים, ייקח לנו עוד זמן עד שנראה.
חלק מאופני היד מלווים ע"י רוכבי אופניים, על מנת להבטיח את שלומם ואם צריך גם להזהיר את הרצים בקרבתם מהיתקלויות לא נעימות.
אחת מהן (מנופפת לי לשלום, בתמונה), היא קרן גולדבלט מפרו-ספורט, שארגנה בשנים האחרונות מספר תחרויות אתגריות:
האולטרא מרתון (שהתחיל ב-50 ק"מ, מתארך כל שנה, וצפוי להגיע השנה ל-100 ק"מ), מרוץ החופים האתגרי ומרוץ הלילה המדברי.
בסתיו 2009, הייתה שותפה לארגון פיילוט (ניסיון) למרוץ קבוצתי אתגרי עוד יותר – ריצה, ניווט, רכיבת שטח, חתירה ועוד, לקראת תחרות מלאה שתתקיים בסתיו 2010.
יש למה לצפות לחובבי הספורט האתגרי בארץ!
עוד רוכבי אופני יד, צולחים את הכיכר בצומת צמח,
וגם בית בנדל כבר נראה ברקע התמונה.
בשנים האחרונות, התרגלנו לראות נשים שעודדו את הרצים עם פונפונים, השנה כנראה הן לא הגיעו, אבל בכל זאת זכינו בעידוד – תודה רבה!
יריב דרור-מזרחי מרעננה מופיע בתמונה, לא בדיוק כמות האנשים שהייתי רואה בשלב זה במרתון ניו-יורק או ברלין לצורך זה, אבל זה המרתון שלנו, וזו כבר סיבה טובה להתייצב על קו הזינוק.
כ-11.5 ק"מ כבר מאחורינו, ועוד תחנת שתייה לפנינו.
שטיח הבקרה בתמונה, מיועד אומנם כפי שאפשר לראות מהכיתוב על הכביש לציין את סיום 30 הקילומטרים, אבל ימדוד לנו את הזמן לקצת יותר מ-12 ק"מ – התוצאה, קצת יותר מ-1:12 שעות.
צומת מעגן כבר נראית ברקע, בה נפנה לכיוון עין גב.
אני אכן פונה שמאלה לכיוון עין גב, ואילו רונן קינן מסתובב לאחור, כדי שאצלם אותו…
עוד משתתף במקצה אופני היד עושה את דרכו אל צומת מעגן.
ברקע אני רואה את ניידת המשטרה שמבשרת על קרבת רצי העילית המובילים את הריצה.
בעבר הייתי פוגש רצים אלו רק בחלוף כ-15 ק"מ באזור תחנת הדלק של קיבוץ "האון".
היום, אפגוש אותם עוד לפני סיום הקילומטר ה-14 שלי,מה שמלמד אותי, שכנראה שבנוסף לריצה היחסית איטית שלי היום – בהשוואה לעבר – הרי גם הם, בדרך לתוצאה טובה.
Mucheru Mania Leonard (מנצח השנתיים האחרונות, פעם אחת כאזרח בחריין ושנית שוב כנציג קנייה), מוביל לפני בן ארצו, Jackson Kipkoech Kotut.
העובדה שהחבורה כוללת בשלב זה רק שני רצים, מלמדת גם היא על איכות הריצה של המובילים.
ואכן בסיום ינצח קיפקואץ' בזמן של 2:08:07 שעות – שיא מסלול, וגם שיא ישראלי בינלאומי (הזמן הטוב ביותר על אדמת ישראל),
מוצ'רו ישבור גם הוא את שיא המסלול, אך ייאלץ להסתפק במקום השני.
עוד ועוד רצים קנייתים חולפים על פני, למשל Joseph Kirwa Birgen ו-Stanley Leleito.
Mark.w Yatich הקנייתי מוביל עוד קבוצה קטנה של רצים, איתו בן ארצו Peter Njuguna Kariuki וגם Solomon Gudita מאתיופיה.
את וודג' זבדיה מהפועל חולון שהוביל וינצח מבין הישראלים, לא הצלחתי לצלם,
עם דסטאו סוונך ממכבי ת"א שיסיים במקום השלישי באליפות ישראל, זה הצליח קצת יותר טוב.
מספר שניות אחר כך, אני מזהה את אסף בימרו מהפועל חולון, בצד השני של הכביש.
בימרו יקדים בסיום את סוונך כדי לסיים שני מבין הישראלים.
