מרתון על הר האוורסט אולי נשמע כמבצע אדיר אבל רפי פרחי,רוקח במקצועו, עשה את המבצע היותר גדול, שלוש עשרה ימים של ריצה, עשרים ושלושה ימים ברציפות במקומות עם אוויר דליל

מאת:רפי פרחי

לא האמנתי! רצתי כמה מרתונים בחיי ולא האמנתי עד שלא ראיתי! "המטורפים האלו" אני קורא להם משום שהם חיות אדם… פעם בשנה, בחודש אוקטובר, הם רצים מרתון. הם מקפידים להגיד שזה בדיוק 42.195 ק"מ… ואיפה? במקום הכי גבוה בעולם. הזינוק: ב"אוורסט בייס קמפ" בגובה 5436 מ' מעל לפני הים. הרצים יורדים את ההר בשיפוע של, לפחות,  25%. הכול עם מדרגות סלע, עד "נמצה-באזר" בגובה 3340 מ'. אבל מה קורה בדרך? נראה כאילו הכול בירידה! בחיים, בחיים לא! אחרי כל ירידה כזו תמיד מחכה עליה. לפעמים גובה אנכי של 400 מ' ולפעמים קצת פחות. אין כבישים, מסלולים או דרכים לבנות. מכסימום: שבילים צרים שיצרו היאקים. לרוב: יש אבנים חלקות, מדרגות, בולדרים קטנים. חוצים נחלים, גשרים ועוד. מרתון שטח, לכל דבר ועיניין.
בהבדל אחד גדול מכל האחרים: שם מדובר על "גובה רם". לעלות עליה בזוית של 10%, בקצב של 04:15 דק' לק"מ כשהיא באורך של 2 ק"מ וכל זה בגובה של 4450 מ' כאשר אחוז החמצן באוויר הוא שני שליש מאשר באותה עליה בגובה פני הים זה מאד מאד קשה !!!

מאוד, מאוד גבוהה שם
צילום: רפי פרחי

ומתברר כי קיים ביקוש אדיר, של אלפי רצים "שרוטים לחלוטין", למרתון הזה! כל שנה מחלקים רק 100 כרטיסי השתתפות לזרים. כל היתר הולך לנפאלים. יש תור ענק ורשימות המתנה של חודשים לסבל הזה.
אני לא מבין,  הלכתי בגבהים האלו ובקושי הרמתי את הרגליים, כל הזמן קור כלבים, התנשפתי והתנשפתי והתנשפתי ורק חשבתי איפה תחנת העצירה הבאה ואלה עושים הכול בריצה בקצב  ממוצע של 4:10 דקות לק"מ. מאות זרים עומדים ברשימת המתנה לשנה, אולי לשנתיים הבאות.

נפאלי שלא מתרגש ממדרגות
צילום:רפי פרחי

הזמן שקבע המנצח השנה היה 03:41 שעות והוא נפאלי. לי היה את הכבוד לפגוש את הבחור שסיים רביעי, גם הוא נפאלי. למעשה כל החמישה הראשונים נפאלים, קטנים, רזים, קומפקטים וחזקים . הנפאלי שסיים רביעי הכין לי בבוקר את האומלט והטוסט ב"DHOLE" .  את המרתון הוא סיים בזמן של 4:05 שעות. שאלתי אותו לגבי אימונים? הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהעץ. לא מתאמן, כלום! בשביל להגיע לחברה שלו המתגוררת בכפר מעליו ( בגובה 4400 מ' ) הוא צריך לטפס שעה . אז שלוש, ארבע פעמים בשבוע הוא "קופץ אליה" בריצה וזה. זה כל מה שהוא עושה! מקום 4…

