שוונג קוראת להחזרת הספורט היחידני בשטחים הפתוחים ובאזורים שאינם נגועים, תוך שמירה על כללי ריחוק והוראות משרד הבריאות

לערוץ כתבות הקורונה בשוונג

בכתבה שפורסמה בנושא וירוס הקורונה ופעילות גופנית שפורסמה כבר לפני שבועיים באתר הגרמני "דויטשה ואלה" (DW), ישראל הוזכרה במשפט אחד עם איטליה, ספרד והודו בכל מה שקשור להגבלות התנועה של האזרחים בחוץ עם דגש על החופש לעסוק בפעילות גופנית.

מה כבר יקרה למי שירוץ לבד באוויר הפתוח? וליד הבית? | צילום: pixabay

עוד כתבות בנושא  
מדוע פעילות גופנית יחידנית חשובה בתקופת הסגר?
מי האוכלוסיה שנמצאת בסיכון גבוה משמעותית למות מקורונה?
כיצד משפיעה הקורונה על תחרויות איש ברזל בעולם?

אז כשאנחנו זקוקים לקניות בסופר אין שום בעיה, גם אם צריך לעמוד בתור וליצור התקהלות. באופן כללי, להסתובב ברחבי העיר כדי לקנות סוגים שונים של מזון בחנויות שונות כולל חנויות אלכוהול זו לא בעיה בכלל. אבל אף אחד לא סומך עלינו אם נרצה לצאת לבד לריצה במטרה לשמור על בריאותנו ועם רצון גדול לשמור על החוקים וההמלצות ולשמור על מרחק של שני מטרים מכל אדם שנפגוש? אבל רגע, יכול להיות שזה מפחיד? כי בכל זאת רצים על שביל ומישהו בא ממול, גם אתם מתנשפים חזק וגם הוא… ואם אנחנו מפנטזים על שחייה, שלא נדע… אנחנו מכניסים מים לפה ומוציאים אותם… אולי הם צודקים?

"אני לא מבין את ההגבלה הגורפת על כל סוגי הספורט"

כדי להבין יותר טוב את הנושא שאלנו את פרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה האונקוגנטית בבית החולים "שיבא" והישראלי הראשון שצלח את תעלת למאנש והקיף בשחייה את מנהטן. "אני חושב שלטווח הארוך זה עושה יותר נזק מתועלת", אומר פרופ' פרידמן בהתייחס להגבלות על האזרחים הישראלים שרוצים לשמור על כושר ומוסיף: "אני בכלל לא מבין את ההגבלה הגורפת על כל סוגי הספורט. אנחנו הרי יודעים שהווירוס הזה לא שורד במים, אז למה לא לשחות? אפשר היה לעשות את זה אפילו בבריכה פתוחה עם הגבלה של שחיין לכל מסלול והגבלת זמן שחיה וכמות של אימונים בשבוע. ואם לא רוצים בריכה אז מה הבעיה בשחייה בים? ממה הם כבר מפחדים, שילקקו את הדגים? אם חוששים מהתקהלות של אנשים בים אז שיגבילו את זה לעד השעה 8 בבוקר לצורך העניין".

עוד משהו שדווקא הרצים בעצמם חושבים עליו בחודש האחרון ואולי קצת חוששים ממנו הוא המפגש עם רצים אחרים בשבילים. בואו נודה, אחרי הכל לא מעט אנשים ממשיכים לרוץ גם בתקופה הנוכחית, בעיקר מי שגר בקרבה של מסלול שטח. באופן טבעי, כשרצים ונתקלים ברץ אחר שמגיע ממול מתחילים לחשוב יותר על העובדה ששני הצדדים נושמים ונושפים בכבדות, וזה בהחלט עלול ליצור לחץ כלשהו. בעניין הזה מסביר לנו פרופסור פרידמן: "הווירוס הזה לא נשאר באוויר בדומה לוירוסים אחרים שקיימים שבהם אפשר להידבק גם אם נחשפים לשיעול של מישהו. כאן מדובר במעבר ישיר מבן אדם חולה לבן אדם אחר רק באמצעות טיפות, כך שהסיכוי שזה יקרה תוך כדי ריצה הוא קטן מאוד".

תתפלאו, אבל אפשר גם לשחות | צילום: pixabay

אז בהנחה שההגבלות יהיו איתנו עוד חודשיים או שלושה, ובשאיפה שלא נצטרך להרגיש כמו פורעי חוק, זה יותר מברור שמשהו חייב לקרות כדי שנוכל לקבל בחזרה את הזכות לשמור על הבריאות שלנו כמו שאנחנו יודעים לעשות את זה, בין אם זה לרוץ, לרכוב ואפילו לשחות. עם כל האינפורמציה הקיימת זה כל כך ברור שאפשר לעשות את זה מבלי להסתכן בהתפשטות המגיפה ולהפך – כדי למנוע מגיפות אחרות כמו השמנה והשחתה של הגוף בניקוטין, אלכוהול או פשוט טלוויזיה.

