הכל התחיל ב- 1974. כמה רצי מרתון משוגעים ממועדון מערב גרמני יוקרתי, התארגנו לרוץ את מה שאנו מכירים היום כמרתון ברלין. רק שאז, הם רצו בתוך יער גרונוולד שבמערב העיר – אספלט ומזרח היו מצרך נדיר. ובשנת 1990 נפלה חומה, ועם החומה התרומם מרתון
מאת:אילן גולדמן
מרתון ברלין 1990:
"רצים רבים עצרו את ריצתם, רכנו
על ברכיהם וכשעיניהם טובעות
בדמעות נישקו את הקרקע"
רק ב- 1981, החליטו מארגניו לשלוף את המרתון המתפתח, אל מחוץ לאותו יער ולהעבירו אל תוך העיר הגדולה. מארגניו הבינו, כי לשם צמיחתו רצוי שיראה אור וקהל. וכך, באישור המעצמות המפקחות דאז, בריטניה צרפת וארה"ב בראש, הועבר המרתון מבין "שוחות היער", הישר אל לב ליבה של מערב ברלין הסוערת והתוססת. האמריקאים הנלהבים לספורט, הצליחו לשכנע את המשטרה הגרמנית הספקנית, כי אם רוצים אין זו אגדה, כשפרסו חסותם על ארגון המרוץ מא' ועד ת'. יש כאלה הטוענים, כי לולא "היאנקים", לא בטוח כי המרתון היה ממשיך להתקיים.
מרתון ברלין – הכל התחיל ב- 1974 (צילום: Derun)
היי, לא הייתה פה חומה קודם?
ב- 30 לספטמבר 1990, 3 ימים בלבד לפני שהעיר אוחדה לה יחדיו, ומעט פחות משנה אחרי שהחומה נפרצה, באופן אמיץ וחסר תקדים, החליטו מארגני המרוץ כי המסלול יעבור בפעם הראשונה דרך שער ברנדנבורג המפורסם. אותו שער המסמל את המעבר בין המערב למזרח, בו במהלך המלחמה הקרה, רבים מהצד המזרחי העני, איבדו את חייהם כשניסו להימלט אל תוך השפע המערבי. האגדה מספרת, כי יום לאחר נפילת החומה, הטלפון של מארגן המרוץ הורסט מילד צלצל. על הקו היה מייקל קולמן, עורך הספורט של הלונדון טיימס ורץ מושבע. "יש לך הזדמנות מיוחדת, המרוץ שלך יהיה הארוע של השנה אם המרתון יעבור דרך שער ברנדנבורג". מילד היה ספקטי אך לבסוף נעתר. השאר היסטוריה.
הביקוש לאותו מרוץ בן- 16 היה בשיא חסר תקדים, ומחסום 25,000 הרצים שהציבו המארגנים נשבר במהרה. עיתונאים רבים מכל העולם התייצבו כדי להיות ולתעד מהלך היסטורי שנעשה ברגליים. כצפוי, המרתון הברלינאי הצנוע, הפך להיות ארוע הספורט של אותה שנה, אולי של כל העשור, יתכן ובזהירות, אפילו של מאה שלמה.
כעת, ברי המזל שהצליחו להירשם (בעוד אלפים נותרים מחוץ למרוץ) יכלו לחצות ממערב העיר אל מזרחה. כעבור 3 ק"מ מהזינוק, הגיעו הרצים אל השער המפורסם. משתתפים רבים עצרו ריצתם, רכנו על ברכיהם וכשעיניהם טובעות בדמעות נישקו את הקרקע. התחרות והתחרותיות, הושארו לרגעים ספורים בצד, לטובת רגע היסטורי משכר חושים. העיר ברלין חוברה לה יחדיו. משם נכנסו הרצים אל תוך מזרח העיר, להקפה מרגשת במרכזה. מיליון איש עמדו ברחובות העיר והריעו לרצים, הריעו להיסטוריה.
המרתון של 1990 – מחבר בין מערב למזרח – אנשים עצרו כדי לנשק את הקרקע (צילום: Derum)
בצד המזרחי:
"היה מקרה שבו אדם נרשם
למרתון על השם של החתול והכלב שלו"
"בשנים קודמות עברנו על יד שער ברנדנבורג, תמיד חשבנו שזה יהיה דבר ענק לעבור בתוכו, מעולם לא חשבנו שנזכה לחוות את זה", אמר ברנדר הובנר, הרץ היחידי שהשתתף בכל המהדורות של מרתון ברלין עד כה. את אותו מרתון ניצח אוסטרלי, סטיב מונוגטי, בזמן של 2:08 שעות. גם הוא, קבע אז חתיכת היסטוריה קטנה, כשהפך להיות הרץ הראשון שיורד מתחום ה- 2:10 שעות. בנשים לא יכול היה להכתב סוף מוצלח יותר: אוטה פיפיג, אלופת מרתון מזרח גרמנייה שנמלטה מערבה מיד עם נפילת החומה, קבעה שיא מסלול חדש וניצחה בזמן של 2:28 שעות. "קיבלתי עור ברווז כשעברתי תחת שער ברנדנבורג", אמרה הרצה לאחר מכן.