זוהר זימרו, מאתלטי אורן השרון יסיים רביעי.
אנחנו עוברים את תחנת הדלק של קיבוץ האון (בערך 15 ק"מ מהזינוק), ונפגשים עם תחנת המשקה האיזוטוני השנייה.
גם בקבוקי מים לא חסרים בינתיים…
זמן טוב להתרענן.
קרוב לוודאי, שבשלב זה כבר נעזרתי בתמרים הראשונים, אותם כזכור טמנתי, בכיס מכנסי הריצה הארוכים שלי.
פגשנו במהלך הריצה, את קבוצות הכתבת הקצב ל-3:45 וגם ל-4 שעות, הגיע הזמן לפגוש גם את הקבוצה של 4:15 שעות – ריטה סביר היא הפייסרית של קבוצה זו.
עוד קילומטר חולף והרצות המובילות מתחילות לחלוף, אף הן על פני.
Lrene Kosgei מקנייה לפני Asrat Addis מאתיופיה.
אחריהן בשלב זה, בדבוקה הראשונה, נמצאת Balcha Kalkidan (אף היא מאתיופיה), שרבים מהרצים הישראלים, כבר הספיקו להכיר, בלא מעט מרוצי כביש בארץ, בשנים האחרונות.
בסיום, תקדים Gemeda Mescret katu את בת ארצה קאלקידן, בקרב על המקום השלישי בין הנשים .
גם השנה בטבריה, מועדון רצי מועדון ארוחת הבוקר, מכניס כמות מרשימה (בוודאי ביחס לגודל הקבוצה) של רצים אל 50 המקומות הראשונים במרתון.
ביניהם חיים זרגרי,
דהן מימון, יוסי שוורצפוקס וברוך דניאלי.
את המנצחת מבין הישראליות, אורנה בלאו (וראשונה בגילאי 35-44) כנראה פספסתי, לוריס מנדלוביץ' מאתלטי אורן השרון תסיים שנייה (וראשונה בגילאי 45-54).
והנה מאמנה של לוריס, מהרצים הישראלים הטובים בעבר עמית נאמן – את בנו נועם, פגשנו בתחילת הריצה, בדרך לניצחון במקצה ה-10 ק"מ.
אחרי לוריס תסיים Jenesse Fralick מארה"ב,
ובכך תקדים את הישראלית השלישית – ורד אופיר ממועדון ארוחת הבוקר ירושלים (שנייה בגילאי 35-44).
אילן פיקסל מאיילות, נראה גם הוא מרוצה בינתיים מהריצה.
את רפי הדר מאיילות, פגשתי כבר בהרבה מרוצים, למשל במרוץ הלילה המדברי, בו התמונות שצילמתי אותו, "אבדו בחשיכה" – הפעם זה לא יקרה!
ברקע התמונה, כבר אפשר להבחין בתחנת השתייה,
וגם אני מגיע אליה.
אומרים שפעם ספורטאי תמיד ספורטאי, וגם אחרי הפרישה מהמקצוע העיקרי אפשר לגלות ענפי ספורט חדשים.
כנראה שזה נכון גם במקרה של עדי גפני מאנדיור – חותרת קיאקים שייצגה את ישראל בתחרויות רבות,
ועמית כרמי משוהם – שחקן כדור-יד מקצועי בעבר.
יובל עופר מאיילות, שבעבר לא התלהב לרוץ מרתון, הפך בשנה האחרונה למפיץ מס' 1 של בשורת מרתון טבריה בגולה – כולל ב-Expo של המרתונים בפריז ובברלין.
איתו בתמונה, מנשה קן דור ואורי שלמון מאיילות ואבי הורוביץ מירושלים.
הגיע הזמן לפגוש עוד קבוצת הכתבת קצב – ל-3:30 שעות – ראובן מילמן האיש שמאחורי קבוצת "יעדים" הוא הפייסר של קבוצה זו.
מפייסר רשמי, נעבור לאחד לא רשמי – מאיר יפרח מאיילות "ימשוך" את בת חן כהן מקבוצת הריצה של צה"ל, עד לסיום – כל הכבוד!
ואם כבר בקבוצת הריצה של צה"ל עסקינן, הדס שבתאי תשפר היום את השיא שלה מלפני שנה ביותר מחצי שעה.
שמונה חודשים לאחר מכן במרתון ברלין, היא תשפר אותו בעוד כעשר דקות!
מפגש שני עם קבוצת הכתבת הקצב ל-3:45 שעות אשר בראשה רץ, יותם לבב.
