מאת:עופר ביידה
מרוץ אשקלון הוא כבר מרוץ ותיק, והשנה הוא יתקיים בפעם ה-20.
מאחר ובשנים האחרונות הוא נערך באחד מימי אמצע השבוע (יום שלישי) של חודש מאי, בשעות אחר הצהריים, מספר המשתתפים בו לא רב.
לעומת התייצבות גדולה של רצי ורצות עילית, כנראה גם בזכות הפרסים הכספיים המוענקים בו.
המרוץ הוא אחד האחרונים בעונה (למרות שבשנים האחרונות נוספים מרוצים בשלהי חודש מאי ואף ביוני) וכך רבים הרצים והרצות שמגיעים אליו כבר די עייפים מהעונה הארוכה.
פגיעת רקטת גראד בקניון חוצות אשקלון – שבוע קודם למרוץ – כנראה לא תרמה למספר המשתתפים בו היום, למרות שחלק באו לרוץ דווקא בשביל להזדהות עם העיר ותושביה.
למי שקרא את הסיכום שלי ממרוץ פארק המים ברעות שנערך ארבעה ימים קודם לכן, זוכר וודאי שסבלתי מבעיה בשריר התאומים (אולי כתוצאה מכך שרצתי את מרוץ חיפה שלושה ימים קודם).
בשבת שלמחרת מרוץ פארק המים אני מגיע לצלם לאתר "שוונג" בטריאתלון עמק הירדן (מהטריאתלונים הגדולים והפופולרים בארץ), לשם כך ויתרתי השנה על השתתפות במרוץ גזר שנערך באותו היום.
והנה דווקא בתור צלם ולא בתור רץ (עם או בלי מצלמה), אני מצליח תוך כדי הליכה כשהמצלמה בידי לנחות לא טוב על גבשושית בצד המדרכה (אולי עדיין בהשפעת שריר התאומים שעדיין מציק לי) – ולסובב את הקרסול…
הכניסה שלי לים כחלק מניסיונות הצילום של מקצה השחייה ואולי כתחליף קרח לקירור הקרסול, לא ממש עוזרים.
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
נחזור להווה – יום שלישי, יום מרוץ אשקלון – הקרסול שלי עדיין נפוח וכך יש לי תרוץ טוב לא ללכת למרוץ.
יש לי גם תחליף צילומי לא רע, היום הוא יום האתלטיקה הבינלאומי, ובאצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף יתקיימו בעוד זמן קצר תחרויות לילדים/ות וקדטים/ות.
בתור מי שמצלם בשנים האחרונות, רבות מהתחרויות שמארגן איגוד האתלטיקה בישראל, זה בהחלט נראה כתחליף ראוי.
על סף הכניסה שלי לרכב כשעה לפני הזינוק באשקלון, אני מדבר בפלאפון עם אחת הרצות – דפנה שב – שמעדכנת אותי שכבר יש רצים ורצות שהגיעו, ונראה שהמרוץ יזכה לנוכחות דומה לשנים קודמות.
הפור נפל, ואני מתחיל את הדרך דרומה לאשקלון.
כאשר אני כבר באשקלון אני רואה רצים ורצות רבים מבצעים חימום, כאשר אני עדיין רחוק מנקודת הכינוס – אני לא בטוח אם זה צריך להלחיץ אותי או להיפך…
כשמונה דקות לפני הזינוק אני עושה את דרכי אל אזור הרישום בחוף דלילה היפהפה.
בגלל לחץ הזמן, אני שוכח ברכב את שעון הגארמין, ומחליט לא להסתכן באיחור לזינוק (כמו במרוץ חיפה שבוע קודם)
נילי אברמסקי כבר שם, לאחר המרוץ היא ציינה בפניי, שלפחות הפעם לא איחרתי…
דפנה שב בריכוז אחרון, לפני שתזנק למרוץ האחרון שלה לעונה זו.
אמיר שינמן מרצי גשר הירקון ואריה פלג ממשטרת ישראל הביטו לכיוונו של הצלם…
כשחוף ימה של אשקלון ברקע, אין יותר יפה מזה כתמונה האחרונה,
לפני הזינוק.
זהבה שמואלי מלווה כתמיד את רצי ורצות מועדון רצי רמת השרון, אותם היא מאמנת.
סיכום זה נכתב כשבועיים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג’ינג, וזה זמן טוב להיזכר שזהבה ייצגה את ישראל במרתון האולימפי הראשון לנשים – לוס אנג’לס 1984 – וסיימה במקום ה-30.
