היה מרוץ במרתון ווינר טבריה 2013. הייתה תחרות צמודה על המקום הראשון בין הגברים. החצי השני היה ברמה עולמית גבוהה, אבל אף אחד לא ראה ולא שמע. למה?
מאת:חגי אשלגי ויאיר בן עמי
קיצור מרוץ הגברים
חגי אשלגי
אכן, דבוקה גדולה של יוצאי אפריקה יצאה לדרך מטבריה בשעה 9:00 בבוקר, ומהר למדי "השתחררה" מהישראלים שרצו בעקבותיה. הקצב בחמשת הק"מ הראשונים היה ברמה של שיוט בוקר, סביב ה-16:05 דקות. בחמשת הק"מ הבאים הקצב קצת התגבר והזמן ירד לכ-15:35 דקות. עדיין לא מאד מהיר, אבל משתפר. חמשת הק"מ הבאים ירדו לסביב ה-15 דקות והמרוץ התחיל ללבוש רצינות. בחמשת הק"מ שבין 15 ל-20 ק"מ, הקצב ירד ל-14:45 דקות. קצב מהיר לכל הדעות, שהתחיל לדלל את הדבוקה.
במחצית הדרך הובילה שביעייה, עם זמן של 64:46 עד 64:48 דקות – למרות התגברות הקצב, הזמן שיקף את הפתיחה האיטית. דומיניק אונדורו מקניה השתרך בשלב זה כ-5 שניות אחרי המובילים. חמשת הק"מ שבין ה-20 ל-25 חלפו בכ-15:15 דקות מרשימות מול רוח לא פשוטה, כאשר ארבעה רצים שאיבדו מגע בחצי הדרך חזרו לדבוקה. בשלב זה הדבוקה המובילה מנתה תשעה רצים – שלושה קנייתים מול חמישה אתיופים וצרפתי (יליד קניה) אחד. אותה תשיעייה המשיכה יחד עד הק"מ השלושים עם ספליט של 15:25 דקות למקטע שרבים החשיבו אותו כקשה ביותר בטבריה השנה – מול הרוח בין ק"מ 25 ל-30.
כאן התחילה התחרות להתחמם. שישה בלבד שרדו את הקצב בין הק"מ ה-35 ל-40, כאשר דומיניק אונדורו בן ה-24 מקניה התחיל ללחוץ קדימה. המובילים גמאו את אותם חמישה ק"מ במהירות טיסה נמוכה ב-14:38 דקות. בשלב הזה, אונדורו לחץ עוד קצת על הדוושה, ועבר את חמשת הק"מ הבאים (מ-35 עד 40) בזמן מופלא של 14:35 דקות. מכאן, דומיניק אונדורו כבר שלט במרוץ.
בסיום, ניצח אונדורו בזמן של 2:08:00 עם נגטיב ספליט מרשים ביותר – חצי ראשון 64:53 דקות; חצי שני – 63:07 דקות. מחצית שנייה שראויה לריצת מרתון עילית ברמות הגבוהות בעולם.
שלושת הראשונים
המנצח, דומיניק פיוס אונדורו מקניה בן 24, הגיע לטבריה עם השיאים האישיים הבאים –
• 10 ק"מ כביש (בסוונסי, אנגליה לפני שלושה וחצי חודשים) – 28:30 דקות;
• חצי מרתון (בבריסטול, אנגליה לפני שלושה חודשים) – 1:02:51 שעה;
• התקדמות התוצאות שלו במרתון עד השבוע היתה – 2009 – 2:17 שעות; 2011 – 2:14 שעות; 2012 – 2:12:10 שעות.
• בטבריה 2013 שבר אונדורו את שיאו האישי בלמעלה מ-4 דקות כשקבע 2:08:00 שעות.
