"זה כמו לצאת למילואים אצל גברים. להתנתק מהעולם", מנסה לורי קופנס לתאר לנו את ההרגשה של יציאה לשטח עם נשים על אופניים, ערב המהדורה השנייה של "מלכת ההר" בגבעות ירושלים. "הפרגון של נשים בתוך קבוצת רכיבה בספורט אתגרי הוא מאוד מיוחד. המסלול מפחיד ואנשים שוברים שם חלקים בגוף, נפצעים, אבל אצלנו בקבוצה יש מעט פציעות בזכות הסבלנות והתמיכה זו בזו. כשאני אומרת לרדת מהאופניים ולהמשיך ברגל, אז אף אחת לא אומרת מתווכחת, אלא עושה את זה", מנסה לורי לתאר את הדינמיקה.
להרשמה לאירוע "מלכת ההר" – היכנסו
ביום שישי הבא ב-14 לנובמבר יתקיים האירוע עליו מנצחת לורי, הכולל רכיבה בכמה רמות: 15 ק"מ עליה קופנס אומרת שבה "כמעט הכל סלול, גם בתי בת ה-8 יכולה"; 22 ק"מ "קצת יותר אתגרי, 500 מטר עליות" ו-40 ק"מ עם "800 מטר במצטבר בעליות היפות של האזור". האתר נקרא גם "ארץ המעיינות", הוא קרוב לגן החיות התנ"כי ולמושבים עמינדב ואורה, והסיום במתחם עין יעל עם מסיבת אופניים הכוללת מוזיקה, יוגה, שופינג והרצאה של דוקטור יוני ירום על בריאות הספורטאית. ורק שלא יתנגש עם סובב כנרת שלמחרת או, חלילה, עם ה"אינתיפאדה השקטה" שבירושלים.
לורי מובילה נשים בשבילי ישראל כבר מאז 1998, כולל הפסקות לחופשות לידה (בן ובת) ועבודה כעיתונאית בסוכנויות חדשות בינלאומיות (AP למשל) עד שנפרדה מעולם שהשתנה למגינת ליבה: "העיתונאות היתה בנשמה שלי אבל עזבתי אותה ב-2009. אני אוהבת לכתוב, אבל כיום הכל הולך ונהיה וידאו, אינטרנט ושטויות כאלה, אז אמרתי שזה לא מתאים לי". היא המשיכה לעבוד כמורה לאנגלית במקביל להדרכת הרכיבה אבל בהדרגה הפך העיסוק הספורטיבי לפול טיים ג'וב וגם מההוראה היא נפרדה. לורי, שהחלה דרכה בישראל כרוכבת כביש מאז עלתה מארצות הברית ב-1991, היא כיום גם רכזת "אתנה" (המועצה לקידום ספורט נשים) בהתאחדות האופניים הישראלית.
להריח את האבק ואת השומר
מלכת ההר, ארוע שזוכה לתמיכת עיריית ירושלים ואתנה, נולד מהשאיפה שלה להביא יותר ויותר ישראליות לשטח לאחר שנדהמה לגלות כמה מעט רוכבות יש בכלל בארץ: "היתה אצלי בקבוצה אשה שאביה אסר עליה לרכוב על אופניים וממש אצלי היא למדה לרכוב. זה היה סיפוק גדול עבורי. ראיתי ביקוש גדול בקרב נשים. יש כאן הרבה יותר נשים מאשר באמריקה, שלא יודעות לרכוב כלל". אגב, לורי היתה רוצה שגם רוכבות העילית מאגף הספורט התחרותי – אולימפי של אופני הרים יגיעו לאירוע כדי להיות מודל לחיקוי.
היא עצמה נשארה בישראל רק בזכות רכיבת השטח, למרות שחזרה לארצות הברית כדי להשלים תואר שני ביעתונאות בשלהי שנות ה-90': "הייתי רוכבת כביש עד שפתאום גיליתי מפות עם סימוני שבילים וזה היה כמו לידה מחדש. לדעת שאני יכולה לקרוא מפה ולהסתדר בשטח במדינה זרה. הקשר בין שביל אדום במפה לבין למצוא אותו בשטח. לגלות את הארץ דרך הגלגלים. להריח את האבק בקיץ. אז, היה לי ברור שאשאר. כל זה קנה אותי. ככה התאהבתי בישראל ונשארתי בארץ בזכות האופניים".
כתבות נוספות בנושא
קבוצת השבוע של שוונג | בשביל האופניים בגליל
אופני הרים | לרכוב כל הלילה משקיעה עד זריחה
תחרות אופני ההרים הארוכה ביותר בישראל יוצאת לדרך ועושה היסטוריה
את האהבה הזו היא מנסה להנחיל לבנות ישראל ביחד עם מדריכות נוספות, ואפילו מדריכים גברים, עליהם היא מעידה: "הם מקסימים, תומכים הרבה וזה נחמד". בגיל 46 היא מרגישה סיפוק מההתקדמות בתרבות הרכיבה אצל הנשים: "הבנות רצו להתמודד ביחד אל מול האתגרים בטבע, והן היו מגיעות ממשגב שבגליל ועד מצפה רמון. עם השנים נחמד לראות יותר ויותר רוכבות וקבוצות רכיבה. חלק מהנשים שהדרכתי כבר הקימו בעצמן קבוצות רכיבה משלהן. החלטנו להביא את כולן ביחד אל מלכת ההר כדי שיראו כולן שביחד יש לנו כוח. לעודד זו את זו, ללמוד זו מזו".
להרשמה לאירוע "מלכת ההר" – היכנסו