נחזור למרוץ שלנו – ההתחלה מתאפיינת בעליה קצרה שלוקחת אותנו מהחוף,
אל הכביש.
היום אני רץ עם המצלמה הגדולה, צריך למצוא איזה פתרון למשקל של מעל 1 קילו – אולי לאולימפוס הפתרונים…
ראובן מילמן ויוסי ריבלין בינתיים רצים בקצב שלי, אבל כנראה לא להרבה זמן.
ראובן רץ עם החולצה של חצי מרתון תל-אביב האחרון – מעניין למה…
יפעת כהן מירב, ניסים ארבל ועוד רצים ורצות רבים מאחור, אבל בהתחשב בכושר שלי, הבעיות ברגלים והמצלמה הגדולה, כנראה שזה הזמן לצלם אותם, לפני שייעלמו לי הרחק מלפני.
התחלנו את המפגש עם הכיכרות, נראה שלא רבים הרצים שרצים בעקבות החץ הצהוב על הכביש כמוני, הפעם אין לי אפילו תרוץ של בדיקת אורך המסלול בעזרת הגארמין,
לפחות לא יגידו ש"הרץ המצלם" מקצר…
"כבשנו" את הכיכר,
ונמשיך בעקבות החיצים הצהובים,
לרוץ קדימה.
ראובן מילמן מנסה כנראה לשכנע את יפעת כהן מירב להאט.
האם לצורך הפסקה יזומה כמו שאמורה להיות (או שלא) במרתון תל-אביב האלטרנטיבי (או שהיה זה האולטימטיבי?) אותו הוא יזם בשבוע האחרון (של כתיבת סיכום זה באמצע חום יולי אוגוסט).
מושיקו גיאת מסמן גם הוא וי על ריצת ההזדהות עם העיר אשקלון,
לפני שאנחנו ממשיכים ב"שביל האבנים הצהובות" (טוב, נסתפק בחץ) לעוד כיכר.
עד שאוטובסי התיירים יחזרו למלא את חוצות אשקלון, נסתפק בהכרתה דרך הרגליים!
חלק מהרצים מגלים התלהבות פתאומית,
האם זאת העובדה שהשלט הצהוב על העמוד, מבשר שחלפו להם כבר 2 הקילומטרים הראשונים?
אומנם אני כזכור רץ היום ללא הגארמין, אבל מזמני צילום התמונות, אני למד שעברתי את 2 הקילומטרים הראשונים, ב-10:28 דקות – קצב של 5:14 דקות לקילומטר.
עמוס שליט ואוסקר טוזמן מובילים בין הרצים בקטגוריה מעל גיל 70 – בסיום הסדר יהיה הפוך.
מזמן לא פגשנו כיכר…
אפשר לרוץ קצת בכביש שטוח וישר,
עד לכיכר הבאה…
המשטרה שומרת עלינו מכל צרה שלא תבוא – תודה!
כנראה שאני באמת עייף, מאחר והשלט לסוף הקילומטר השלישי מופיע 7 דקות לאחר התמונה בה פגשנו את סיום הקילומטר הקודם.
אם לפני הריצה חששתי שהקרסול הנפוח ישפיע לי על הריצה – בינתיים אני לא מרגיש בעיה זו.
את המתיחה בשריר התאומים באותה הרגל, אני דווקא כן מרגיש…
עוד מספר שניות חולפות ואנחנו מגיעים סוף סוף לנקודת המים הראשונה.
רן רבן מנצל את בקבוק המים כדי למלא את המצברים.
הוא מספר לי שבא היום בעיקר לאות הזדהות עם תושבי העיר,
אני אומר שבאתי כדי לתת כבוד ולצלם את אלו שבאו לרוץ כמוהו.
אז זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו.
גד מנור מאשקלון, מתמודד גם הוא עם המרוץ הביתי.
דן פאר בודק את מצב הזמנים, כאשר אנחנו מתקרבים למחצית המרחק.
אין ברגע זה רצים רבים בקירבתי, אז נסתפק בצילום הנוף.
בחלוף כדקה, ילדים ששיחקו ועודדו בצד הכביש, היו מוכנים אפילו לנסות לרוץ איתי, כדי שאצלם אותם…
לא הבנתי מה המספר 15 בשלט על העמוד בא לסמן – אבל השלט הצהוב מתחתיו מורה לנו לפנות שמאלה
תוכנת ניווט הייתה מגדירה זאת בוודאי – בכיכר, צא ביציאה השניה…
השלט על העמוד משמאל והסימון הצהוב על הכביש, מאשרים שגם הקילומטר החמישי הסתיים.