גם הקילומטר ה-20 כבר מאחורי,
העובדה שהשלט המבשר על כך והכיתוב, נמצאים בצידו השני של הכביש, מזכירים לי שהייתי אמור אכן לרוץ בצד ההוא,
אבל אז היה לי פחות סיכוי לתמונות קרובות, כמו זו של קאלי יחזקאל מרמת השרון.
תחנת השתייה האחרונה, לפני נקודת הסיבוב באזור כפר הנופש עין גב.
כמובן שאני לוטש את עיני, לשולחן עם המשקה האיזוטוני.
גם מוזיקה הייתה לנו בתחנה זו,
את חיים פלד אני פוגש,
זמן קצר לפני תום הקילומטר ה-21.
השלט המורה על נקודת סיבוב המרתון, כבר מולי,
ואני משלים את הסיבוב – תודה על העידוד.
שטיח הבקרה לחצי המרחק מאמת את השלמת חצי המרחק – אני עושה זאת ב-2:08:15 שעות.
צלמת "שוונג" רונית גלבר, כנראה הצליחה לצלם תמונה יותר ברורה שלי, מזו שאני צילמתי אותה…
עכשיו אני עובר לצלם, חלק מהרצים שעדיין, בדרכם אל מחצית המרחק – יוסי אלעד ממשטרת ישראל, הוא אחד מהם.
חזרנו אל נקודת השתייה ליד כפר הנופש עין גב,
לא מזיק לשתות עוד קצת משקה איזוטוני 8 דקות אחרי ביקורי הקודם בתחנה זו.
הבעיה היחידה, שלצורך זה, היינו צריכים בשלב זה, לעצור ולמלא לנו שתייה בכוחות עצמנו…
השלט של סיום הקילומטר ה-22, לא חביב עלי במיוחד,
בלא מעט מרתונים בטבריה, הייתה זאת נקודת השבירה שלי והמעבר להליכה.
הפעם, אולי בזכות התמרים, וגם כמה טבליות ספורט (מלח וויטמנים), מצבי יותר טוב.
בין אם הטבליות באמת עזרו או לא, לפחות הטעם שלהן, יותר טוב משל טבליות מלח אחרים שניסיתי…
אני שוב עובר לצד הלא נכון של הכביש, והפעם לטובת תמונה של חזי יצחק ואיתן בינו.
חזרה לצד הנכון של הכביש, הסימון לסוף הקילומטר ה-23 נראה בתמונה בדיוק מתחת לידיה המונפות של אולגה חתן-דדון ממשטרת ישראל.
אבישי ירקוני, מבקש כמרגיל, שאצלם את הגזרה החתוכה של חולצת מרוץ הלילה (משנת 2008) שלו.
Flora Frank מאנגליה, לובשת בגאון את חולצת מרוץ מרתון לונדון.
בשנים האחרונות שמו של המרתון נגזר מהחסות העיקרית שלו – Flora – סוג של מרגרינה, מתוצרת חברת Unilever.
מי ייתן ונזכה בעתיד למרתון בלו בנד טבריה (או משהו דומה לזה)…
התחנה הבאה – תחנת השתייה ליד שיזף – 24 ק"מ מהזינוק.
לא כל כך התלהבתי לגלות, בהגיעי לתחנה זו, שנשארו רק 2 בקבוקי שתייה…
תחנה מס' 5 – טעון שיפור!
יש הרבה דרכים להעביר את הזמן בשעות שחולפות מהזינוק ועד לסיום המרתון,
ישי ארנברג, נעזר באוזניות – מוסיקה, ואולי אקטואליה דווקא, מי יודע? העיקר שזה עובד.
אני מתרכז בלהמשיך לרוץ…
עוד קילומטר הסתיים, רק עוד 16 ק"מ ו-195 מטרים…
אני חולף על פני ולרי גרינשפון מאיילות, שלובש את חולצת המועדון.
תחנת השתייה הבאה כבר בפתח,
אני אומר שלום לשירה שנקר, שסיימה את המקצה ל-10 ק"מ, והגיעה לתחנה זו, כדי לחכות לאביה, שמשתתף במרתון המלא.
אבל אותי מעניין כמובן, המשקה האיזוטוני שתחנה זו מציעה.
יואב אכר מצה"ל מנצל תחנה זו, להתרעננות, ואני מסייע לו עם תמונה למזכרת.