דריבה רובי מלקה מאתיופיה סיים שני, עשר שניות בלבד אחרי אונדורו:
הוא הגיע לטבריה עם שיא אישי של 2:08:40 אותו קבע במרתון איינדהובן 2011 (אחרי שטס שם שלושים ק"מ ב-1:29:16 שעה), ושבר בטבריה את שיאו האישי ב-10 שניות.
פרנסיס קיביווט לאראבל מקניה, בן 34:
סיים שלישי בזמן של 2:08:31 שעות. קיביווט סיים שני בטבריה אשתקד בפיגור של שתי שניות בלבד, עם 2:07:32 שעות. חקוקים לו על החגורה ניצחונות במרתון סיאול בקוריאה ב-2009 ובמרתון נגאנו ביפן ב-2012.
כיצד זה נראה מול העילית העולמית
כדי להימצא ברמה העולמית הגבוהה ביותר, צריך לרוץ 2:06 שעות ומטה (יש שיאמרו 2:05 ומטה). לגבי אונדורו, עם משיכה קצת יותר טובה, לא נתפלא לראות אותו יורד מ-2:07 שעות במרתון גדול השנה, אולי אפילו באביב הקרוב. בוודאי לא נופתע לראות אותו כפייסר במרתונים הגדולים והיקרים בעולם.
התוצאה של אונדורו בעשרת הק"מ בין 30 ל-40 עמדה על 29:13 דקות!! תוצאה מדהימה בשלב כזה בתוך מרתון – בקצה העליון של הרמה העולמית. הספליטים שלו ב-5 ק"מ בין 35 ל-40 ק"מ בזמן של 14:35 דקות (גם אם הייתה שם רוח גבית), הוא ספליט אימתני לשלב כה מאוחר בריצה. כדוגמה, מנצח מרתון אמסטרדם האחרון, וילסון צ'בט, נתן ספליט דומה בין 35 ל-40 ק"מ לפני כמה חודשים כשניצח באמסטרדם, והתוצאות של ספליט כזה בשלבים שבין 30 ל-40 ק"מ, הן בדרך כלל ניעור הדבוקה ומהלך ניצחון עבור טובי הרצים בעולם. לכך יש להוסיף את העובדה שחמשת הק"מ הקודמים חלפו בזמן של 14:38 דקות ומקבלים 10 ק"מ חריגים בכל מובן.
מדוע מגיעה לטבריה קבוצת רצי עילית גדולה כל-כך ו"כמה זה עולה לנו"?
מה פשר הדבוקה הגדולה כל-כך שהגיעה לטבריה? כמה שילם ומשלם איגוד האתלטיקה עבור קבוצה כה גדולה של מתחרים זרים? אין לנו תשובות מלאות.
המענה לשאלת עלות הבאת הדבוקה לא ידוע לנו, אבל לגבי כמות המשתתפים האפריקאים, הנה תשובה חלקית –
לא פעם, סוכנים, מאמנים וקבוצות האימון מחפשים מרתון מהיר ושטוח גם כדי לנסות וגם כדי להציג את הרצים המשתפרים שלהם. בינואר יש מרתון גדול אחד בדובאי, שם הרמה היא מטורפת (בשנה שעברה כמה רצים קבעו שם 2:04 שעות). מרתון טבריה הופך להיות המרתון השני הכי מהיר שמתקיים מדי שנה בינואר. עבור הקנייתים והאתיופים, יתרונו הוא גם בכך שהוא לא כרוך בטיסות ארוכות מדי וגם לא בשינויי שעון שמובילים לג'ט לג. טבריה הולכת ומסתמנת כמקום טוב עבור קבוצות הניהול (הסוכנים) והאימון להציג את הרצים המשתפרים שלהם, בכדי שאלו ירשמו תוצאות שיצדיקו קבלת זימונים למרתונים הגדולים של השנה הנכנסת.
לא נופתע לראות כמה ממשתתפי טבריה בעוד כחודשיים-שלושה במרתונים של רוטרדם, פריז, וינה, ואולי אפילו לונדון או בוסטון, או לכל הפחות בכמה מהמרתונים הגדולים של הסתיו.
