מאת:רזי לבנת
מרוץ ברלין למרחק 25 ק"מ התקיים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. רזי לבנת טס לשם יחד עם רץ המרתון העיוור, בזה נבבה במסגרת מחנה אימונים לקראת השתתפותו של נבבה באולימפיאדת בייג'ין. "אני מרגיש שהסמליות שבריצה שלו על אדמת גרמניה מביאה אותו למקום של זיכוך", כותב לבנת
נבבה בברלין
באולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 השיג הרץ אמריקני ג'סי אוונס הישגים בולטים ומדליות בכמה קטגוריות, ריצת 100 מטרים, ריצת 200 מטרים, ריצת 200 יארד משוכות וקפיצה למרחק. כל אלו היוו התרסה אל-מול תורת הגזע הנפשעת של הגרמנים. הפיהרר, אדולף היטלר, עזב את אצטדיון האתלטיקה בברלין בחמת זעם, כדי להימנע מן הצורך ללחוץ את ידו של האלוף האולימפי החדש או להעניק לו את המדליות- רק בגלל צבע עורו השחור.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 01/05/2008, המראנו לברלין. כמה סמלי, רץ מרתון יהודי, שחור ועיוור, הרץ בזה נבבה, המהווה התרסה מחוצפת לתורת הגזע הנחותה של הגרמנים שראו בכל יהודי, שחור או נכה, מטרד שיש לחסלו. אני, בנו של שוני ויס – הוא יצחק לבנת, ניצול מחנות ההשמדה אוושוויץ-בירקנאו, מאוטהאוזן וצעדות המוות שביניהן.
בדרך סיפרתי לבזה על ג'סי אוונס ועל הניצחון של העם היהודי ואמרתי לו שעצם העובדה שאנחנו כאן, דווקא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, היא הניצחון. היטלר ומרעיו בקבר ואנחנו כאן חופשיים, מתחרים ומנצחים אותם.
בזה נבבה הגיע לכאן במסגרת מחנה אימונים לקראת השתתפותו באולימפיאדת בייג'ין 2008 ולפי הוראות המאמן שלו, עמית נאמן, עליו לרוץ במהירות מתוכננת ולא לעבור אותה.
אני מרגיש שהסמליות שבריצה שלו על אדמת גרמניה מביאה אותו למקום של זיכוך, של ניקיון ושל רצון להשיג יותר ממה שהמאמן הנחה אותו.
זוהי לבזה סגירת מעגל. בספטמבר 2006 הוא רץ את המרתון הראשון שלו מחוץ לגבולות ישראל – כאן בברלין. לאחר המרתון פגש ברץ המרתון המהיר בעולם גברסילאסי מאתיופיה, "תאמין בעצמך ותגיע רחוק", אמר לנבבה ונתן לו את ברכת הדרך לריצות המרתון בעתיד. גברסילאסי מחזיק בשיא העולם בריצת מרתון ובריצות 5,000 מטרים ו- 10,000 מטרים והוא בפירוש גאוות אתיופיה. לעומתו, בזה נבבה הוא בפירוש גאוות עולי אתיופיה בישראל.
למחרת רצנו 5 ק"מ עם הגברות של קטעי ריצה מתפרצת, ואחרי הצהרים הגיעו הרצים המלווים למרוץ ברלין (לא מרתון ברלין), יותם ורדי ועמית צייזל. התחלנו להתרכז בהכנות לקראת הריצה עצמה. בזה מנוסה במרוצים בארץ ובחו"ל. את מרתון ברלין גמע, כאמור, כבר בעבר, כך גם המרתונים ברוטרדם ובאמסטרדם שבו השיג את המינימום האולימפי שזיכה אותו בכרטיס הכניסה המכובד לאולימפיאדה. הפעם אין לו מטרת הישג בזמנים אבל כמו תמיד יש בו את הריכוז להישג. הוא לא מזלזל לרגע קט ומקפיד לוודא שכל הפרטים סגורים ושכל אחד מהמלווים יודע מתי הוא נכנס ללוות אותו ואיפה.
בשבת בבוקר רצו בזה והמלווים שלו 5 ק"מ במהירות של 5 דקות לק"מ כלומר 12 קמ"ש, אימון ריצה קלה. השמש זרחה וקיווינו לעומת זאת שמחר היא תתחבא מאחורי העננים. מאוחר יותר, יצאנו למרכז העיר לקבל את מספרי החולצה והצ'יפ שישמש מדד לקצב ולמהירות הריצה. תכננו את מקום החלפת המלווים ונסענו לשם לראות ולתאם את ההחלפה. בדקנו שאפשר להגיע מקו הזינוק אל נקודת ההחלפה ברכבת התחתית ולהספיק לצלם. ברלין לובשת חג בכל מרוץ. כשהמרתון רץ ברחובותיה היא מתמרקת וגאה, ולכן החליטו פרנסי העיר לערוך מרוץ נוסף במהלך השנה, ברלין 25. במרוץ הזה מתקיימים מקצים
ל 25 ק"מ, ל 10 ול- 5 ק"מ. רצים מגיעים מכל העולם בעיקר בשל העובדה שברלין די שטוחה.
באותו היום בקרנו בתחנת הרכבת בכיכר ווירטנברג, ממנה יצאו רכבות אל מחנות ההשמדה. עמדנו שם והקראתי לבזה את שמות המחנות. אחר כך דברנו על מי שהיה על הרכבות, יהודים, צוענים, צבעונים ונכים. בזה עמד גאה, הפנה את פניו אל השמש ואמר, "אני גאה לרוץ כאן".
בבוקר המרוץ זרחה שמש חזקה, למרות בקשותיו של בזה למזג אוויר קר ואולי אף מעט טפטוף גשם. חבל שמזניקים את המרוץ בשעה 10:00 ולא בשעה- 07:00, חשבתי לעצמי. אחרי חצי מרתון התברר שבזה שבר את שיאו בחצי מרתון כשירד ל- 1:29:43, ואחר כך סיים את המרוץ ב- 1:46:24, המעיד על סיכוי סביר להתקדם מתחת ל- 3 שעות במרתון הבא בבייג'ין.
כשבזה והמלווים נכנסו למנהרה המוליכה את האצטדיון כוונו אליהם מצלמות הטלוויזיה ששידרו למסכי ענק, הכרוז ברך אותם וציין את המשתתפים המיוחדים מישראל. כל הקהל מחא כפיים והריע לבזה ולמלווים, חוויה שריגשה אותם, ואותי, ואת כל מי שהיה באצטדיון.
בזה ביקש להודות כאן לגיא סולומון ועמותת אתגרים,
למאמנו – עמית נאמן, ולקבוצת הרצים המלווים אותו בהתנדבות (לפי סדר א"ב) : גיא בן דור, עופר בן דור, יותם ורדי, רן לוי, אסף ליבנה, מיכל מירוצניק, עמית צייזל.
כתב וצילם: רזי לבנת
בהצלחה לבזה בבייג'ין!