אחרי תחנת השתייה, אולי נזדקק לשירותים,
בינתיים, 15 ק"מ מהסיום, ולמרות התמרים, אני מסתדר בלי הצורך, לנצל אפשרות זאת…
מוסיקה, ללב היא חודרת…
ואז מתחשק באוויר לעוף…
מעלה, מעלה, מעלה…
עם כל השירים והמנגינות.
האם זה היה השיר שהושמע ברמקול בתמונה? מי זוכר, אבל הוא בהחלט היה יכול, לגרום לי להתחיל לעוף…
אילן בנישתי מ"ברוקס" – רץ מצטיין בעצמו – שולח לי עידוד, לא הרחק מסיום השליש השני של הריצה (28 ק"מ), באזור תל קציר.
את ליאור גרשי מצה"ל פגשתי כבר בקילומטרים הראשונים של הריצה,
עכשיו איתו בתמונה גם Chin Hong Tong.
סוף הקילומטר ה-29, מקרב אותנו עוד יותר לצומת מעגן, בה נפנה חזרה בדרך הארוכה לטבריה.
אחד הרצים שעקב פציעה לא יכול לסיים את המרתון,מנסה לברר האם יש דרך ליצור קשר עם המארגנים, כדי שיאספו אותו אל אזור הסיום.
בסופו של דבר אכן הדבר מסתייע, מי יודע כמה מרתונים בטבריה לא הייתי מסיים, אם הייתה לי האפשרות הזאת בעבר…
קרן חרובי שניר ויעקב מיכלין, מחכים בוודאי גם הם לפנייה המיוחלת,
והנה היא מגיעה, קצת לפני סיום הקילומטר ה-30, וחזרתנו אל שטיח הבקרה שבקרבתו – הזמן שנרשם לי, 3:09:41 שעות.
קצת לפני סיום הקילומטר ה-31, נזכה לעוד תחנת שתייה.
מיכל תשובה מצה"ל ואני מנסים להגיע להחלטה, האם עצירה למשך כחצי דקה באזור תחנת השתייה, נחשבת כהליכה?
החלטנו שלא!
אפשר להמשיך לרוץ…
קצת אחרי סיום הקילומטר ה-31, ניר ברק ויריב זרביב מ"שוונג", עוצרים לידי.
הם מופתעים במקצת (לא יותר ממני) שאני עדיין רץ, ואפילו נותנים לי איזה חצי בננה, כתוספת אנרגיה.
בשלב זה כמובן שאני צריך להיפסל על קבלת עזרה מגורמים לא רשמיים שלא בתחנת רענון רשמית,
אבל נניח לזה, לאור העובדה שהמיקום שלי במרתון היום, יותר קרוב לאחרוני הרצים, מאשר לראשונים…
אפשר להמשיך לרוץ, כשגם צומת צמח נשארת מאחור.
את גלי גינגולד, פגשתי גם בביקור הקודם שלי באזור זה, בתחילת המרוץ היום,
התמונה מהמפגש הקודם, לא כל כך הצליחה, אבל גלי עוד פה מעודדת, וכך אני מקבל הזדמנות שנייה, והפעם התמונה כן צלחה.
רמקול קטן, מתחבא לו ליד מרכז השיטור הקהילתי,
ולא הרחק משם, אנחנו נתקלים בעוד שטיח בקרה – האם היה זה לציון סיום הקילומטר ה-32?
לא בטוח ש-Guy Giaoui מצרפת, הבין מי זה הרץ המשועמם, שמצלם כל הזמן,
וזה נכון אולי גם לגבי Klein Klaus מגרמניה, אחרי הפעם השלישית שצילמתי אותו…
אכזבתי מאי הופעת תחנת השתייה כפי שפורסם מראש (באזור הקילומטר ה-32, אם לא קודם) שאמורה הייתה לכלול גם משקה איזוטוני, גוברת על כוח הרצון שלי, ואני עובר להליכה.
כאשר אני מגיע לבסוף אל תחנת השתייה,
אני מתאכזב לגלות שלא נשאר משקה איזוטוני, בתחנה זו.
אם כן, לא מספיק שתחנת שתייה מספר 2, לא מוקמה במקום שפורסם – שלוש וחצי שעות מהזינוק, כבר אין בה משקה איזוטוני.
אולי קצת עידוד ידרבן אותי לחזור לרוץ,
לאור העובדה שעברתי את הקילומטר האחרון, ב-7 דקות, כנראה שלא רצתי את כל המרחק.