את הסימון לסוף הקילומטר הרביעי, כנראה פיספסתי, לפי הצילומים את שני הקילומטרים האחרונים רצתי ב-10:32 דקות – כלומר קצב דומה לשני הקילומטרים הראשונים.
אני פוגש את נילי בן יצחק ממשטרת ישראל.
לאחר פחות מדקה מגיעה נקודת השתייה השניה.
השלט הצהוב מימין מיועד לרצי המקצה העממי ל-1.5 ק"מ שזינקו מספר דקות אחרינו.
אנחנו ממשיכים ישר, בדרך לפגוש את הסימון לסוף הקילומטר השישי.
לפני זמני התמונות, רצתי אותו ב-6 דקות.
עוד שלט צהוב מורה ימינה, אבל הפעם הוא מיועד לרצי המקצה התחרותי ל-3 קילומטרים – שהסתיים עוד לפני שהגעתי לאשקלון – עוד סיבה למה לא כדאי להגיע מאוחר…
יוחאי ברדה מירושלים הגיע גם הוא לרוץ באשקלון,
אחרי שבשלוש התמונות האחרונות בסיכום זה הוא היה בגבו אלי, עם קצת מאמץ, ניתן לו את הכבוד להיות גם בחזית.
פרופ’ יעקב קפלנסקי, מוותיקי ההלכים, לא פסח גם הוא על מרוץ אשקלון.
בשנים בהם רצתי יותר מהר באשקלון, הספקתי לראות את המובילים במרוץ גם בין הגברים מגיעים מולי.
הפעם זה לא יקרה, ובחלוף כשתי שניות, אני יכול לראות את הדרך בה ארוץ אחרי עוד קצת פחות משלושה קילומטר.
קשה לראות בתמונה הקטנה, אבל תצטרכו להאמין לי שיש דמות באופק – אם אני זוכר נכון הייתה זאת ריקי סלם מרצי רמת השרון, בדרך למקום השני בין הנשים אחרי נילי אברמסקי שתסיים כדקה וחצי לפניה.
אבל אחרי שאני והמצלמה ביצענו פקודת "לימין שור" (למרות שאף רס"ר משמעת לא היה בסביבה), הגיע הזמן לבצע "קדימה צעד" (או רוץ במקרה זה).
אריק דימו מאיילות, היה שם כדי להיקלט בעין המצלמה – בדרכו למקום השני בקטגוריית גברים 40-44, אחרי איציק לוי שיסיים כחמש דקות לפניו.
לוריס מנדלוביץ תסיים מספר שניות לפני אריק, במקום השלשי בין הנשים וראשונה בקטגוריה שלה – נשים 45 ומעלה.
כשש דקות אחרי נקודת השתייה הקודמת, אנחנו מגיעים לנקודה השלישית – אחרי שבין 2 נקודות השתייה הראשונות הפרידו כ-14 דקות.
רפי הדר כבר פוגש את הסימון לסוף הקילומטר התשיעי, לי מחכה הריצה בגן הלאומי אשקלון, לפני שאזכה לכך.
מרוץ אשקלון הוא לא אחד מהמרוצים בו צה"ל משתתף בצורה מאורגנת, למרות זאת, אבי סוויסה מייצג את קבוצת הריצה של צה"ל בכבוד.
שירי חפר תסיים במקום החמישי בין הנשים והשני בקטגוריה לגילאי 20-34.
אלכס שושני מרצי רמת השרון, יצא גם הוא את שערי הגן הלאומי אשקלון,
הנראה עכשיו בתמונה.
מוטי פרידמן יעבור את המחסום החד כיווני – עליו מבשרים השלטים (מתחת לתמרורי האין כניסה) – עם עגלת תינוק…
גם דפנה שב מרצי רמת השרון, נפרדת בשלב זה מהגן הלאומי ומאשקלון, בדרך למקום השישי בין הנשים והשלישי בקטגוריה לגילאי 20-34.
כתבותיה של דפנה ב"שוונג" עד היום, עסקו בקשר בין ריצה ונשים, כמו גם חויותיה מהמרתונים בטבריה ובוסטון בהם השתתפה.
הכתבה האחרונה "רצה רחוק", נכתבה כבר בברלין, שם דפנה תשהה בתקופה הקרובה, וכך גם ל"שוונג" יש כתבת באירופה הקרירה.
נאחל לה בהצלחה שם בתחום הריצה, כמו גם בשאר התחומים.
בשלב זה אני נאלץ לחזור לצד הימני של הכביש כי אני רק מתחיל את הריצה בגן הלאומי.
השמש קצת מפריעה לי בצילום, אבל השלט מורה שהמהירות בתחומי הגן מוגבלת ל-30 קמ"ש, אני בקושי מסתדר עכשיו עם מהירות של 10 קמ"ש – קצב של 6 דקות לקילומטר…
בשלב זה התמונות יוצאות יותר טוב כאשר אני מצלם לאחור, גם אם הרצה שכרגע מאחורי רחוקה מדי, ולא חשבתי על האפשרות להשתמש בזום האופטי של המצלמה.
אבל עוד מעט נפגוש בה שוב.
נפנה שוב קדימה,
ובחלוף זמן לא רב, גם אריק כהן יתועד, כמבקר בגן הלאומי בעיר מגוריו.
כמו בכל שנה מחכים לנו בנקודת הסיבוב, רשם ושוטר.
כעת מתחיל החלק היותר קשה בריצה – העליה.
בשלב מסויים העייפות והפציעות מביאים אותי להעביר כמה דקות בהליכה בפארק,
אחרי חודשיים אני כבר לא זוכר באיזה שלב זה היה, אבל זה לא ממש עקרוני.
הבטחתי שנפגוש שוב את נילי בן יצחק, אז הנה זה קורה – היא לפחות כבר נראית די מאוששת בשלב זה.
שמעון אבני ושלמה אוקנין, גם כבר מופיעים לצידי.
השלט הצהוב על העמוד מימין, מציין את סוף הקילומטר השמיני.
את הסימון לקילומטר השביעי לא תפסתי, אז נסתפק בשני הקילומטרים האחרונים,
על פי זמני הצילום – 13:16 דקות – קצב של 6:38 דקות לקילומטר, שהושפע כמובן מהקטע שבו הלכתי.
התמונה מרמזת שאנחנו בירידה, כנראה שחזרתי לרוץ, ועכשיו אני מרגיש (אם אני זוכר נכון) שהקרסול הנפוח לא אוהב אותה – בניגוד אלי בדרך כלל…
שערי הגן הלאומי נראים סוף סוף באופק,
ובחלוף כ-40 שניות, אני אכן רץ כבר בכביש שיחזיר אותנו לכיוון הסיום.
דורון גורודצקי עם המצלמה ביד עדיין בדרכו לגן הלאומי.
כרגיל אנחנו מברכים אחד את השני בעזרת המצלמה…
הבקבוקים הפזורים על הכביש, מזכירים שלא מזמן הייתה פה נקודת שתייה.
אחרי קצת פחות מ-16 דקות, אני חוזר אל הדרך שתוביל אותנו אל הסיום,
אומנם הפעם הרצים יותר קרובים אלי ממה שהייתה אז ריקי סלם, אבל מאחר ולא ראיתי אותם קודם לפנייה, הם יישארו עלומים בשלב זה.
אהרון גוטמן ואלישע שטיינברג הוותיקים, מקיבוץ רוחמה, בדרך לחלוף על פני גם כן.
לא ראיתי אף מרוץ בארץ שמסתיים עם נוף כמו במרוץ זה,
כאשר אנחנו רצים בעקבות חץ אלכסוני – לפחות פה אי אפשר להאשים אף אחד שרץ באלכסון כדי לקצר – איך בדיוק מודדים את המרחק במקרה כזה, זו כבר שאלה אחרת…
מתכנסים סוף סוף לכיוון המדרכה,
וגם מחזירים חיוך לוודג’ זבדיה שסיים במקום השלישי במרוץ, ועכשיו כנראה מבצע ריצת שחרור.
ניפרד מהמדרכה,
לטובת כביש/דרך עפר,
שיתחלף די מהר בחול יותר עמוק.
נחזור למדרכה לקראת הכניסה לשער הסיום, הנראה כבר בתמונה.
הרבה אנשים נמצאים באזור, נחמד לסיים באווירה כזו (בתנאי כמובן שהאזור הקרוב פנוי כמו היום מאנשים).
