לאחר 35 שנה שהיה רדום, הפוי דה דום מתפרץ היום (ראשון) מחדש בקטע 9 של הטור דה פראנס. הר הגעש שברכס המאסיף במרכז צרפת מוכר כיום פחות מהרים כמו האלפ דואז, טורמלה או גליבייה, אבל במשך 35 שנה העלייה האימתנית לפסגה היוותה רקע לכמה מהרגעים הדרמתיים ביותר של הטור ולשמות הגדולים ביותר של הענף.
מדובר בטיפוס קשה מאוד באורך של כ-13 קילומטר עם שיפוע ממוצע של 7.7%, אבל למעשה הוא מתחלק לשלושה קטעים, כאשר ארבעת הקילומטרים האחרונים לא יורדים מ-11% שיפוע ומגיעים גם לשיפוע של 16%, לפני הישורת האחרונה אל קו הסיום.
הראשון שניצח בפסגת הפוי דה דום היה פאוסטו קופי ב-1952. "העיט מטולדו" פדריקו בהמונטס, מי שנחשב למטפס הטוב בהיסטוריה של הטור (והוא גם זקן הזוכים בטור שעודנו בחיים) ניצח בקטע נגד השעון ב-59' וצמצם שש דקות מהמוביל, בדרכו לזכייתו היחידה בטור.
The oldest living Tour de France winner Federico Bahamontes turns 95 today. The Eagle of Toledo won Tour in 1959, including Puy de Dome mountain time-trial. Tour returns today to legendary Puy de Dome after 35-year absence. (📷 Roger Viollet) pic.twitter.com/63J6Z4eHxE
— ammattipyöräily (@ammattipyoraily) July 9, 2023
אבל היה זה הטור של 1964 שהפך את הר הגעש לאיקון. עשרות אלפים הצטופפו לאורך הטיפוס לפסגה בקטע ה-20 כדי לצפות בשני הרוכבים הצרפתים המובילים של התקופה נאבקים על החולצה הצהובה. ז'אק אנקטיל נגד ריימונד פולידור. האריסטוקרט נגד האיש הפשוט. האלוף הגדול נגד השני הנצחי. החולצה הצהובה נגד הטוען לכתר.
בין השניים התקיימה יריבות עקובה מדם, שפיצלה את צרפת. השניים רכבו זה לצד זה לאורך כל העלייה, גם אחרי שבוהמנטס ומנצח הקטע העתידי חוליו חימנז ברחו להם. רק בתוך הקילומטר האחרון פולידור הצליח להתנתק מיריבו ולצמצם את הפער ביניהם בדירוג הכללי ל-14 שניות בלבד. "זה 13 יותר ממה שאני צריך", הגיב אנקטיל, שזכה באותה שנה בטור החמישי והאחרון שלו.
Anquetil-Poulidor, duel au sommet au puy de Dôme sur le Tour de France 1964 https://t.co/WQF4UwaUxP pic.twitter.com/wBwQZ7ZhHV
— L'ÉQUIPE (@lequipe) July 8, 2023
ב-67' פליצה' ג'ימונדי כבש את ההר. הפניקס היה אחד הרוכבים הטובים בעולם מאמצע שנות ה-60' ועד אמצע שנות ה-70', זכה בטור ב-65' והיה הרוכב השני בהיסטוריה שזוכה בשלושת הגרנד טורים. למנצח בפסגה שנתיים לאחר מכן לא היו תארים, אבל היתה לו נשמה כל כך גדולה שאפילו הרוכב הטוב בהיסטוריה לא היה יכול לו.
לפני הקטע ה-20 בטור של 69' אדי מרקס היה בדרכו הבטוחה לזכייה ראשונה, ולכינוי הקניבל. הוא הוביל על אלוף 67' רוג'ר פיניון ב-16 דקות. פולידור וג'ימונדי כבר פיגרו בלמעלה מ-20 דקות. כל מה שנותר למרקס לעשות היה לכבוש את הפסגה האגדית.
