לרוץ 10 קילומטרים זה אולי לא קל, אבל לעשות את זה בלי לראות את הדרך זה כבר אתגר אמיתי. שמוליק רוקח, עיוור מילדות, עמד במשימה. עדי שולמן, שעברה איתו את הדרך של מרוץ הלילה של נייקי בתל אביב 2012, מספרת על החוויה
מאת:עדי שולמן
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ריצה? עניין פשוט בסך הכל. להרים את הרגליים ולהניע אותן בזו אחר זו כשהידיים משתדלות לסייע במתן תנופה במקביל. אולי מאתגר לריאות ולשרירים לעיתים, אבל בעיקרון עניין די אינטואיטיבי, רחוק מלהיות מסובך.
ומה קורה אם במהלך מסלול הריצה מופיעים איזה בור קטן, אבן סתמית, או כלב פינצ'ר סורר שמשחק תופסת עם בעליו? "מה הבעיה, נעקוף אותם". כמובן. אבל מה אם אתם לא רואים את כל אותם מכשולים קטנים? זאת כבר יכולה להיות בעיה.
לתובנה הבנאלית הזאת הגעתי לפני שנתיים וחצי, אז פגשתי לראשונה את שמוליק. זה היה בפארק הירקון. רצנו יחד בנינוחות בין השבילים. אני נהניתי מהפארק, מהירוק מסביב, מהתוכים, מהאנשים החולפים. גם שמוליק נהנה מכל אלה, אבל קצת אחרת – באמצעות השמיעה שלו ובגלל שתיארתי לו את כל מה שקורה מסביב.
איך רצים עם אדם עיוור?
שמוליק רוקח, בן 38, מנתניה, התעוור בגיל 9. הפגישה שלנו התקיימה במסגרת אימון שגרתי של קבוצת הריצה של עמותת "אתגרים". העמותה עצמה הוקמה בשנת 1995 על ידי קבוצה של נכי צה"ל ואנשי שיקום ומטרתה העיקרית לאפשר לילדים, בני נוער ובוגרים עם מגבלות פיזיות ונפשיות שונות לחזק את בטחונם העצמי ולפתח את עצמם באמצעות פעילויות ספורט אתגרי בטבע. הוא הגיע לקבוצה לפני 3 שנים, ממש כשנפתחה, בעקבות הצעה של חבר. אני הצטרפתי כמה חודשים מאוחר יותר, אחרי ששמעתי שישנה קבוצה שבה אפשר להתנדב וללוות בריצה אנשים עם מוגבלויות. הרעיון ריגש אותי, אבל לא באמת הבנתי איך אפשר לרוץ עם אדם עיוור. כשהגעתי בפעם הראשונה לאימון, צוותנו יחד. שמוליק הושיט לי רצועת גומי שחורה עם שתי לולאות ואמר לי לשים על אחת הידיים שלי. הוא הסביר שאני לא צריכה להחזיק אותו יד ביד, כי הרצועה מחברת בינינו ואין לי מה לדאוג. אני צריכה רק להסתכל על הדרך ולדאוג שלא יפול. כמובן שלא עברו יותר מכמה דקות ושמוליק מעד אחרי שנתקל באבן בולטת שעמדה בדרך. באותו הרגע הבנתי שכל מכשול קטן עלול להיות מסוכן עבורו ושבעצם בזמן הריצה אני העיניים שלו.
בשלב הזה שמוליק היה כבר מתורגל יחסית ולא התרגש יותר מדי, אבל הוא סיפר לי שההתחלה היתה לא קלה בכלל. "כשהגעתי לכאן לא באמת חשבתי שאוכל לרוץ. הריצה הראשונה שלי היתה קשה, הצלחתי לרוץ רק מעט ועצרתי כמה פעמים באמצע. לא האמנתי שאוכל לרוץ וגם לדבר תוך כדי, זה נראה לי בלתי אפשרי, אבל אמרו לי שאני יכול ושלא אוותר לעצמי, אז אני מתמיד".
ריצות של מלאכים
שנתיים וחצי אחרי הגענו ביחד למרוץ הלילה של נייקי בתל אביב 2012, חלק מקבוצה של כ-120 רצי ומתנדבי עמותת "אתגרים" (בין הרצים היו עיוורים, לקויי ראייה, אוטיסטים, בעלי מוגבלויות שכליות, שיתוק מוחין ועוד). היינו שלוש מתנדבות לצידו של שמוליק – עדי גיא, אנה מריה ואני – ולפיכך כינינו את עצמנו בשם "שמוליק'ס איינג'לס". כולנו לבושים בווסטים כתומים כדי שנזהה אחד את השנייה בהמון הרצים, מתרגשות מאוד, עם חיוך ענק על הפנים.
קבוצת "אתגרים"
בזמן החימום למרוץ עשינו הכנה יחד עם שמוליק. תיארנו לו את מסלול הריצה, כדי שיידע באילו איזורים הוא יעבור. הייתה לנו אסטרטגיה: החלטנו שעדי תזנק מחוברת לשמוליק ושבק"מ השלישי נעשה חילוף ואני אמשיך. אנה היתה אחראית לרוץ מקדימה, לפלס לו את הדרך ולהגן – ממש כמו טבעת מאבטחים. ידענו גם ששמוליק הוא זה שיכתיב את קצב הריצה אבל שברגעים הקשים נעודד אותו ונדאג שיגיע לקו הסיום.
