כשהמייסדים הקימו את המדינה, הם חלמו שיצא להם משהו כמו העיר גבעתיים. מקום קטן, איכותי, תרבותי, בו כולם מכירים את כולם, ידידותי, רגוע, צנוע, מבוסס אך לא עשיר, שעיקר משאביו יהיו מופנים לילדים ולחינוך. יש האומרים מין סגנון אשכנזי- שמאלני שכזה

מאת:רן אפק

בפועל יצאה לנו מדינה כמו שרואים בערוץ 2 ובערוץ 10. אך עדיין מרוץ גבעתיים הראשון שהתקיים ביום שישי שעבר, היה תמונת ראי של העיר גבעתיים, קטן ואיכותי בכל דבר ופרט. הוא תוכנן ובוצע כך שאפילו בריצה נשמר העיקרון המנחה הזה וחולקו בקבוקוני מים קטנים ואיכותיים.

המרוץ ל- 10 ק"מ נקבע לשעה 7:30 וכבר בשעה 7:00 התקבצו מאות הרצים במתחם. לא היה דוחק ולא תורים בחלוקת הצ'יפים והמספרים. המשתתפים ירדו בסדר ובשקט לנקודת הזינוק, שם עשו חימום כללי מסודר ומאורגן וזינקו למרוץ כמעט בשעה היעודה. את האירוע ליווה הכרוז המשעשע והאיכותי יובל חץ. לכל משתתף חולקו חולצת דרייפיט, מדליה ומתנה. כל דורש קיבל שוקו של מחלבה לפי בחירתו, עוד מים וגם חולצת טריקו נוספת של המרוץ.

בתור יליד גבעתיים אני יודע כי אתגרים לא פשוטים עמדו בפני מארגניו של מרוץ גבעתיים. מדובר בעיר הקטנה בשטחה וחסרת שטחים פתוחים. כל סגירה של רחוב לריצה ובמרוץ הזה נסגרו כל הרחובות הראשיים של העיר, תוקעת את כל תנועת העיר וחלק מתנועת שכנותיה: תל אביב ורמת גן. לאורך המסלול הוצבו עשרות סדרנים, שכיסו כל סמטה ופינת רחוב, ולכן היה נוח לרוץ ומסלול המרוץ נשמר סטרילי כמעט לחלוטין.

שטח העיר הקטן חייב לתכנן מסלול בקפידה, על מנת לא לחדור לשטחי שכנותיה, שלעיתים נמצאות כבר בהמשכו או בצידו השני של הרחוב. לכן המסלול היה בסגנון כוכב ולא מעגלי כך שרצו מספר פעמים את אותו המקטע. כמו כן בחרו המארגנים לתכנן מסלול עוקף גבעות גבעתיים. זאת ההזדמנות לגלות כי בגבעתיים יש 3 גבעות: קוזלובסקי (גן העלייה השנייה), רמב"ם והמכתש ולא רק 2 גבעות, כמו בשם העיר.

למרות זאת מסלול הריצה לא היה שטוח. כיליד גבעתיים מצאתי את עצמי רץ כמעט בעיניים עצומות. מכיר ויודע לפני ולפנים כל תלולית, שיפוע וסיבוב שהיו בדרך, גם בלי שרצתי את המסלול בעבר וגם לא טרחתי לראות את מפת המסלול מראש. רגע מרגש במיוחד היה ברח' ויצמן, מול בית מנדבלט, המקום המסורתי של ריקודי העם של מוצ"ש, עת בעמדת המרקיד, עמד הפעם די.ג'יי וניגן בעוצמה מוזיקת טראנס לרצים.

בשטח הכינוס והסיום היו מתחמי אימון שונים של אופניי ספינינג, מיטות עם משקולות, גומיות כושר ירוקות, כדורי פיטבול, שקי קיק בוקס, הכל לשימוש מונחה עצמי ובחינם, כמו גם כמה דוכנים מסחריים. במקום הוצבה ברזייה במיוחד לאירוע והשירותים הכימיים שהוצבו שם, נשארו נקיים ומריחים טוב עד סוף האירוע, למרות השימוש האינטנסיבי שנעשה בהם.

במרוץ התחרותי היה נדמה כי כל הרצים מכירים זה את זה ואינם משתתפים בתחרות כי אם באימון בוקר מתון. נראה היה כאילו אף אחד לא מיהר באמת, רבים מהרצים חייכו זה אל זה תוך כדי ריצה ואל הצופים שגם הם חייכו מולם, למרות שהאחרונים קמו בשעה מוקדמת זו של יום שישי וגילו כי לא יוכלו להזיז את רכבם בשל המרוץ.

מייד לאחר שהסתיים המרוץ התחרותי החלו להציף את פארק גבעתיים, שאינו ממש פארק אלא רק מתחם דשא בינוני בגודלו, קבוצות של ילדים מבתי הספר השונים בעיר. הם היו לבושים בחולצות לבנות של המרוץ ומלווים במורים, מורות והורים מלווים. הקבוצות עברו אחת אחרי השניה חימום מסודר עם גומיות כושר ירקרקות והתייצבו בקו הזינוק.

בצידי המסלול של המרוץ העממי ארבו להם עשרות גני הילדים והכיתות הנמוכות של בתי הספר שמצויים בדרך,שהיו מצוידים ברעשנים ובמשרוקיות מיוחדות וליוו בעידוד ובהרעשה את המשתתפים בלבן, שמצידם ספק רצו ספק הלכו את ה- 2.5 ק"מ של המסלול העממי.

המרוץ היה איכותי, קטן ומושקע והלם יפה את אופייה של העיר, אנשיה והאורחים שהתנהגו בהתאם. אך בכל זאת יש כמה הערות קטנות לשנה הבאה. בנקודות הסיבוב לא היו תמיד שטיחים, דבר שאפשר תיאורטית לקצר בריצה מבלי להיתפס. דבר שני הוא שבמרוץ שהשקיעו בו כל כך הרבה משאבים, הייתי מצפה לראות בסיום חלוקת מזון, כל שהוא ולא רק מים, דבר שרצוי ואף חיוני לגוף, לאחר פעילות אירובית הקרובה לשעה.

תמונות,תוצאות ועוד- כאן

צלמים: זאב שוורץ ואדם קפלן

קישורים: ריצה