בהחלט לא יזיק למרתון טבריה להיראות כמי שמגלה את "הדבר הבא" בעולם המרתון התחרותי.
ולמה אף אחד לא ראה את כל זה קורה?
שאלה גדולה היא – מדוע כש"שוונג" ביקשה להעביר שידור אינטרנטי ישיר מהמסלול, באמצעות רכב או אופנוע עם צלם, שדר ופרשנים, נתקלנו בסירוב של המארגנים. מה טעם מצאו המארגנים למנוע מהקהל לראות ולקבל דיווח על התנהלות המרוץ, בפרט אחרי שהובאה נציגות רצי עילית גדולה כל-כך? לזה בטח שאין לנו תשובה.
איפה הייתה העיתונות?
יאיר בן עמי
הכותרת של כתבה זו מעט חוטאת למציאות. המציאות היא שמובילי המרוץ (יושבי הרכב המוביל) ראו גם ראו את המרוץ הזה על כל הדרמות והיופי שלו. מצד שני האמת הזו חוטאת יותר מכל למרתון ווינר טבריה 2013. אם היה מי מהמארגנים שראה את הדרמות של חבורת החוד כיצד אלו לא הגיעו לפרסום?
שנים רבות אני מסקר את מרתון טבריה. בשנים שחונות, כשהתקשורת גילתה במרתון של טבריה עניין דומה להתעניינותה במצב גידולי החסה, התעקשתי מול עורכים (עיתונות, רדיו וטלוויזיה) כי זהו אירוע שהם חייבים להעניק לו חשיפה גדולה, יותר ממשחק כדורגל בליגת העל. במשך שנים העברתי דיווחים, לעיתים אנונימיים, לכלי תקשורת, על מנת שתהיה חשיפה כל שהיא. אני רוצה להאמין כי תרמתי במשהו למרתון. אני מתקשה להאמין כי נעשה מאמץ של ממש למנוע ממני סיקור ראוי.
במשך שנים רכבתי על המסלול כדי לראות את ההתרחשות מקרוב. היה חשוב לי לדעת בדיוק מה קרה, היכן ואיך. לפני שנה (מרתון ווינר 2012) קיבלתי הזדמנות להעביר את ההתרחשות ממש מהשטח בזכות הענקת הזכות שהמארגנים נתנו לצוות שוונג להיות על המסלול עם רכב.
לקראת המרתון של 2013 החלטנו בשוונג, כי לטובת העוקבים מהבית, ואלו שיקראו את הדיווחים לאחר מכן, נשדרג את השידור. נפתח שידור חי (כיתוב ותמונות-דיווחים ופרשנות), נביא פרשנים ומדווח ובזמן אמת נעביר את ההתרחשות, התמונות והפרשנות מהשטח.
להפתעתנו נתקלנו בסירוב להיות על המסלול עם רכב בזמן התחרות. בצר לנו הסתפקנו בשני מדווחים שהיו על אוטובוס העיתונאים. העברנו דיווחים דרך הפייסבוק ומעט מאוד לאתר.
כפי שכתבתי בסיכום המרתון, אין ולא הייתה לי טענה על אוטובוס העיתונאים, המוביל שלו (אורן בוקשטיין זכה ממני לשבחים על עבודתו מול העיתונאים).
אך במציאות של מסלול מרתון טבריה ברור כי אוטובוס עיתונאים בעיקר מפריע לעיתונאים לסקר ובשום מצב לא יכול לסייע להם בסיקור.
לאחר שצפינו בזינוק נאלצנו להשתרך בתוך דבוקת הרצים במשך זמן כה רב עד כי את הדבוקה המובילה פגשנו לראשונה רק בסביבות הקילומטר ה-15.
לאחר שראינו את החלק המאוד תחרותי של המרוץ (כולל נשים) בסיבוב רדפנו אחרי ההתרחשות עד לסיום.
