מאת:יריב זרביב
מאמן העל הישראלי לריצה למרחקים ארוכים ובינוניים איליה בר זאב, סיפר
בחלקו הראשון
של המפגש על התייחסות הממסד לענף הריצה כפי שנתפס בעבר ובהשוואה לשנים האחרונות. בעקבות שינוי התפיסה נוצר חלל בין הרצים הוותיקים לכישרונות הצעירים. חלק ב'
זהבה שמואלי והדור החדש על הפודיום באליפות ישראל במרוצי שדה 2008
לו איכות ברמה כזו", איליה בר זאב.
איליה בר-זאב, הוא אחד מדמויות המפתח בענף הריצה בישראל, נכון להיום הוא מאמנם של סבטלנה בחמנד, איתי מגידי והאחים אלתרמן. הספורטאים שטיפח בארבעים שנות פועלו קבעו למעלה מ-80 שיאים לאומיים (בוגרים ונוער). השיא הוותיק ביותר שעדיין קיים הוא של יובל וישניצר משנת 1974 בריצת 5,000 מ', 13:39.8 דק'. איליה היה מאמנם של נילי אברמסקי, זבדיה וודג', עמית נאמן, יובל וישניצר, זהבה שמואלי ואחותה מזל שלום, יחזקאל חליפה, דב קרמר, שם-טוב סבג ,אילן בינסטי וטובים אחרים.
במפגש הראשון סיפר איליה בר-זאב כיצד בעבר התייחסו לענף הריצה בישראל, ואיך הפך הענף הפופולארי של שנות השבעים לענף חסר מוטיבציה. בעבר מורים לחינוך גופני היו מאתרים כישרונות ומנסים להוביל אותם לסדרת אימונים רצינית ולשתפם בתחרויות. היום, נוצרה מגמה הפוכה, מעטים המורים שנוטים לשלב הוראת חנ"ג ואימון מתקדם בא"ק.
כיום, הרצות הבוגרות נילי אברמסקי וסבטלנה בחמנד בולטות על רקע של דלילות מדאיגה בתחום הריצות למרחקים. בגיל הצעיר, נערים ונערות, ישנם כמה נצנוצי כישרון, אך קשה לדעת מה יהיה בעתיד הקרוב ובעיקר הרחוק. מאור טיורי, בולטת כבר מגיל 12. השאלה היא, אם היא תמשיך ותתקדם במגוון מרחקי ריצה כנערה ולתוך האתלטיקה הבוגרת. השתתפות באליפויות אירופה, עולם ואחרות מספקות הזדמנות לרכוש ניסיון ולקבל פרופורציות, השאלה החשובה היא אם הם יצליחו להתבגר לתוך ענף הריצה.
השנה נתבקשתי לשפר את איכות ריצתם של האחים אלתרמן, כחלק מענף הטריאתלון. אם הם לא היו עוסקים רק בטריאתלון היה ניתן לקדם אותם בריצה עוד דרגה או שתיים ואפילו לאיכות במרתון. הפוטנציאל הפיזי והאינטלקטואלי שלהם יכול להוביל אותם רחוק, אך זה לא עומד על הפרק בכלל, לא מבחינתי ולא מבחינתם, הם יצטרכו להחליט לאן הם ממשיכים בטריאתלון. לעומת זאת, הרץ היילה סטאין, שגילו אינו ברור,( 45-50)? שולט בריצות המרתון ומטה, אסף בימרו מתקרב לגיל ה-40, זבדיה וודג' עוד מעט בן 35,( עבדתי איתו בין השנים 2000 ל-2007), והוא הגיע להישגים טובים. אבל, כפי שרואים שוב, אחריהם ישנו חלל רציני ואלה הם רצי המרתון של ישראל.
