מאת:גיא דסה
משמעת, היא חשובה מאוד כאשר נכנסים למערכת אימונים קבועה, גיא דוסה הגיע לשיעור השחייה התשיעי שלו עשרים דקות אחרי שהוא כבר החל.
האיחור גרם לו למבוכה, אך גם גרם לו לתהות על מהות הזמן, הקשר לשיעורי השחייה והחיים הפרטיים
הוגה הדעות וולפגנג גתה כתב פעם: "בעת שאדם נע קדימה ומחייב את עצמו, התבל כולה נעה עימו. זרמי אירועים והתרחשויות בלתי צפויות נעים בעקבות אנרגיות ההתכוננות המוחלטת. כל אשר אתה חולם עליו – החל לעשותו. בהעזה יש גאוניות, עוצמה וקסם. החל עכשיו!".
המשפט הזה מלווה אותי בפתק קטן על שולחן משרדי ומדי פעם אני מביט בו קורא וממשיך הלאה, אך היום במבט לאחור, ובמקרה שלי לא קשה להביט לאחור, ב – TI הכול מתועד בסרטים, מהשיעור הראשון ועד לשיעור האחרון המוצג כאן היום. אני מבין כי השחייה הביאה אותי למקומות לא צפויים גם ברמה האישית, ובקרוב אני אמצא את עצמי במקום אחר ברחבי התבל בצד השני של הגלובוס. ואיך כל זה מתקשר לשחייה? המחויבות! אותה מחויבות של אימונים של שגרה והתמקדות כל פעם בפוקוס אחר שממקד חזק על הנקודה.
השבוע קרה לי משהו שפגע במחויבות. לכאורה זה נושא קטן ופעוט ערך אך השפיע עליי כל השיעור. איחרתי לשיעור בעשרים דקות. נכון, הנפגע הראשון והמיידי זה אני, כי השיעור שלי התקצר לארבעים דקות, והאכזבה שנכרה על פניו של גדי תפסה גם אותי. התביישתי על כך, המחויבות שהביאה אותי עד לכאן, נפגמה.
זו לא הפעם הראשונה בחיי שאני "גונב" זמן מאחרים. רק השבוע קבעתי עם אשתי היקרה שהייתה צריכה לצאת לעבודה ובקשה שאגיע בחמש ואחליף אותה. במקום זה, ביצענו מרוץ שליחים, רק שבמקום המקל החלפנו את הבת שלנו בשעה חמש וחצי בצומת הכפר הירוק.
מהו זמן בכלל? המצאה שנועדה להכניס סדר וארגון בחיינו. האם ניתן להתעלם ממושג הזמן? לשם כך, פניתי לספר מרתק בשם "כוחו של הרגע הזה". הספר מדבר על ניסיון לצאת ממסגרת הזמן ולחשוב במסגרות של עבר ועתיד. כך בשחייה, אנחנו חיים את הרגע.
"תתחיל לספור תנועות", מאיץ בי גדי ומתקיל אותי בשאלה "כמה?" בסוף הבריכה, ואני שמנסה להתפקס בנשימות הנכונות ובמתיחת הידיים, לא סופר ולא נעליים. אחרי כמה ניסיונות, הבריכות נעשות מאתגרות. גדי מעודד אותי ומזכיר לי שהתחלתי עם למעלה מ-30 תנועות לבריכה, ועכשיו הגענו ל- 17. מבריכה לבריכה אני מצליח להוציא עוד קריאת התפעלות כשאני מצליח להוריד ל- 15 ו- 14 תנועות לבריכה.
גם בשחייה יש זמן, אך זהו זמן מנותק וקצר, שמכתיב את קצב התנועה. גדי מחבר לי לרצועת המשקפת מכשיר קטן בשם טמפו שנותן צפצוף לפי כיוון זמן ומדריך אותי לבצע תנועה בכל צפצוף, אנחנו מתחילים משניה וחצי לתנועה, וזה כבר מתחיל להראות כמו שחיה. "הזמן" הזה מכניס בי קצב וחיים ואני משכנע את גדי להוריד לשנייה ושתי עשיריות, אני מצליח לעשות בריכה אחת לפי הקצב ומחליט שזה גם הזמן לסיים את השיעור באפיסת כוחות.
לכתבות קודמות של גיא דוסה:
לשחות כמו שאתה חי
לאהוב את שגרת האימונים
ללמוד "לקחת אויר"