אני אומר שוב שלום לקרן חרובי שניר, אותה פגשתי כזכור, לפני צומת מעגן.
וכך חולף לו גם הקילומטר מס' 35, בקרוב ל-8 דקות.
כנראה שגם לתמרים (שהפכו די מוקדם בריצה, לממרח תמרים), יש גבול ביכולתם לפצות, על חוסר באימוני ריצה (מעל 30 ק"מ).
מיכל שרון גם כבר מתקשה (אם אני זוכר נכון בגלל פציעה), אני מנסה לעודד אותה, לפחות בשביל התמונה.
את הקילומטר האחרון (מס' 36) כבר עברתי בכמעט 8.5 דקות – התוצאה כבר לא ממש חשובה, המטרה העיקרית שלי עכשיו היא לרדת מ-5 שעות.
דרור סלמון, הוא הרץ שילווה אותי, בחלק מהקילומטר ה-37,
אותו אעבור בזמן דומה לזה שלקח לי הקילומטר הקודם.
במחצית הדרך אל סוף הקילומטר הבא, ממוקמת תחנת הזנה של "איילות", לא הרחק מתחנת שתייה רשמית נוספת של המרוץ.
זה בהחלט טוב, אבל צריך יותר תחנות כאלה, בחלק השני של הריצה, וכמובן באחריות המארגנים, כדי להבטיח את המחויבות לכל הרצים, עד סיום הזמן הרשמי לריצה.
תמונה זו כבר צולמה במצלמה הקטנה השנייה, מה שאומר שכנראה שהסוללות של המצלמה בה צילמתי עד עכשיו כנראה התרוקנו…
העובדה שאת הקילומטר ה-38 עברתי ביותר מ-12 דקות,
מלמדת כנראה, שעצרתי למשך מספר דקות (לפחות 2.5 דקות, לפי התמונות שצילמתי באזור זה) בתחנה השתייה, המשולבת עם התחנה של איילות…
נמשיך בינתיים עם המגמה של רץ לקילומטר – Michail Blacher מגרמניה, לובש את החולצה של מרתון המילניום שהתקיים בשנת 2007 בעיר Fürth.
את הקילומטר ה-39, עברתי כבר ב-6.5 דקות, כנראה שחזרתי לרוץ…
גל וולמן ממשטרת ישראל הוא הרץ הבא שאני פוגש,
ואחריו גם את אורנה הירש מהפועל עמק האושר.
לאחר מאמצי שכנוע קצרים, היא מסכימה להצטרף לתמונה משותפת עם חברותיה על האופניים.
2 קילומטרים לסיום, אני עדיין לא צריך לבקר בשירותים, שהוצבו לנוחיות הרצים?
במקום זאת אני מתעד (קצת בקושי) את מיקום שטיח הבקרה של הקילומטר ה-40, הזמן שלי – 4:28:38 שעות.
בתחנת הרענון אליה אני מגיע לאחר כדקה, יש ספוגים לצורך רענון.
חשוב לצנן את הגוף, אבל אני כרגיל מעדיף שתייה,
לא נראה שיש כזאת כל כך בשלב זה, בתחנת רענון זו…
Chin Hong Tong מתלהב כנראה, שיש לי עוד כוח לצלם אותו,
הקילומטר הלפני האחרון מסתיים אף הוא, אורנה הירש חוצה אותו לפני,
לפי הזמן שלי לקילומטר זה – למעלה מ-7.5 דקות, אני עדיין, מגוון מדי פעם בהליכה…
תמונה נוספת לליאור גרשי – פעם שלישית גלידה…
מצד שני, זמני הביניים שלנו, מלמדים שלמרות שלא ראיתי אותו הרבה במהלך הריצה, כנראה שהיינו קרובים, לפחות באזור שטיחי הבקרה…
גם זה משהו, כאשר החצי השני של הריצה שלך איטי בערך ב-28 דקות מהחצי הראשון.
את הראל זילברמן – מאמן טריאתלון – יצא לי עד היום לצלם בתחרויות ריצה, רק בתור מאמן/מעודד/צלם של חניכיו.
הראל רץ היום בעצמו את המרתון, וסיים אותו לפני יותר משעה,
אכן קשה להיפרד מהשקית שאיתה עוטפים את הרצים בסיום, כדי להתחמם.
אני אצטרך להמתין לה, עוד מספר דקות.
אושרי בוחניק מקבוצת הריצה של צה"ל, שסיים את המרתון לפני שעה בדיוק, מבקש תמונה, וגם מקבל.