את המנצח ראיתי חוצה את קו הסיום ממרחק של כ-200 מטרים, כשאני רץ מהאוטובוס אל קו הסיום. לא ראינו את החלק בו התפרקה הדבוקה, לא הייתה לנו ולו פיסת מידע על ההתרחשות שכתב מעליי חגי אשלגי ואפילו לאחר שהגענו לקו הסיום לא היה ולו אחד שיכול היה לספר למישהו מהעיתונאים מה קרה, איך או מתי.
שאלת המפתח בסיפור היא: "כיצד חושבים איגוד האתלטיקה ושותפיו לארגון מרתון ווינר טבריה לקדם את המרתון כשהם מונעים מעיתונאים תנאי סיקור נאותים?"
מיד לאחר הסיבוב בחצי המרחק.
הפעם הבאה שיושבי מיניבוס העיתונאים נפגשו עם ההתרחשות הייתה אחרי קו הסיום.
יש כיום בישראל לפחות תשעה ערוצי טלוויזיה המשדרים ספורט בלבד. יש שידורים של ליגות כדורגל משיניות מרחבי העולם. שידורים של ליגות נוער בכדורגל וכדורסל. הספורט האקטיבי זוכה לחשיפה נמוכה ונאבק על כל בדל של זמן אוויר. דומה כי דווקא מגזרת החשובים ביותר יש מאמץ לא רק שלא למשוך אלא ממש למנוע מעיתונאים להגיע לסיפורים המעניינים.
וכך עזבנו, עבדכם הנאמן וכל עיתונאי עימו דיברתי לאחר סיום המרתון, בתחושה כי הסיפורים הגדולים של מהדורת 2013 היו פספוס שיא המסלול, שלוש הרצות הישראליות שירדו מגבול שלוש השעות, הכעס של זוהר זימרו ומאמנו (אמנון גור) על האיגוד. על הביצועים המדהימים של המנצח לא שמענו, לא קראנו ולכן גם לא ידענו להעביר לקוראים.
עבורי, זו לא הפעם הראשונה שמארגני תחרויות מגלים חוסר רצון לחשיפה. זה סוג של מחלה שאינה מאוד נדירה בביצה הישראלית. למרות שבמהלך השנים חל שיפור אדיר ברוב הגזרות. דווקא לאיגוד האתלטיקה יש דובר ברמה הגבוהה ביותר, עם קשרים טובים ומפרגנים לכל אמצעי התקשורת. דובר איגוד האתלטיקה הוא גם המעביר את האינפורמציה על מרתון טבריה לתקשורת. הוא עושה זאת על הצד הטוב ביותר. ודווקא במרתון ווינר טבריה אפשר לקבל את בית הספר למניעת אינפורמציה. זה לא הדובר, אלו המארגנים בכללם שהבנתם את השטח והיחס הנכון לתקשורת אינם מחוברים כראוי.
מרתון ווינר טבריה נאבק כיום, על דעתו ואהדתו של הקהל, מול שני אירועי מגה מרתון ישראלים. אי הבנת נושא החשיפה לתקשורת עלול להיות המסור הראשון אשר חותך את ארון קבורתו. זה יהיה עצוב. זה יהיה רע מאוד לתרבות הספורט הישראלי, אם אירוע כמרתון ווינר טבריה יעלם מהמפה בגלל שהסיפורים המרתקים שלו נעלמו כלא היום ומשום שאלו שרצו לספרם פשוט ראו חומת אי הבנה של מי שהיו צריכים לעודדם לצאת ולחפשם.
• מערכת שוונג פנתה לאיגוד האתלטיקה לקבלת תגובה. היא התקבלה ארבעה ימים לאחר הפנייה:
תגובת הוועדה המארגנת של מרתון ווינר טבריה 2013
לאור מגבלת כמות תווי המעבר לרכב שמוקצית ממשטרת ישראל לא ניתן היה לתת תווים לכל אמצעי התקשורת.