מדוע אין חופש לעסוק בפעילות גופנית?

למעשה, בעידן הקורונה במדינת ישראל אין שום חופש לעסוק בפעילות גופנית. מי שמציית לחוקים עושה את זה בבית או בטווח של 100 מטרים מהבית וגם אז לא לגמרי ברור מה מותר ומה אסור כי ברשתות החברתיות דיווחו על לא מעט מקרים של שוטרים שהורו לאנשים לא לרוץ גם אם הם במרחק של 100 מטרים מהבית.

כמובן שיש לא מעט מקומות בהם אזרחים יכולים לרוץ יותר בחופשיות, אבל זה בטח לא יכול לקרות בפארקים הגדולים שבהם ניידות המשטרה ממוקמות באופן קבוע, שלא לדבר על חופי הים שאליהם השחיינים לא מורשים להיכנס אחרי שסגרו להם את הבריכות. הרעיון הוא להגביל הכל, כולל מניעת הזכות הבסיסית של האזרחים לשמור על הבריאות שלהם. קל מאוד לאסור מבלי להתייחס להשלכות האחרות שכל אחד נחשף אליהן בחודש האחרון כמו הנטייה של האנשים לאכול יותר, לשתות יותר אלכוהול, לעשן יותר (מי שעושה את זה באופן קבוע) ואפילו לחזור לעשן. לכל אלה לא ממש מתייחסים כשמדברים על האיסורים השונים.

אז הזכרנו את איטליה וספרד מוכות המגיפה, אבל מה קורה בשאר המדינות באירופה? מסתבר שמצבם של חובבי הפעילות הגופנית שם הרבה יותר טוב משלנו. בבריטניה למשל, על אף כמות קטסטרופלית של מקרי מוות, אימון יומי של פעילות גופנית הוא חלק מרשימת הסיבות שבגינן מותר לצאת מהבית בדיוק כמו קניית מזון. הבריטים אמנם דואגים מהעובדה שאנשים ינצלו לרעה את ההיתר הזה כדי לשהות בחוץ ללא סיבה מיוחדת, אבל כדי לאכוף את זה הם תגברו את פעילות המשטרה. היא לא רודפת אחרי אנשים שעושים ג'וגינג או רוכבים על אופניים, אלא אחרי אנשים שיושבים על ספסל בפארק כדי לתפוס שמש. בשבדיה, לא תאמינו, מכוני הכושר עדיין פתוחים, שלא לדבר על הזכות לרוץ ולרכוב על אופניים. השבדים אמנם אוסרים על התקהלות של 50 איש ומעלה וכמובן שבתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו, אבל בכל מה שקשור לשמירה על הכושר, הממשלה סומכת על האזרחים שיעשו את מה שטוב ובריא בשבילם.

גם בצרפת חוששים שאזרחים יינצלו לרעה את החופש לעסוק בפעילות גופנית ולכן הגבילו את השעות שבהן מותר להתאמן לעד 7 בבוקר ואחרי 19:00. ובמדינות אחרות כמו הולנד, שוויץ וגרמניה ברור לכולם שפעילות גופנית היא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו זקוקים לו כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית בימים אלו. ההבנה שזה כל כך חשוב מאפשרת לאזרחים שמעוניינים בכך להמשיך ולבצע את האימונים שלהם תחת המגבלות. בהרבה מדינות למשל החליטו בימים האחרונים לאסור על אנשים לנסוע למקומות כדי להתאמן בהם, וביקשו מהם לבצע את האימונים שלהם בקרבת הבית. לא ברדיוס של 100 מטרים, פשוט בקרבת הבית.

בינתיים, מי שמנסה להזיז עניינים ולעזור לנו להזיז קצת יותר את הגוף הוא ח"כ יואל רזבוזוב ששלח מכתב לשר הבריאות יעקב ליצמן תחת הכותרת "גיבוש תכנית מפורטת להחזרת הספורט והפעילות הגופנית" ובו נכתב בין השאר: "בישראל יש מיליוני אזרחים אשר עושים ספורט על בסיס יומי והשמירה על אורח חיים ספורטיבי חשובה מאוד לבריאותם ולרווחתם האישית. אנו מבקשים את התייחסותכם לגיבוש אסטרטגיה בנושא הפעילות הגופנית והפנאי, על מנת לאפשר לאזרחים לחזור ולנהל אורח חיים ספורטיבי לרבות הגדלת טווח היציאה מהבית, פתיחה הדרגתית של חדרי הכושר, בריכות וחוגי ספורט שונים ותוך התחשבות מקסימלית במצב ובבריאות המתאמנים".