וודג' בסיום מרתון טבריה 2008
במרחקים הבינוניים (יחסית) אני עובד עם איתי מגידי, הוא שבר שיאים קודמים של רצי עבר שלי למרחקים 1500 מטר, 2000 ו- 3000 מטר ו3000מכשולים. הפוטנציאל שלו גדול אם ישמור על בריאות טובה וימשיך להתאמן בתנאים מקצועיים ומקצוענים בשנים הבאות. חסרה לו פחות מחצי שנייה כדי להשיג את הקריטריון לבייג'ין. ממרץ 2007 הוא "סוחב" פציעה שמגבילה אותו להתאמן ברמות מחייבות בקריטריונים האלה. סטאין קבע את הקריטריון לבייג'ין בזכות מיקומו בין 20 הראשונים באוסאקה-יפן
(אליפות העולם ב-2007). רק במרתון ניתן להשיג קריטריון בדרך זו. במקצועות האחרים צריך לעלות לגמר. מחוץ למסגרת אליפות עולם ניתן להשיג קריטריון במרתון בחודש הקרוב אם הגברים ירוצו טוב מ- 2.15 שניות ונשים טוב מ-2.37 שניות. (בימרו,וודג',אברמסקי ינסו להתמודד עם זה ב-6 באפריל). במקצועות האחרים צריך לקבוע את הקריטריון פעמיים עד חודש יולי השנה ובתחרויות מתואמות".
מה הסיבה לכך, שאין ייצוג ישראלי בולט בתחרויות אולימפיות ואליפויות עולם?
התשתית בארץ רופפת. אני מצביע על הבעיה הזאת בכל הזדמנות תקשורתית, יש גרעין רצים בני העדה האתיופית והם מוכשרים מאוד. כשנזכרים בעבר הקרוב ובודקים, מגלים שגם בעשור הקודם היו רצים אתיופים שגילו כשרון של ממש. הבעיה היא, שהם לא מצליחים להגיע לבגרות ספורטיבית. הם נעלמים. עד הצבא הם מתקדמים די יפה ,לפחות חלקם. המציאות החברתית ,כלכלית מכניעה אותם והמערכת אינה מגיבה. כל פעם מחדש מה שהיה נשכח, אין הסקת מסקנות מחייבות, דור חדש צץ ואז מתרפקים לרגעים מעטים באשליות מתחדשות.
באופן מוזר, קל יותר (יחסית) להגיע לאולימפיאדה דרך המרתון. הקריטריון הוקל בשנים האחרונות שכן הרצים לא מתלהבים להופיע באירועים מסוג זה
(אליפות עולם, אירופה ודומיהם). אנו מבחינים בפרישה גדולה אפילו תוך כדי התחרות לפעמים עד כדי שליש מהרצים למרות הניקוד הקבוצתי. רצי מרתון מעדיפים לשמור כוחות אירועים בעלי פרסי כסף טובים יותר ובתנאי מזג אויר ראויים יותר.
מה לדעתך צריך לעשות?
תפקידו של הועד האולימפי והספורט ההישגי לעסוק באותה שכבה שכבר קבעה או מועמדת לקבוע את הקריטריונים האולימפיים. יש כאן מצב של ביצה ותרנגולת. צריך להמציא בעל חי חדש שיוכל לייצר את הביצה והתרנגולת בו זמנית. נקודת המוצא:"קודם תעשה קריטריון ואז תקבל משהו" נראית לכאורה סדר אך אינה עונה על השאלה כיצד נזהה פוטנציאל של ממש ונתחיל לעזור לו להתקדם תוך שדרוג רצוף עם התקדמותו. עזרה לבוגר עם פוטנציאל צריכה לאפשר לו לפחות שכר מינימום ובונוסים עם הוכחת התקדמות. אם יצליח להגיע לקריטריונים בינלאומיים של ישראל עליו לחיות ברמה של שכר ממוצע במשק לפחות ולהוסיף לכך את כל ההוצאות המלוות פעילות של ספורטאי.