עברנו 1.5 ק"מ ואז נגלה לפנינו שטיח אנושי מדהים שמורכב מאלפי רצים על גשר אבן גבירול, אנחנו מתרגשות מהמראה אבל יודעות ששמוליק לא רואה. אנחנו מתארות לו את היופי והעוצמה של התמונה הזו – חשוב לו לשמוע גם את הדברים הללו, ולא רק מתי עומדים לבצע פנייה. הוא מחייך ונראה מבסוט. פתאום בחור רץ מהר ומשתחל בינינו ונתקע בשמוליק. שמוליק נבהל, מאבד שיווי משקל ומאבד קצת את הביטחון. באותו הרגע אנחנו מבינות שהצפיפות והאנשים הרבים הם המכשול המשמעותי במרוץ ומחליטות להיצמד לשמוליק ולהגן עליו מכל צד.
3 ק"מ עברו – גיא המאמן חולף על פנינו, מעודד אותנו ובודק לשלומו של שמוליק. מתחילים לעלות את גשר רוקח. כל הרצים מתלהבים מהנוף של כביש החוף מלמעלה, ואילו אני עסוקה בעיקר בבחינה קפדנית של הכביש, מחפשת את החיבור הבא והבליטה שהוא יוצר, כדי להזהיר את שמוליק, שלא יפול. ידעתם שבגשר רוקח ישנם 3 חיבורים בכביש?
אנחנו מסיימים לרוץ את גשר רוקח, עדי מעבירה לי את הרצועה כדי לחלק את העומס בינינו. אחרי 5 ק"מ שמוליק מתחיל להראות סימני עייפות. אנה מריה לפנינו מפנה את הדרך, מעודדת, והוא מחייך. עדי שומרת עליו מהצד ומצחיקה אותו בכדי לשמור על המורל.
נכנסים לפארק הירקון. נוצר צוואר בקבוק של אנשים, לחץ, צריך להגן עליו שלא יתקלו בנו ואז גם אנחנו ניפול. מראה מרהיב מתגלה פתאום – שובל של רצים שמופיעים ונעלמים בתוך ערפל הפארק. אנחנו מתארות לשמוליק בהתלהבות והוא חווה את זה בדרכו שלו, מסביר שהוא מרגיש את הקרירות שיוצר הערפל.
"רק בזכותכן הצלחתי לסיים"
כשאנחנו עוברים את הק"מ ה-7 ומתחילים להתקרב לגשר רוקח, נשמע לפתע רעש מטורף של פעימות לב ברקע. שמוליק נבהל, לא מבין מאיפה זה מגיע. אני מסבירה לו שזו המוסיקה מכתיבת הקצב ושעל גשר רוקח מקרינים בלייזר ירוק קו של פעימות לב וכמה זה מדהים. אחרי הגשר אנחנו מבקשות מהרצים לעודד את שמוליק, ים של אנשים מתחילים לעודד אותו וצועקים : "שמוליק, שמוליק" והוא קורן מאושר. אנחנו יודעות שהעידוד נותן לו עוד זריקת אנרגיה.
כבר עברנו 8 ק"מ ושמוליק שוב מאט את הקצב. יש לחץ של רצים מסביבנו, יותר חשוך וקשה לראות את הדרך ואני יודעת שכל אבן או בלוק לא במקום יכול להפיל אותו. קשה לי, הגוף כואב לי, היד שמחוברת לשמוליק מתחילה לאותת לי ואז אני מסתכלת עליו וחושבת לעצמי: "מה זה הכאב שלי לעומת האתגר שלו?". אנחנו לא יכולות להראות סימני שבירה – שמוליק סומך על המלאכיות שלו בעיניים עצומות.
9 ק"מ מאחורינו, אנשים חולפים על פנינו וחלקם צועקים לשמוליק "כל הכבוד" ונותנים לו טפיחה על הכתף. שמוליק מחייך בביישנות על אף האתגר והקושי שהוא בוודאי חווה. "למה אנשים עושים את מרוץ הלילה של ניייקי?", אני תוהה. אני מניחה שהתשובה היא בגלל האנרגיה, האנשים מסביב, המראות של 20,000 איש רצים יחד, הזרקורים והמוסיקה בלילה. שמוליק לא ראה את כל זה אבל הרגיש הכל ולא הוריד את החיוך כמעט לרגע.
400 מטר לסיום, עוד רגע ואנחנו מסיימים. הקהל בצדדים מעודד אותנו ואנחנו רצים בטירוף וחוצים יחד את קו הסיום.
בסיום המרוץ. מימין לשמאל: עדי גיא, עדי שולמן, שמוליק רוקח ואנה מריה פרננדס
"כשהתחלתי לא האמנתי שיום אחד אצליח לרוץ במרוצים. האמת היא שאני עדיין לא מאמין שאני עושה את זה ואני גם לא מאמין שאני עושה את זה עם אנשים שעושים חסד גדול ונותנים באהבה מכל הלב. רק בזכותכן הצלחתי לסיים", הוא אומר לנו. שמוליק מאושר ואנחנו מאושרות בשבילו ומתרגשות מהאופן שבו עשינו את המרוץ הזה – שמוליק אולי רץ את המרוץ בזכות העיניים הפקוחות שלנו, אבל אנחנו חווינו את המרוץ בזכות העיניים העצומות של שמוליק.
6.11.2012
עדי שולמן, בת 31, עובדת בהייטק ומתנדבת בקבוצת הריצה של עמותת "אתגרים". לדף קבוצת הריצה של אתגרים בפייסבוק : http://www.facebook.com/etgarim.run?ref=hl
