מאת:יריב זרביב
מאמן העל הישראלי, איליה בר זאב, סיפר בחלקים הראשונים של הראיון בהרחבה על איכות הרצים בישראל וההתייחסות אליהם בארץ ובהשוואה לרצים בחו"ל. בחלקו השלישי של הראיון, איליה מרחיב על איכות התחרויות בארץ; ארגון נכון וחסויות של חברות גדולות יכולות לעשות שינוי גדול במצב
מנצחי מקצה 10 ק"מ במרוץ גזר 2008
ישנן תחרויות ריצה רבות בישראל. חלקן במגוון סביר של מרחקים. 4 חצאי מרתון, מרתון אחד אמיתי והשאר מ-2-3 ק"מ ועד 15 ק"מ (מרוץ אייל). רק אירוע אחד הוא באמת בין לאומי (מרתון טבריה-בעיקר לגברים) ומרוץ עין גדי לפעמים בעל נופך בינלאומי ולעתים לא. זה לא מפריע לחלק מהמארגנים לנפנף בהתקשטות כביכול בינלאומית שלא לציין את השימוש האינפלציוני במושג "מרתון". מספר המשתתפים הולך וגדל והמודעות לענף הריצה למרחקים ארוכים מקבל התייחסות נאותה בדרך כלל מצד המארגנים.
אם כי חלק מהם עדיין לא הפנימו את המשמעות הארגונית המחייבת ייעוץ מקצועי של בעלי ניסיון. רבים מידי האירועים שאין שליטה ראויה באזור הזינוק, חסימות בלתי נסבלות בדרך,חוסר מים בעיקר בימים לוהטים,אפשרות לרצים לחתוך פינות וקשתות ולהתגאות אחר כך בשיאים אישיים. טקסי פרסים ארוכים עם אין ספור קטגוריות כאשר ה"כוכבים" נדחקים לעתים לסוף כאשר אין כבר איש.
מדוע תחרויות ארציות עדיין לא מקבלות את התייחסות הנכונה כפי שמקובל באירופה ובארה"ב?
תחרויות ריצה בעולם המודרני הן עסק תרבותי, תיירותי וכלכלי. יוקרת העיר המארחת, יוקרת הספונסר התומך מפיחים רוח גבית ליוזמי האירוע כך שעצם הארגון כבר אינו שיגעון של מישהו אלא פרוייקט שמונע לאורך כל השנה. המשטרה לא עושה מזה כסף אלא יוצרת אפשרויות למארגנים להעביר אירוע שלעתים משתתפים בו עשרות אלפי בני אדם וכל אחר זוכה ליחס אישי ראוי. ( מרתון לונדון- רק דוגמה אחת מרבות אחרות). כאשר יש פרסום רב ומעורבות מקיפה הרי כל כלי התקשורת מקדמים את האירוע לפני, תוך כדי ולאחריו.
התחרויות צריכות לספק פרסים ומענקים למנצחים כך שיוכלו לקיים את עצמם ולהמשיך להתחרות ולהתאמן באופן מקצועני. אפשרות לספורטאי ולצוות שמוביל אותו להמשיך לאמן ולהתאמן ללא דאגות קיומיות. דבר נוסף, כשמעורב במרתון הרבה כסף מעורבים גם סוכנים שדואגים לספורטאי. במרתון בוסטון משתתפת קבוצה קנייתית, במרתון ניו-יורק תשתתף קבוצה אחרת, הסוכנים יכולים לחתום על עסקות עם מארגני המרוצים כולל דמי הופעה. בארץ אמנם יש פרסים כספיים. צנועים לדעתי.
עדיין נשארו שרידי החשיבה אצל חלק מהמעורבים שכסף זה דבר בעייתי מבחינה מוסרית .לדעתם ניתן להגיע לרמות גבוהות לאחר יום עבודה של 8-12 שעות. לחלקם יש זיכרונות מימי ראשית התנועה הציונית.
כיצד אפשר לארגן תחרויות כאלו בארץ שיאפשרו לעשות זאת?
ישנם כיום גופים ואנשים הרואים בארגון אירועי ריצה עסק מכניס. זה בסדר אם החשיבה המקצועית מלווה אותם כל השנה ולא רק בין אירוע לשני.אם הם לומדים משגיאות שבוצעו זה טוב אך לא כך תמיד. אם משתפים בחשיבה בעלי ניסיון ויש כאלו זה טוב וחוסך בעיות רציניות. אבי שטיין הוא דוגמה למארגן שמקשיב לרעיונות ומנסה לשפר (יתרונו כספורטאי לשעבר ומארגן וותיק תורם לכך, אינו עסוק באגו של עצמו).
התיאום בין מארגני המרוצים לוקה בחסר. לעתים אחד נכנס בשני ללא התחשבות. כל מרוץ, חשוב שמיטב הרצים והרצות יהיו בו. כלומר,חשוב למשוך אותם על ידי פרסים כספיים, אירוח מקדים ועוד מיני הטבות. חשוב להשקיע ברצים המקומיים על ידי שדרוג איכות הפרסים. על ידי הרחבת מספר הפרסים עד מקום 10 ויותר מותנה באיכות מתאימה. פרסי כסף גם לקבוצות גיל או שווה כסף אמיתי. ראוי לתת בונוסים לאיכות התוצאות גם אם הם לא בין שלושת הראשונים.
במרתון טבריה למשל (שהוא בין לאומי. לגברים לפחות) יש מסלול פרסים מקביל לישראלים. ראוי שהם יקבלו "גם וגם" כלומר, אם הם יתברגו בין הזרים במקום טוב יקבלו גם את הפרס הכללי וגם את הפרס המקומי ועוד בונוסים על איכות תוצאה. כך נעודד יותר ישראלים לשפר את איכות ריצתם. אין צורך להשוות את גודל הפרסים לאלו שבחו"ל. דלילות רצי האיכות בארץ (גברים ונשים) מחייב לא רק חשיבה לגבי הדור הצעיר אלא גם איך למשוך אותם להמשכיות בגיל בוגר יותר ולאורך זמן. כלומר, היכולת להתקיים מעיסוקם המארגנים חייבים ליצור קשרים עם גופים כלכליים גדולים שירצו לחקות את ההיבט החיובי שניתן ללמוד מאירועי חו"ל.עיריות,מועצות מקומיות ואזוריות חשוב שיהיו חלק משמעותי מארגון אירוע ולא צנוע או חלקי.
מסלול שבו רצים אלפים הוא לא רק אזור הזינוק והגמר אלא גם נתיב, מתפתל לפעמים, שבו רצים לא בהכרח יודעים את כל הפניות והכיוונים, המארגן לא צריך להרצות את שמות הרחובות לפני הזינוק אלא לארגן ולאייש נתיב בו לא ניתן לטעות,לקצר או להתייבש מחוסר מים. נתיב שבו הק"מ הראשון לא יהיה 940 מ' והאחרון ארוך מהדרוש או קצר להפליא. כבר ניוטון אמר : "ראיתי רחוק יותר כיוון שעמדתי על כתפי קודמי".
מפגש אישי עם איליה בר זאב חלק א
מפגש אישי עם איליה בר זאב חלק ב
