ביום ראשון יתקיים המרוץ פאריס-רובא, אחד מחמש המונומנטים המכונה גם מלכת הקלאסיקות והגיהנום של הצפון. קבלו סקירה עם קצת היסטוריה וקצת על הרגעים שנחרטו בזיכרון

מאת:יאיר בן עמי

כמרגישים לפעמים שאתם רוצים לדעת יותר? צאו איתנו למסע בנבכי אחד המרוצים הוותיקים והיפים – פאריס-רובא. אם בסוף הסיור עוד ישארו לכן שאלות, כספכם יוחזר.

מה הוא מרוץ פאריס-רובא
המרוץ מוזנק מפאריס ומסתיים בעיר התעשייה רובא, הממוקמת בגבול הבלגי הצפוני לאחר כ-260 ק"מ. היו שנים בהן המרוץ היה במרחק קרוב יותר ל-300 ק"מ. המרוץ הוא אחד מחמשת המונומנטים – חמשת המרוצים החד יומיים הנחשבים ליוקרתיים ביותר של ענף האופניים והוא התקיים לראשונה בשנת 1896, אך הוא לא התקיים בשנים 1915-16 בגלל מלחמת העולם הראשונה.

למה הוא נקרא מלכת הקלאסיקות
המרוץ לא מתהדר בעליות, הוא מישורי לגמרי במושגים של מרוץ אופני כביש. אבל זהו המרוץ בו צריך הרבה יותר נחישות, הכרה והבנת המסלול וגם לא מעט מזל כדי לנצח. זהו המרוץ המיוחד המשלב את הישן (רכיבה שאינה על כביש) עם כל הרומנטיקה והיופי לצד האכזריות של מרוצי אופניים. מספר ההתרחשויות שהיו במרות והפכו לסוג של אגדות משמעותית גדול יותר מאשר של מרוצים אחרים – המרוץ הזה הוא המלכה של כל תחרויות האופניים.

למה הוא מכונה הגיהנום של הצפון
המרוץ פאריס–רובא נחשב לאחד הקשים, יש אומרים הקשה ביותר, של ענף האופניים. הדרכים הרומיות – אבני המרצפות, כשחם האבק העולה מהן וחונק את הרוכבים, כשגשום הבוץ הופך את המעברים לקטלניים עוד יותר ומסיבות אלו רבים חשבו שהמרוץ מכונה הגיהנום של הצפון.

אבל השם לא הוענק למרוץ, רק אומץ על ידי חובבי האופניים והוא נאמר לראשונה על ידי עיתונאי שהוזמן לאזור לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת סיורים בהם היה מי שרצה להראות את החורבן שהותירה המלחמה. אחד העיתונאים האמריקאים שהוזמנו לסיור ההוא אמר כי זה הגיהנום של הצפון ומשם נדד הביטוי למרוץ האופניים בדרך עלומה משהו.

מה זה הפאבה הזה
בכל מקום אליו הגיעו הרומים, בעת הכיבוש של האימפריה הם סללו כבישים, אם תרצו לקרוא על זה בהרחבה פשוט היכנסו לויקיפדיה – כאן.

פאבה (paves) בצרפתית, קבלס (Cobbles) באנגלית, אבני מרצפות לפי גולדברג צילום: MM, Foto

בהקשר של המרוץ פאריס–רובא אלו הם המעברים של דרכי אבני מרצפות אותם עוברים הרוכבים מדי שנה. אומנם זהו מרוץ הנחשב לשטוח (מישורי) לגמרי, אבל עם כשלושים מעברים כאלו, כל אחד באורך של מאות מטרים ובסה"כ (מתוך 260 ק"מ)  כ- 55 ק"מ של רכיבה על הדרכים המרוצפות אבנים. הדרכים של אבני המרצפות משומרות ומשופצות באופן קבוע.

באנגלית – Cobbles, בצרפתית – paves, ובעברית כתבה נעמי שמר שיר על עיר המוצא של המרוץ. לשיר קוראים העיר באפור ושרה אותו שלישיית גשר הירקון. השורה השנייה של השיר: "בואי ונטייל בה על אבני מרצפות" – אבני מרצפות אלו הדרכים הרומיות הנפוצות גם בפאריס וסביבתה. מפאריס יוצא המרוץ והוא  מסתיים בעיר התעשייתית רובא, ספק עד כמה העיר היתה מתפרסמת אילולא מסלול האופניים המוצב בה ומהווה את קו הסיום של המרוץ.

המנצחים הגדולים של המרוץ.
לפני שנתיים (2012) ניצח תום בונן במרוץ בפעם הרביעית והשווה את שיאו של בלגי אחר – רוג'ר דה וולמינק.