אין אוויר, יש עליות
צילום:רפי פרחי

אבל התחרות החשובה היא  "SOLUCOMBU EVEREST TRAIL"
מרוץ שטח, שהיה לי הכבוד לחזות בו ב"הופעה חיה" ולהתחבר אישית לכמה מהמשתתפים. על מה מדובר?
מדובר על מרוץ בשטח, ברחבי שמורת "הר האוורסט" שנמשך 13 יום. הוא  נערך מידי שנה ובאמת, בסוף של קצה הדרך…! הרצים מתחילים "למטה", בגובה 2000 מ' ב"ג'ירי". משם הם מתחילים לטפס עד שהם מגיעים ל"נמצה" 3340מ'. וממשיכים לטפס  ל"גוקיו", רצים את ה"צולה-פאס", ממשיכים למעלה עד ה"אוורסט בייס קמפ", עולים את "קאלה-פטר" בריצה, יורדים למטה, ממשיכים ל"נמצה" ומסיימים ב"לוקלה". כל יום רצים בממוצע 23 ק"מ.

אמה-דאבלם הרבה כבוד לגובה
צילום: רפי פרחי

על הגבהים אף אחד לא רוצה לדבר. מפחדים… מדוע? כי אנחנו הטרקרים!  יום אחד נחים ב – 3340 מ' ויום אחד ב – 4400 מ' בשביל ACLIMATISATION. הרצים – הם מתאקלמים, כל אחד בארצו שלו, עוד לפני שהם מגיעים. ישנם בסך הכול חמישים וחמשה כרטיסי כניסה. שבעה לנפאלים. כל היתר לאירופאים. רובם צרפתים, אוסטרים, איטלקים, וגם שני יוונים. המרוץ עצמו מחולק לקטגוריות, בדיוק כמו בתחרויות אצלנו בארץ. כל חמש שנים קטגוריה. בגיל שלי השתתפו שניים עשרה גברים.

אגמי גוקיו
צילום: רפי פרחי

הספורטאים רצים עם נעלי שטח, תרמיל  על הגב, (קומפקטי יושב טוב מאד וצמוד), עם כל האוכל והמשקה הדרוש ליום ריצה. אנחנו הולכים עם ארבע שכבות.  לנפאלים יש טייץ על הרגליים, 2 חולצות תרמיות, אולי עוד מעיל ריצה וכמובן זוג כפפות ומשקפי "אוקלי" אופנתיות. הם כולם סופר סופר אתלטיים. ניסיתי לרוץ איתם, לא הייתה בעיה גדולה… עד שהגענו לירידות החזקות, עם מדרגות סלע של חצי מטר. הנפאלים "מגהצים" את המדרגות עם הרגליים הקטנות שלהם כאילו הם לא קיימות. האירופאים קצת יותר מגושמים אבל הברכיים מתפוצצות והשרירים נתפסים חזק…

העליות לא נגמרות, מזל שהתרמילים קומפקטים
צילום:רפי פרחי

המארגנים של המרוץ מחזיקים רשימת השתתפות מלאה לחלוטין. הם נותנים FULL BOARD והרצים לא צריכים לדאוג לכלום. מתוך שלוש עשר לילות, שני לילות ישנים במחנה בשטח וכל היתר בבתי אירוח טובים על כל האוכל.

צ'ולה-פאס מושלג
צילום: רפי פרחי

הנה מספרים שיתנו מושג כמה זמן לוקח לנאפלים לטפס לעומת הזמן שלוקח לנו.
לנו לקח לטפס, רק את ה"צולה-פאס", כשלוש שעות. הם רצו אותו בפחות משעה! אנחנו טיפסנו את "קאלה-פטר" בשעה וחצי. הם רצו את ההר ב עשרים דקות! מזה? זה אנושי זה?
עלות כל המרוץ, כולל כרטיס טיס מג'נבה  לקטמנדו וחזרה לג'נבה, כולל הכול הכל: 3000 אירו. האתר להרשמה:   SOLUKHOMBOTRAIL.COM

רפי פרחי – הוא רוקח ב"סופר-פארם"