אחרי מאות קילומטרים במדבר הלוהט של אוזבקיסטן מגיע ג'ינג'י אל עיר מאחת האגדות של אלף לילה ולילה, סמרקנד. "היא אחת הערים היפות ביותר שאי פעם הייתי בהן ומקום מצוין לנוח ולהתקרר מהמדבר."
מאת:רועי סדן
לרכוב אל מחוץ למדבר היה משהו שממש רציתי וגם ממש הייתי צריך כבר לעשות. כבר הגיע הזמן לראות קצת שדות ירוקים ולפגוש פרצופים מעניינים ולא רק גמלים ונהגי משאיות.
רציתי מאוד להגיע כבר אל העיר סמרקנד. הרבה אנשים סיפרו לי עליה, על האתרים היפים בה ועל האווירה הטובה, אז אני וכריס (הבחור השבדי) ממש דחפנו את עצמנו ורכבנו 270 ק"מ ביום וחצי. לא כל כך נהניתי מזה אבל לפעמים צריך לעשות מה שצריך לעשות וחוץ מזה גם הויזה הקצרה שהייתה לי הלחיצה את לוח הזמנים. כשנכנסנו לעיר, דרך החלק העתיק שלה, הרגשתי שאני רוכב בתוך הסרט אלאדין. לא היה צריך שטיח מעופף בשביל לעוף הסתדרנו טוב מאוד עם האופניים ועם קצת אמונה.
אלאדין על אופניים
הבנתי על מה כולם מדברים בעיר הזאת. מצאנו כאן הרבה מאוד בניינים יפים ועתיקים וגם שמורים היטב. רצינו להתארגן מהר על מקום לנוח ולישון בו. הייתי מאוד עייף אבל הייתי צריך לקחת רכבת אל הבירה של אוזבקיסטן, טשקנט, ושם הייתי צריך להכין את הויזות להמשך המסע (טג'יקיסטן, קירגיסטן וסין), וזה לוקח הרבה זמן וגם הרבה אנרגיה. שמחתי להיות מוזמן על ידי השגרירות להרצאה על המסע שלי. ההרצאה הייתה בביתו של השגריר, ד"ר הילל נוימן, עם 30 אורחים מכובדים וכולנו נהנו משיחה מעניינת על המסע ועל החיים (וגם אוכל טוב ומשקאות כמובן…)
באמצע ההרצאה פתאום חשבתי לעצמי שלפני שבוע דיברתי עם גמלים במדבר בחום של יותר מ- 50 מעלות ועכשיו אני מדבר עם אנשים בחליפות שבאו לפגוש את הבחור שרוכב מסביב לעולם על אופניים. תמיד מרגש אותי לראות לאן האופניים שלי, 'אמונה', יכולים לקחת אותי. יום לאחר מכן נפגשתי עם ילדים בבית ספר פרטי וגם דיברתי עם התקשורת בטשקנט.
עם השגריר, ד"ר הילל נוימן ומשה כץ
בשבילי, השיחות עם ילדים על המסע שלי הן מאוד חשובות. אני מרגיש שאני נותן משהו בחזרה לעולם המדהים הזה שנותן לי את ההזדמנות לרכוב סביבו. צריך לשמור על האיזון בחיים ולא רק לקחת אלא גם לתת. השאלות של הילדים בעולם הן פחות או יותר דומות: "איך אתה יכול לרכב בים?", "מה עשית עם הדובים באלסקה?" ושאלות דומות. הם אמרו לי שאני צריך לכתוב ספר ילדים אחרי שאסיים את המסע, עם סיפורים וציורים.
שיחה עם התקשורת
בטשקנט התארחתי אצל משה כץ שעובד בשגרירות. משה נתן לי מקום לנוח ולארגן את המחשבות שלי (והויזות). בשבילי היה מאוד נחמד לדבר את השפה שלי. גם הוא רוכב על אופניים ואפילו רכב בסקוטלנד, ניו זילנד וצרפת אז הוא ידע מה אני צריך במסע שלי והחלפנו קצת סיפורים וחוכמת דרך מהמסעות שלנו.
בחזרה לבית הספר
גמר גביע העולם נתן לי המון אושר. שמחתי לראות את הקבוצה האהובה עליי, של המדינה האהובה עליי, זוכה בגביע. ביום הזה הייתי ספרדי, כמו החברים הטובים שלי בספרד. Vamoss Espania!!!
לבסוף, אחרי שבוע, קיבלתי את כל הויזות שלי. שמחתי שההר הזה של הבירוקרטיה (וגם הכסף) מאחורי. הודיתי למשה ולחבר'ה מהשגרירות ולקחתי את הרכבת בחזרה לסמרקנד, רק אז היה לי גם קצת זמן לראות את העיר המדהימה הזו. סמרקנד היא עיר שממש אפשר ללכת לאיבוד בו. אפילו אני, שאני לא בחור עירוני ומעדיף את ההרים והטבע, אהבתי מאוד את העיר הזו שלפי דעתי ממש לקוחה מתוך האגדות. היא אחת הערים היפות ביותר שאי פעם הייתי בהן ומקום מצוין לנוח ולהתקרר מהמדבר. בקרוב אני אתחיל לרכוב שוב ולא יכול לצפות כבר להגיע ולרכב בהרים של טג'יקיסטן. אחרי המדבר אני צריך כמובן לטפס על כמה הרים בשביל לשמור על האיזון בחיים, לא?
רועי ג'ינג'י סדן.
סמרקנד
אוזבקיסטן.
אסיה.
העולם.
תרגם: ירון כרמי
לבלוג של ג'ינג'י בשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
————————————————————————————————————————-
