פרויקט חוויות הרצים ממרתון ג'ילט תל אביב יוצא לדרך. כמעט שלוש רבבות של רצים שטפו את רחובות העיר בשבעה מקצים שונים. מיד לאחר סיום האירוע החלו להגיע אלינו סיפורים שלכם. אלו יתפרסמו בכמה חלקים כשבכל חלק יקובצו כמה מהם
מאת:מערכת שוונג
חוויות הרצים ממרתון ג'ילט תל אביב- חלק 2, חלק 3 , חלק 4 , חלק 5
גיל לבנוני
בסיום, כשעצרנו לאכול משהו, שאל מישהו מתוך רכב שתידלק "אתם נראים כאילו רצתם, אין לכם אוטו?". נו, סוג של גאון, שני גברים בטייטס, הולכים כאילו דרכו על ביצים, מה כבר יכול להיות? צחקנו, ואז הוא קימט את המצח וירה: "עם המחיר של הדלק היום, עדיף באמת שתרוצו".
הכל התחיל ב-4 בבוקר. מ' שהייתי אמור להיות אצלו בחמש, התקשר: "אח שלי" הוא אמר מבוהל, "אנחנו מאחרים, איפה אתה"? "אבל רק ארבע" אמרתי
"לא" הוא התעקש, "חמש, שכחת להזיז את השעון"
"הזזתי" אמרתי כשאני בודק במקביל כל שעון אפשרי בבית. הממיר מראה 4, האייפון 4, המחשב 4, כל שעון שהוזז בבית הראה 4, "אני אומר לך 4, כמה שעות הזזת את השעון?" אז מ' הלך בגדול על שעון הקיץ, והזיז את השעון שלו שעתיים קדימה, ומחק לנו ממעט שעות השינה שהיו. מצד שני הוא מצא חנייה 50 מטר מהזינוק, מה שאפשר לנו להישאר באוטו כשבחוץ היה קר, אז הכל נסלח לו.
רצנו חצי מרתון. בגיל 40 המחשבות על מרתון שלם הן עדיין בגדר מחשבות וכאחד שעבר ממשחקי יום שישי בשכונה לריצה, ועשה את החצי מרתון שלו הראשון שלו לפני שנתיים, בינתיים אני מסתפק בחצי המרחק.
אני רגיל לריצות בדד, בלי הרבה אנשים מסביב, ובחמישה הקילומטרים הראשונים חיפשתי את הקצב שלי והיה לי קשה עם 6000 איש שרצו מסביב את החצי. במת המוסיקה הראשונה שהייתה בדרך (ארגון מדליק) הכניסה אותי לזה, אחר כך המוסיקה באייפון (מיקס בלתי הגיוני אבל עובד מעולה של עומר אדם, U2, הדג נחש ואיפה הילד) פשוט העיפה אותי.
כריס מק'קורמק, אחד מאנשי הברזל הבולטים בעולם, אמר שספורט של ריצות ארוכות הוא ספורט של סבלנות, והייתי צריך להשגיח, להביט בשעון הדופק כדי לראות שאני בקצב לא מהיר מדי, ולהתאפק, כדי לא להיחנק בקילומטר ה- 17. מק'קורמק עבר בראש גם ברגע שהיה קשה.
אני כבר רגיל שיש לי קטעים בהם הברך של הניתוחים (הלך המיניסקוס) כואבת, אבל הפעם הקילומטר ה -14, וגם ה- 17 עברו יופי, ב- 18 הברך כאבה ואחר כך הפסיקה. מק'קורמק עזר בדמיון.
האנשים לאורך הדרך היו מדהימים ועודדו, ובעמדת מים אחת אפילו תיירת הולנדית/שבדית (כי מי מתלבשת בשישי על הבוקר כאילו היא יצאה ממגזין אופנה, מאופרת בעדינות ובלונדינית) חילקה מים.
מסלול מעולה, אוירה נהדרת, מזג אויר קלאסי, ארגון מצוין, ואם גם הורדתי 3 דקות מחצי המרתון של לפני חודש- אז היה מושלם.