מנגד, פייר מטיניון, המדורג 86 ואחרון, "הפנס האדום", פיגר בלמעלה משלוש שעות אחרי החולצה הצהובה. מבחינה כלכלית נטו, היה עדיף לו להישאר במקום האחרון, וליהנות מחוזים שהיה מקבל בתור האחרון לתחרויות שאחרי הטור. אם לא די בכך, הוא סבל מתקר ופיגר אחרי הדבוקה. אבל הרוכב הצעיר, בשנתו הראשונה כמקצוען, רצה "פעם אחת להיות מוזכר בהודעה לתקשורת". אז הוא השיג את הדבוקה ויצא למתקפה 60 ק"מ לסוף. לפני העליה היה לו יתרון של למעלה משבע דקות. מרקס יצא למרדף אחריו, צמצם את הפער בעוד מטיניון מתקשה להמשיך לדווש. אבל הפער היה גדול מדי, ומטיניון זכה בניצחון היחיד בקריירה שלו.
[TOUR DE FRANCE]
👷 Les agents des routes du Département préparent le terrain avant l’arrivée des coureurs !
🎥 Nous les avons suivi durant une journée, à l’approche du [Re]Tour.#fierdetrepuydomois #ReTour #TDF2023 @LeTour @amaurysport @parcvolcans @AuvergneMarque pic.twitter.com/rvBWK7Rabz— Puy-de-Dôme, mon Département (@Departement63) July 8, 2023
מרקס ימשיך לנצח, אבל הפוי דה דום יתגלה כקללה עבורו. ב-1971, כשהר הגעש עטוף בערפל, לואיס אוקניה תקף אותו בפסגה, ולכמה ימים היה נראה שמרקס בדרכו להפסיד לראשונה בטור. אבל אוקניה היה רוכב מקולל והתרסק בהמשך. ב-73' הספרדי שוב ניצח בפוי דה דום, בדרכו לזכיה היחידה שלו בטור.
עוד רגע איקוני התרחש בקטע ה-14 בטור של 1975, כשמרקס בחולצה הצהובה ניסה לסגור את הפער מיריביו בדרך לפסגת הר הגעש, בהם מנצח הקטע לוסיאן ואן אימפ הבלגי, הוא הותקף על ידי צופה. ביום למחרת הוא הפסיד את החולצה הצהובה ולא לבש אותה שוב.
שנה לאחר מכן יופ זוטמלק ההולנדי הקדים את ואן אימפ אל הפסגה, אבל זה לא הספיק לו כדי לקחת מהבלגי את החולצה הצהובה. ב-78' זוטמלק זכה בקטע נגד השעון לפסגה, כשהוא פותח פער גדול מהמנצח העתידי של אותו מרוץ, ברנאר אינו. כמו מרקס, גם הגירית לא טעם ניצחון בפוי דה דום, וב-86' הפסיד בפסגה כמעט דקה ל"חברו" לקבוצה ויריבו הגדול גרג למונד, בקטע האחרון בהרים שבו הוא היה יכול לנסות לזכות בחולצה הצהובה. גם עידן הגירית הסתיים בהר.
באותה שנה הטיפוס הופיע לראשונה גם בטור הנשים, כשהמנצחת בקטע ובמרוץ כולו היתה האיטלקיה מריה קאנינס, שניצחה בפסגה שוב ב-1988, בפעם האחרונה שמרוץ כלשהו עבר בפסגה.
הכביש הצר אל מרום הר הגעש כבר לא התאים לטור המתרחב, שכלל שיירה ארוכה של מכוניות של הקבוצות, של המארגנים, של הצוותים הטכניים ושל התקשורת. כאשר נבנתה מסילת רכבת לפסגה ב-2012 כבר היה נראה שהטור לא יחזור לעולם לפוי דה דום, ושג'וני וולץ הדני, שניצח בפסגה ב-88' יהיה הזוכה האחרון. אבל אולי היום נראה דני אחר שכובש את ההר המפורסם?