דה וולמינק ניצח לראשונה בשנת 1972 ולאחר מכן שוב ב- 1974-5, 1977. דה וולמינק השתתף במרוץ 13 פעמים ובפעם הראשונה שזינק סיים במקום החמישי (1969). הוא עלה לראשונה על דוכן המנצחים בשנת 1970 (כסגנו של אדי מרקס). עוד שלוש פעמים (1978-9, 1981) הוא זינק וסיים כסגן. הופעתו האחרונה של דה וולמינק בפאריס–רובא היתה בשנת 1982 כשסיים במקום 6. אין עוד רוכב שעלה פעמים כה רבות על דוכן המנצחים.

תום בונן יזנק גם ביום ראשון הקרוב לפאריס–רובא. הוא ניצח במרוץ 4 פעמים, היה פעמיים על דוכן המנצחים ובכלל זה מקום שלישי בהופעת הבכורה שלו, בשנת 2002 כשעוד היה במדי קבוצת הדואר האמריקאית של לאנס ארמסטרונג ויוהן ברונייל כמנהל. המנצח באותה שנה היה יוהאן מוסיאו, אליו נחזור בהמשך.

אם ינצח בונן ביום ראשון הקרוב הוא יהיה לראשון המנצח 5 פעמים בגיהנום של הצפון, אבל כדי להשיג את הניצחון הזה הוא יצטרך להפגין יכולות גבוהות בהרבה לעומת אלו שהציג לאחרונה.

המהדורות שנחרטו בזיכרוני – בחרתי שלא ללכת לשנים רחוקות ולציין מהדורות שעדיין טריות בזיכרון:

1996 – מאפיי מפרקת את הדבוקה


יוהאן מוסיאו ניצח אז בפעם הראשונה והוא השיג עוד שני ניצחונות (2000, 2002). באותה המהדורה הוא ניצח בדרך לניצחון בסבב גביע העולם ז"ל ובסופה של אותה העונה הוא גם היה אלוף העולם.

התאונה של יוהאן מוסיאו

שלישייה של רוכבי מאפיי שוב פירקה את הדבוקה בפאריס-רובא של שנת 1998. אבל אז גם היתה שמחת הניצחון מהולה בתחושות רעות בעקבות ההתרסקות של יוהאן מוסיאו ששבר את פיקת הברך.

הניצחון של סטיוארט אוגריידי בשנת 2007

משום שזהו רוכב שכל כך הרבה פעמים (חמש) לא סיים, כל כך הרבה פעמים היה הפועל של אחר ועל סף שיום הקריירה שלו ניצח בדיוק מתי שאף אחד לא ציפה ממנו, טוב, כנראה שהוא וחלק ממקורביו אכן ציפו.

התאונה של הינקאפי ב- 2006

ג'ורג' הינקאפי זינק לפאריס-רובא 17 פעמים. בפעם השישית שלו במרוץ הוא סיים רביעי (1999) ואז החל במקבץ כניסה לעשירייה הראשונה במרוץ.

2000 – 6, 2001 – 4, 2002 – 6, 2003 – 8, 2004 – 8 ואז מקום שני בשנת 2005 כשהוא מפסיד לתום בונן במאוץ לקו הסיום ומקדים את חואן אנטוניו פלאצ'ה שסיים שלישי. בשנת 2006 הוא זינק כמועמד על וזה נגמר בעצם בריח שבורה והרבה דמעות.

הניצחון האחרון של יוהאן מוסיאו

התחלתי ואסיים עם יוהאן מוסיאו. בשנת 2002 ניצח יוהאן מוסיאו פאריס–רובא בפעם השלישית והאחרונה. למרות שהוא כבר ניצח (בשנת 2000) לאחר התאונה, הניצחון הזה נחרט בזיכרוני כדרמטי ורומנטי יותר.

מועמדים מובילים לניצחון
פביאן קאנצ'לארה
מנצח אשתקד, ניצח במרוץ שלוש פעמים (2006, 2010, 2014), ניצח לפני שבוע בסובב פלנדריה בפעם השנייה ברציפות ובפעם השלישית בקריירה שלו.

פביאן קאנצ'לארה חוגג ניצחון שני משלושה בשנת 2010 צילום: Thomas Ducroquet

פטר סאגאן
זינק רק פעמיים למרוץ, סיים בשנת 2011 במקום ה- 86 ושנה לפניה לא סיים את המרוץ.

ג'והן דגנקלוב
סיים בשלוש השנים האחרונות במקומות שלא יזכרו, אבל מפגין לאחרונה כושר שיכול להביאו למסלול האופניים ברובא בתוך קבוצה, היו בטוחים כי אף רוכב לא ירצה את דגנקולב לידו במסלול של רובא במאוץ לקו הסיום.

תום בונן
לא שהכושר שהפגין בחודש האחרון מצדיק זאת, אבל כמנצח ארבע מהדורות והעובדה שבכל זאת סיים את שתי הקלאסיקות האחרונות (סובב פלנדריה במקום 7, גנט וולגם במקום 5) בעשירייה ראשונה ואת אלו שלפני על סף העשירייה הרי שאי אפשר שלא להכלילו ברשימה ולו המצומצמת ביותר.

יאיר בן עמי
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכת