מאת:עומר ברק
סיפורינו מתחיל ברצה אלמונית מזכרון יעקב, עדינה חג'ג' שמה, אשר נדבקה לא מכבר בשגעון הריצה. עד כאן נשמע מוכר – יותר ויותר אנשים עוברים את פובית הריצה המושרשת כל כך חזק משיעורי ההתעמלות השנואים בבית הספר ומגלים עולם מופלא הנמצא במרחק זוג נעליים ממך.
אבל עדינה לא הסתפקה בריצה היא רצתה מירוץ – לה ולישוב שלה – זכרון יעקב. היא החלה מנדנדת למתנ"ס המקומי בהנהלת אריאלה ויזמן ומנהל מחלקת הספורט אבי דנינו. לאחר מספר חודשים של נדנודים כאלו החליטו לקיים מירוץ קטן על תשתית צעדה גדולה (צעדת התותחן) כדי לחסוך בעלויות ולספק את רווחת רצי זכרון יעקב וישראל כולה.
בברירה אם לקיים מרוץ במינימום תקציב וללא נסיון מול לא לקיים מרוץ כלל נפל הפור – לקיים מרוץ.
בימים טרם המרוץ, שילהבה עדינה את קהילת הרצים בפורום שוונג – "המסלול מדהים ביופיו, רצתי שם היום" סיפרה עדינה בהתלהבות "שימו לב, עליה קשה בסיום – ק"מ אורכה"
עדינה חג'ג' – מאושרת
בבוקר התחרות התיצבו כ-80 רצים ורצות. אנשים שהריצה בנפשם ובדמם ומחפשים את האירועים הללו – לבוא, להשתתף, להתאמץ, לנצח, להנות.
בריצת החימום החלו להשמע התלונות הראשונות לגבי אופי המסלול הקשה והסלעי – כמעט מסוכן, על צמצום קטגוריות הגיל (מספר רצים ביטלו את הרשמתם כאות מחאה – צעד שלעולם לא אבין) ועוד. אבי דנינו אשר ניצח על ניהול המרוץ ענה בסבלנות לכל השאלות אף שניכר היה כי בחלקן הוא נתקל לראשונה.
מי שמצא את קו הזינוק קיבל תדריך שהבטיח שילוט, שתי נקודות מים, ומסלול אתגרי כיאה למרוץ שדה. ברגע האחרון נגס הצבא כ-חצי ק"מ מהמסלול. הרצים הבינו. (הם עוד ישלמו על 500 המטרים שאבדו…)
זינוק – 80 הרצים נעלמים חיש קל, פונים שמאלה לתוך שמורת טבע קסומה ורצים בשביליה. השילוט לא ברור, הדרך לא קלה ורכב מוביל אין! הריצה הפכה להיות ריצת ניווט ועמה ההתברברויות. רן אלתרמן המנצח סיפר לי כי טעה בפניה ומצא עצמו מנהל שיחה ערה עם גברת שעברה בסביבה תוך נסיון להבין איפה הוא ואיך חוזרים חזרה. לבסוף מצאו את הדרך האבודה אך מספר רצים נוספים טעו אף הם.
שתי נקודות המים שהובטחו לרצים לא איכזבו אלא שכמות המים על השולחנות לא הספיקה להרוות את צימאונם של חלק מהרצים מה גם שהבוקר הקריר והסגרירי הפך לפתע ליום שימשי וחם.
והיו עוד תקלות קטנות כאלה ואחרות: כ-10 דקות לאחר הזינוק עוד הגיעו רצים מבוהלים שלא מצאו את נקודת הזינוק או השד יודע מה, הצבא חסם לפתע את הגישה לקו הסיום אף שחיש קל הוא הבין ואת הקונצרטינה המאיימת החליפו זוג חיילים.
רן אלתרמן המנצח, היה גם היחיד שירד מגבול 40 הדקות (39:07 ד') מה שמעיד על אופי המסלול הקשה והברבור במהלכו. בין הנשים היתה זאת חוה גרו שהשלימה את המשימה לאחר 48:28 ד'.
רן אלתרמן – אלוף מרוץ זכרון ה-1 (ומחזיק בשיא המסלול עד כה…)
חלק מהרצים עימם שוחחתי אמר כי המסלול קשה יותר ממרוץ הקפת התבור!!! אך ההנאה צרופה.
טכס הסיום למי שנכח בו דמה יותר לאסיפת כיתה – הספיקו 3 ספסלים כדי להכיל את באי הטכס ועל שולחן קטן הונחו כ-10 גביעים ותעודות הוקרה למנצחים.
שוב היה זה אבי דנינו שהודה לרצים והבטיח לתקן, לשפר ולהסיק מסקנות למרוץ הבא. האוירה היתה פשוט נפלאה – כמעט משפחתית והרושם הכללי היה שלמרות התקלות שהיו (והיו) הרצים נהנו הנאה גדולה.
דווקא בימים קשים אלו של מלחמה ומצב כלכלי קשה חיבים הרצים המבקשים ובצדק לקבל תמורה מלאה לכספם, להבין כי הפקת מרוץ ובפרט מרוץ ראשון בסדרה היא משימה לא קלה הדורשת תעוזה אומץ אחריות ומעל הכל אהבה גדולה לספורט הזה.
הרבה יותר קל לא לארגן מרוץ (ללא תקלות) מאשר להרים את הכפפה ולהפיק אירוע כזה.
על הבחירה הנכונה מגיע ישר כח לצוות המתנ"ס ולהוגת רעיון מרוץ זכרון יעקב – עדינה חג'ג'.
קישורים קשורים
תוצאות המרוץ
תמונות המרוץ
הגיבו בפורום שוונג
רצים בנוף מדהים – שווה את הכל