התוצאה שניבטת אלי משעון הסיום (2 שניות לאחר שכבר חציתי את קו הסיום ומצידו השני) קצת פחות נחמדה – 57:25 דקות.
כנראה אחד מהמרוצים היותר גרועים שלי ל-10 ק"מ, משום מה נראה שזו לא הנציגות היחידה למרוץ אשקלון בקטגוריה הזאת של המרוצים שלי…
אפשר לסכם את הריצה שלי, לפי זמני צילום התמונות – 57:26 דקות (הערכה), תוצאות רשמיות – 57:21 דקות, מקום 130 מתוך 160 שסיימו ומקום 12 מתוך 13 בקטגוריית גיל שלי…
כנראה שנראיתי די עייף, כי רן אלתרמן (יחד עם אחיו מובילים את ענף הטריאתלון בארץ) שסיים במקום החמישי אחרי ארבעה מהרצים הטובים בארץ, נתן לי את בקבוק השתייה שהיה לו ביד.
תודה רבה.
עכשיו אפשר לעבור לתפקיד הצלם.
יצחק מוריה עובר דרך שער הסיום,
בעוד סיון טל ודן פאר חוצים אותו יחדיו.
מרגרט מימון, מסיימת את המרוץ עם חיוך.
אהרון אופנהיימר מהסוללים, כובש גם הוא את שער הסיום.
טלי אמזלג עוצרת גם היא את השעון על פחות משעה אחת.
גד מנור אותו פגשנו במהלך הריצה, חוגג ניצחון על המרחק.
נעבור לתמונות אווירה – רצי רמת השרון בהובלתה של זהבה שמואלי, עליה סיפרנו בתחילת סיכום זה.
רצי משטרת ישראל, ביניהם – היום במדים – תת ניצב אפי מור.
נמשיך אל טקס הסיום שהתנהל הפעם יחסית מהר.
ריקי סלם ראשונה בגילאי 20-34, לפני שירי חפר (אותה פגשנו בריצה, אבל לא בתמונה) ודפנה שב.
המנצחות בגילאי 45 ומעלה – לוריס מנדלוביץ, לפני לורנס גורדון ואולה הדר.
בשלב זה הייתה צריכה להיות חלוקת הגביעים באחת מקטגוריית הגילאים לגברים (אולי 20-39),
אבל היא הפכה לחלוקת הגביעים למנצחים במרוץ הכללי.
בזמן חלוקת הגביע בקטגוריית הגיל של נילי אברמסקי שניצחה במרוץ מבין הנשים, היא כנראה הייתה בריצת שחרור, אבל בסוף גם היא קיבלה את הגביע.
מנצחי הקטגוריה לגילאי 40-44 – איציק לוי, לפני אריק דימו וחיים ויזמן.
כולם רוצים לצלם את הרץ האולימפי שלנו – סטאין.
והפעם בחלוקת הגביעים למנצחי הקטגוריה לגילאי 45-49, לפני דוד רסקאי ואמנון יוסף.
ניפרד מטקס הסיום עם מנצחי הקטגוריה לגילאי 50-54 – דניאל פלזנשטיין, לפני יעקב הלל ודוד אבו.
סיכום:
1. אווירת ההזדהות הפעם, אולי כיפרה על ההרגשה שהמרוץ לא ממש מצליח למשוך רצים.
2. נראה שהעובדה שהמרוץ מתקיים בשלהי העונה, מוסיפה על הבעייתיות של קיומו באמצע השבוע, למרות שזה רק שעה מגוש דן.
3. חלוקת הגביעים למנצחות במרוץ הכללי לא ממש התקיימה והמארגנים הסתפקו בכך שהם בכל מקרה מקבלים כסף, אז רק שיבואו להירשם ולמסור את פרטיהם.
לא כל כך מכובד לעניות דעתי. -בכלל צריך למצוא דרך יותר מאורגנת לרישום פרטי המנצחים לצורך העברת סכומי הפרסים אליהם.
אחרית דבר, על שני המרוצים האחרונים בעונה, מרוץ שוהם ופארק הירקון, כבר ויתרתי כדי לתת לקרסול לנוח, והגעתי אליהם רק בתור צלם "שוונג".
אבל לפני שניפגש בפתיחת העונה במרוץ גלעד ובמרוץ הלילה של נייקי, ביקרתי ורצתי גם במרוץ הר איתן, אבל על זה בסיכום הבא!
קישורים קשורים
תמונות מרוץ אשקלון – כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
