יש שחיינים שפורצים בגיל צעיר מאוד, שוברים שיאי גילאים ונחשבים להבטחה גדולה כבר מתחילת הדרך. יש כאלה שמתקדמים לאט לאט ומגיעים לפריחה בגילי הנוער המאוחרים, ויש את ה"Late Bloomers", אותם מעטים שלא פורצים בשלב מוקדם, ממשיכים לשחות, ואת הקפיצה הגדולה נותנים בגיל מאוחר. כזה בדיוק הוא אלון באר. שבגיל 26, נתן קפיצה שאף אחד לא ציפה לה, אולי אפילו לא הוא עצמו.
"האהבה לשחייה התחילה בגיל צעיר מסבא צבי, שהיה שוחה באופן קבוע בים ובבריכה עד גיל 90", מספר באר בראיון מיוחד לשוונג: "התחלתי בשחייה תחרותית בגיל 10 באגודת מכבי נהריה, תחת המאמנת אלה כץ שנתנה לי בסיס טוב, ולמרות שלא הייתי שחיין גילאים בולט במיוחד היא דחפה ותמכה בי בלב שלם".
"לקראת סוף התיכון התחזקתי והתקדמתי בדירוגים הארציים ולקראת הצבא הייתי צריך לקבל החלטה לגבי אופן השירות – האם לנסות לקבל סטטוס של ספורטאי פעיל או ללכת בעקבות אחותי אלה ואחי אורן ולהתגייס לשירות קרבי משמעותי. בחרתי להתגייס לקרבי בעקבות שיחה עם אחי אורן, שהדגיש לחיוב את החוויות הייחודיות שבשירות קרבי. שירתתי כלוחם וכחוג"ד בצנחנים, לאורך השירות ידעתי שאחזור לשחות ושחיתי בכל הזדמנות שיכולתי (בסופי השבוע בהם יצאתי הביתה).
בסיום השירות, חזר באר לבריכה בכל הכח והחליט לנסות ליהנות מהאפשרות לקבל מלגת לימודים לאוניברסיטה בארה"ב ולשחות בליגת המכללות. על כך מספר: "לאחר שהשתחררתי חזרתי לאימוני שחייה מלאים ותוך מספר חודשים הצלחתי להתקבל לאוניברסיטת אוואנסוויל עם מלגה מלאה. אציין כי תהליך בחירת האוניברסיטה היה מסובך משום שעשיתי הכל בעצמי וללא עזרת סוכן (כפי שעושים ספורטאים רבים). התהליך כלל שליחת אימיילים לכלל מאמני השחייה של דיוויז'ן 1 (הרמה הגבוהה ביותר של ליגת המכללות בארה"ב). מתוך כלל הפניות קיבלתי מספר הצעות ובחרתי בהצעה הטובה ביותר אצל המאמן שהיה הכי רציני בעיניי, סטו ווילסון (שאימן בעברו מספר שחיינים ישראלים, ביניהם גל נבו ומיקי מלול)".
ואז, משום מקום, במהלך השנה השלישית שלו באוניברסיטה, הגיעה הקפיצה. זה התחיל מתוצאות נהדרות בבריכות יארדים במכללות וכמעט העפלה לאליפות הארצית בארה"ב, ואז בקיץ האחרון הגיע השיא: באר הוכתר כאלוף ישראל במשחה ל-100 חזה, ולאחר מכן קבע שיא אישי של 1:01:73 דקות.
נתת בשנה האחרונה קפיצה מטורפת, איך אתה מסביר את זה? מה השתנה מקצועית שהגיע שיפור גדול כל כך?
"בעיניי הגורמים שהובילו לשיפור הם ראשית, רציפות באימונים ומעבר לכך, המעבר לגישה של אימונים איכותניים ועצימים הוביל לקפיצה נוספת. כיום אני מבצע כ-6-7 אימוני מים בשבוע, שנפחם כ-5 ק"מ בלבד. באימונים מושם דגש על מהירות, כוח וסגנון, כאשר ברמה שבועית מוקדשים שני אימונים לעבודה ספציפית על כל מרכיב. מלבד אימוני המים, תכנית האימונים שלי כוללת יחידות אימון תומכות של שני אימוני חדר כושר ושל שני אימוני יוגה. חשוב לי לציין את תמיכת המאמנים שלי בדרכי המקצועית בשנים האחרונות – משה הירש (מאמן נבחרת מכבי נהריה) וסטו ווילסון (מאמן אוניברסיטת אוואנסוויל) וכמובן את התמיכה של המשפחה ובת הזוג שלי".
ההתקדמות לא נעצרה ולפני כשבועיים באר הגיע לתחרות מסבב Pro Swim בטנסי. הוא עלה לגמר האיכותי וסיים בו במקום השישי עם שיא אישי חדש, 1:01.38 דקות. תוצאה שקרובה עד כדי 43 מאיות מהקריטריון לאליפות אירופה שתיערך בחודש יוני בבלגרד.
בקיץ הוכתרת כאלוף ישראל, עכשיו היית כתף אל כתף עם כמה מהחזיסטים האמריקאים המובילים, שתף קצת בהרגשה במעמדים האלה.
"הזכייה בקיץ הייתה הפתעה נעימה שהביאה לידי ביטוי את העבודה שהשקעתי בשנים האחרונות. אני לרוב נכנס למיינדסט מסויים לפני המקצה ורק בסופו אני מאפשר לעצמי להרגיש את מה שקורה סביבי. בתחרות האחרונה, TYR PRO Series, הייתה התרגשות מגודלה ומאיכותה ואני שמח על שהצלחתי לזנק לכל משחה ולשפר את השיא גם בבוקר וגם בערב. אופי ההתמודדות שלי בתחרות יוקרתית זו, כאשר הגעתי ללא הכנה מיטבית נותנת טעם של עוד להמשך העונה".
התוצאה שלך מציבה אותך במקום החמישי בבהיסטוריה של ישראל, לפני שמות כמו יעקב טומרקין וגל נבו. האמנת שתגיע לזה?
"כמו כל שחיין השאיפה שלי היא להגיע כמה שיותר גבוה ולהוציא את המיטב מעצמי. תמיד האמנתי בעצמי שאגיע לצמרת הארצית ואני שמח שהצלחתי בכך לאחר ההפסקה של השירות הצבאי".
מה המטרות שלך להמשך העונה? אליפות אירופה הקרובה היא יעד?
"אני מכוון הכי גבוה שיש ומתכנן להמשיך לשפר את התוצאות עם תקווה לייצג את ישראל בבמות הכי גדולות".
זו בעצם שנה רביעית ואחרונה שלך באוניברסיטה, מה אתה מתכנן להמשך?
"בסיום התואר אני מתכנן לחזור לארץ ולהמשיך להתאמן ככל שאוכל ולהשתלב בעבודה בתחום הספורטתרפיה (המקביל לתואר שלמדתי, Athletic Training)".
באר הוא דוגמה נהדרת לספורטאים צעירים, שאולי לא תמיד מצליחים בגיל צעיר. קצב ההתפתחות של כל ספורטאי הוא אחר, ולפעמים הפריצה מגיעה הרבה אחרי שציפינו לה. ומה המסר שלו לאותם שחיינים ושחייניות צעירים בתחילת הדרך? "הכי חשוב זה להינות מהספורט! הנאה מהדרך היא זו שמשמרת את התשוקה לספורט וההתמדה באימונים".
משמח ומעודד מאוד לקרוא. הרבה בהצלחה לאלון.