שנה הבאה מרתון? לא יודע,
טל זכריה
איחרתי ב 10 דקות את הרכבת שהייתי צריכה לעלות,
הרכבת אחריה מגיעה לת"א רק ב 6:30 !! (מקצה רולרבליידס)
שזו השעה שהזינוק שלי יוצא , בשיא הבאסה הבנתי שיש מצב שהלך לי המרוץ ובכל זאת המשכתי כרגיל , בת"א מרכז רצתי ריצת משוגעים החוצה למונית, הראשונה אמרה שאין מצב שהיא מתקרבת לשטח המרוץ כי כל הכבישים חסומים,
רצתי לכביש הראשי כמו משוגעת עצרתי עוד מונית —
שמתי לו 50 שקל ביד וצעקתי לו "עכשיו!!!!!!למרוץ!!! ומהר!!!!". במונית החלפתי לרולר שמתי ולבשתי מגנים. הוא הביא אותי הכי קרוב לשטח המרוץ משם החלקתי עוד קילומטר על הרולר. הגעתי לנקודת הזינוק ב 40 דקות איחור!!!!! הרגשתי שאני בסרט – שכחו אותי בבית —
נקודת הזינוק ריקה ומסביב מחכים הרצים שצרכים לצאת בעוד כחצי שעה, נגשתי לבחור עם המגפון , שאלתי אם אפשר לצאת , הוא חייך ואמר בוודאי!!!!
וכך התחלתי את דרכי במרוץ , לא היה קל , היה קשה מאוד
כמה פעמים חיפשתי כבישים צדדים לברוח, למרות שידעתי שאין מצב שזה קורה. לפחות 5-4 פעמים נמרחתי על הכביש…….. , אבל היה כיף היה שווה את המרוץ למרוץ.
בשנה הבאה עוד הפעם!!!
יעל אוסי
לאחר הכנה של כ 8 חודשים הגיע סוף סוף הרגע המיוחל לו חיכיתי. כולי תפילה לא להיפצע לפני כן, לסיים ללא פציעה לא להישבר במרוץ לא להיתקל בקיר הידוע וכמובן לתפוס מזג אוויר טוב.המרתון יוצא לדרך עם מזג אוויר מצוין בהזמנה כמובן. במהלך הריצה פוגשת אני אנשים עם שבירה ותפיסת שרירים כולי מקווה רק שזה לא יקרה לי. מגיע ק"מ ה 40 איזו עליה קשה ורוח בפנים רק לא להישבר עכשיו .והנה מופיע בני שרץ קודם את ה 10 ק"מ דוחף מעודד : אמא כל הכבוד את בסוף לא להישבר. אני רצה ומסיימת כמובן עם חיוך ללא פציעות ללא הקיר הידוע רק עם תוצאה אומנם טובה למרתון ראשון 4.04 רציתי 3.50 אך לא נורא יש בפתח עוד מרתו. תודה לארגון המצוין ישר כוח. כול הכבוד לרצים.
אייל קוטליצקי
התמונה אומרת הכל זוהי הרגשה מנצחת שעם כל הקושי והכאבים שיש בגוף הסיום הוא מתוק ונותן הרגשה עילאית.
התחלתי לפני שנה וחצי לרוץ ריצות ארוכות בעת שהותי מחוץ לישראל השתתפתי בכמה חצאי מרתון וגם בארץ מאז חזרתי לפני חצי שנה ואז החלטתי ללכת בגדול על המרתון התאמנתי מסודר כ 4 חודשים קשים בגשם בקור בעליות אבל בראש היה תמיד איזשהוא חלום לרוץ מרתון ולסיים עם תוצאה סבירה הריצה היתה קשה מאוד הגוף כאב אבל הראש ניצח רק הרצון והנחישות ניצחו ועכשיו חושבים למרות הקושי מה הלאה איפה נרוץ במרתון הבא.
חוויות הרצים ממרתון ג'ילט תל אביב- חלק 2, חלק 3 , חלק 4 , חלק 5
גם אתם רוצים לספר את החוויה שלכם?
כתבו לנו את החוויה שלכם בקצרה, הוסיפו תמונה מהמרתון – מכאן ושלחו אותה למייל [email protected] .