195 מטרים אחרונים לסיום – את הקילומטר האחרון עברתי, ביותר מ-7 דקות.
אורנה הירש וחברותיה על האופניים (שנמצאות בשלב זה בערך 10-20 מ' לפני), כבר ממש קרובות לסיום.
האם השלט בתמונה הורם לכבודה?
לא זוכר, אבל אני כמעט בטוח שהרמתו בפעם השנייה, כפי שרואים בתמונה, נעשתה לפי בקשתי, כדי לצלם אותו…
אני מחליט שזה מצדיק שאנסה לצלם את אורנה גם בשער הסיום,
לשם כמובן שיש צורך בסיום (פיניש), קצת יותר מהיר, מההתנהלות שלי בדקות האחרונות…
ואני אכן עומד במשימה שהצבתי לעצמי.
לא זוכר כבר איזה כיבוד נשאר בשעה זו (כ-4:45 אל תוך הריצה), אבל כנראה שהאשכוליות צדו את עיניי.
האם גם אכלתי מהם, או שמצאתי, דברים יותר אטרקטיביים, זה כבר סיפור אחר…
נעבור לטקס הסיום.
המנצחות במקצה המרתון המלא, בקטגוריה הכללית לנשים – אורנה בלאו, לפני לוריס מנדלוביץ וורד אופיר.
הקהל נשאר לכבד את המנצחים.
המנצחים במקצה המרתון המלא, בקטגוריה הכללית לגברים – וודג' זבדיה, לפני אסף בימרו ודסטאו סוונך.
סיכום:
מרתון טבריה שבר בינואר 2009, גם את שיא המשתתפים וקרוב לוודאי את מספר המסיימים. בנוסף נשבר גם שיא המסלול ואיתו השיא הישראלי הבינלאומי.
עדיין יש גם מקום לביקורת:
1. בחלק מתחנות הרענון, לא נשאר מים ו/או משקה איזוטוני.
2. יש להשתדל למקם את כל התחנות, בהתאם לקילומטרים שפורסמו.
3. אם רוצים למשוך יותר רצים של מעל 4 שעות, רצוי לשקול הוספה של עוד תחנת משקה איזוטוני ואולי אפילו שתיים, ובכך להקטין את המרחקים בין התחנות בהן מחולק משקה זה.
4. להוסיף תחנות האכלה – בננות, פירות יבשים, בייגלה, וכדומה.
5. לפי פרסום באתר המרתון, מהימים האחרונים (סוף אוקטובר 2009), יהיו השנה (ינואר 2010) 5 תחנות משקה איזוטוני, כאשר באחת מהן יהיו מלבד המשקה האיזוטוני, גם ג'לים וסוכריות אנרגיה.
זה בהחלט שיפור, לקראת הצעתי בסעיף הקודם (4), אבל עדיין לדעתי, תחנה אחת לא מספיקה.
כמובן שיש לדאוג שהמלאי בתחנה זו יספיק לכל הרצים, כולל האחרונים.
בהקשר לזה יש לציין לחיוב את הפרסום באתר המרתון (גם כן מהימים האחרונים), על מתן דגש לדאגה בכל הנושאים החשובים גם לרצים שיסיימו בזמן של מעל 4.5 שעות.
6. אם סעיף 5 ימומש כמובטח, הדבר יהווה התקדמות משמעותית לטובת הצלחת המרתון, למשוך רצים אלו, וגם אחרים, לחזור למרתון טבריה, גם בשנים הבאות.
7. ובנימה אישית, כתבתי במהלך סיכום זה על חלק מהסיבות, לכך שהוא מתפרסם כמעט 10 חודשים לאחר קיומו.
עכשיו אני יכול להוסיף גם, שבזמן שלקח לי לכתוב סיכום זה, יכולתי קרוב לוודאי לרוץ את מרתון טבריה פעמיים…
המטרה העיקרית של סיכום זה היא לשתף את הקוראים באווירה/חוויה של האירוע, ולכן מבחינתי, יש לו משמעות, בין אם לרצים שהשתתפו בשנה שעברה, או בשנים קודמות, ובין אם לכאלו שהיו שמחים לדעת למה לצפות לקראת הפעם הראשונה בה ישתתפו במרתון.
להתראות במרתון טבריה 2010!
קישורים קשורים
תמונות מרתון טבריה כולל כל התמונות מכתבה זוכאן
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך הריצהכאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