מרתון ברלין – איסט סייד סטורי
לפני פריצת החומות, רוב הרצים המזרח גרמנים יכלו רק לפנטז על השתתפות במרתון ברלין. כן, היה להם מרוץ גדול, הפרידנסלאוף (מרוץ השלום), שעל פי טענות שקריות של הממשלה הקומוניסטית משך בשיאו 70,000 איש, אך לא היה מה להשוות בין השניים, בעיקר בנוגע לתוכן המסלול. תושבי מזרח ברלין גילו סקרנות עצומה כלפי המרתון של שכניהם: בכל שנה, התאספו מאות ואולי אלפי מזרח גרמנים סקרנים, וטיפסו מוכי קנאה על האנטנות של מגדל הטלוויזיה אלכסנדרפלאטז, רק כדי לראות את המרתון של אחיהם מעבר לחומה, יוצא לדרך. אחרים, היו מצמידים אוזניהם לטרנזיסטורים, רק כדי לשמוע את שידורי המרוץ.
אך בכל זאת, היו מזרח גרמנים אשר זכו להשתתף במרתון ברלין, עוד בימים שהחומה עמדה. לרוב היו אלה קשישים – מטורפי ריצה, אשר באו לבקר את משפחותיהם במערב עם אישור מיוחד, וניצלו את שהותם כדי להתפלח אל תוך המרוץ. "הם היו חייבים להיות זהירים, כי אם המשטרה המזרח גרמנית הייתה מגלה זאת, הם היו נכנסים לצרה רצינית", סיפר אותו הורסט מילד, מנהל המרוץ דאז. "היה מקרה שבו אדם נרשם תחת השם של הכלב והחתול שלו".
אלקסנדרפלאטז – אנשים נהגו לטפס על המבנה כדי לראות את הזינוק של המרתון (צילום: Neartravel)
ברלין הקטנה
מאז אותם שנים, רגליים רבות עברו במרתון הברלינאי. רבות ומהירות. המרתון נהיה למגה מונסטר אשר מכיל כבר למעלה מ- 40,000 רצים, ויותר מ- 35,000 מסיימים. המרתון כבר מזמן עבר את כמות מיליון הצופים והוא נכלל בתוך רשימה מאוד יוקרתית של מרתונים אשר טומנים בחובם פרסי עתק של יותר מ- 1 מיליון דולר.
הגדול מכולם כיום – היילה גברסילאסי – האם ינצח גם השנה? (צילום: Marathonp)
מרתון ברלין הפך בשנים האחרונות לזירת הקרב המהירה מכולם. למסלול אשר אליו מגיע כל מי שחפץ לקבוע שיא או לשבור אחד. הרצים הבכירים בעולם מגיעים אליו מידי שנה כדי לנסות לנפץ את שיא העולם של היילה גברסילאסי מ- 2008 – 2:03:59 שעות. השנה, החדשות הגדולות הן, כי שיאן העולם (בן 38) חוזר למסלול שלו והוא אינו לבד. גם פאולה רדקליף (38), שיאנית העולם (שיאה נשלל ממנה לפני מספר ימים עקב שינוי בתקנות ויוכר כתוצאה הטובה בעולם) תגיע לברלין. זוהי הפעם השלישית בהיסטורית ריצות המרתון, בה שני שיאני עולם – גבר ואישה, מגיעים לאותה תחרות. פעם אחרונה זה קרה במרתון לונדון 2005.
מה יעשו שם השניים עדיין אינו ברור. שניהם מגיעים אחרי תקופה לא פשוטה שעברה עליהם, ויש לזכור כי ילדותם רחוקה. מול היילה, יעמוד ענק ריצה נוסף, פטריק מקאו שמו. מקאו השאיר חותמו עמוק בלב עולם הריצה בשנתיים החולפות, וצפוי קרב מרתק בין השניים. האם זה יהיה הקנייתי או שמא האתיופי נגלה ביום ראשון. מול רדקליף (שיא אישי +2:15 שעות) תתייצבה מרתוניסטית הבית, הגרמנייה אירינה מיקטנקו (2:19 שעות) ואלופת אירופה, הרוסייה ניילה יולמנובה.
קרוב אל שני אלה, כמו בכל שנה בעשור האחרון, יעמדו עשרות ישראלים אשר בוחרים בברלין כמרוץ המועדף עליהם. איתם, יגיעו בני משפחותיהם אשר באים, לתמוך, לעודד ואפילו לחלק מים וחטיפי אנרגיה כשצריך.
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