כמו כן, צריך להשביח את רמת המאמנים. המאמנים האישיים חייבים להתפתח עם הספורטאי עימו הם עובדים. מאמן שברשותו ספורטאי עם פוטנציאל חייב להתמיד תחת פיקוח בהשתלמויות,להגיש דיווחים שיוכיחו שאין כאן מקריות רגעית. מאמן כזה יזכה לשדרוג בשכרו ובונוסים על הישגים תוך שיתוף פעולה עם מערכת מקצועית מלווה אך גם מפקחת. צריך להשביח את רמת ההשכלה של הצעירים הספורטאים כאשר הם לומדים בביה"ס. גם עם מורים מלווים פרטיים כדי שלא יפלטו לחיים או לצבא עם הישגים לימודיים נמוכים.
כשרון עם יכולת מנטאלית טובה והשכלה מתקדמת תשמר יותר ספורטאים בוגרים לאורך זמן. כסף רב מסתובב בספורט ואינו מגיע ליעדים הנכונים. כסף רב סובב סביב העמותות הקשורות לטיפוח בני העדה האתיופית ואינו מגיע ליעדיו וידיים רבות, לפעמים מוזרות, נוגסות בו. אם אין תנאים מקצועיים ומקצוענים (מעטפת רפואית, שכר הולם, מאמנים טובים שמתפרנסים מאימון) לספורטאי לא תהיה אפשרות לראות עצמו לאורך שנים מלא התלהבות וביטחון להמשיך בפעילות ברמה גבוהה.
אם כך, מדוע נבחרות אחרות בעולם, בסדר גודל ישראלי,
מצליחות להגיע להישגים?
"חברות כלכליות מרכזיות מחזיקות את הספורטאים ואת המאמנים. הם מקצוענים, נעים בין מחנות אימונים. אתה רואה את היפניות ולא רק הן בצמרת העולמית. חברות מרכזיות כמו נייק ואחרות (בארה"ב) מחזיקות מועדוני ספורטאים בכירים ודואגים להם ולמאמניהם.
כמו כן, ישנם מדינות לא מעטות בהן ספורטאי בינלאומי יכול להתקיים כאיש בוגר, לשמור על כושרו מבלי לפגוע בעתידו הכלכלי, חיי המשפחה, וכ"ו. אם נותנים לספורטאי תנאי אימון הרי זה כמו לתת לפקיד במשרד שולחן, מחשב, תאורה מתאימה ולפעמים פקידה לעזרה. אצלנו, לפעמים, מחשיבים את תנאי האימון כדבר שממנו האתלט צריך לחיות. לשלם ארנונה, למלא דלק במכונית כדי להגיע לאימון או לתחרות, לשלם חשמל ומים, לקנות מזון ועוד ועוד.."
על עובדתך עם סבטלנה בחמנד
"עם סבטלנה בחמנד אני עובד משנה שעברה, טענתי ברצינות שיש לה את הפוטנציאל להגיע לרמות הבינלאומיות של ישראל. התוצאה שלה בחצי מרתון בית שאן (76.39 דקות) ואיכויות חדשות ויציבות בעין גדי ות"א מבטיחות טענה זו. אני לא אומר זאת בגלל שזה משפט יפה. אם בארבע שנים הבאות היא תתאמן ללא לחץ כלכלי, תקבל מעטפת רפואית מלאה ולא תצטרך לעבוד בבית החולים, אני מאמין שהיא תתקדם תוך שנתיים לקראת אליפות אירופה.
בחמנד על הפודיום במקום הראשון במרוץ כ"ס
אין טעם ל"זרוק" אותה סתם לתוך המרתון רק כדי לרוץ ונראה מה יהיה. עליה לשפר את תוצאות כל המרחקים מ-10000 מטר ועד חצי מרתון ואף מתחת לכך. הניסיון שלי עם רוב רצות המרתון בארץ ועם חלק לא קטן ואיכותי של הרצים במרתון נותן לי בטחון שניתן לקצר את הזמן להשגת איכות טובה במקרה של סבטלנה".
