מבט היסטורי, על שלושת תחרויות הטריאתלון האולימפיות הראשונות במשחקים האולימפיים, מגלה ששיטת הדירוג באותן שנים הייתה מתכון להפתעות. השוואה, בין המנצחים באליפויות העולם לאלו שניצחו במשחקים האולימפים, יכולה אולי להסביר מה הביא את ראשי איגוד הטריאתלון העולמי לשנות את השיטה. כעת נשואות העניים, אל לונדון 2012, לראות האם אכן נפל דבר בצמרת הטריאתלון העולמית
מאת:הילה מימון
ראשיתן, של אליפויות העולם בטריאתלון למרחק האולימפי, בשנת 1989 עם הקמתו של איגוד הטריאתלון העולמי. בשנת 1994 הוכרז הטריאתלון כענף אולימפי והחל משנת 2000 (סידני – אוסטרליה) מתקיימת תחרויות טריאתלון כחלק מהמשחקים האולימפיים הלכה למעשה.
בעוד שלוש האולימפיאדות האחרונות התקיימו לצד אליפויות עולם בטריאתלון, בהן תואר האלוף הושג אף הוא בתחרות חד יומית (כמו זו הנערכת במסגרת המשחקים האולימפים), הרי שאולימפיאדת לונדון הקרובה תהיה הראשונה בה אלופי העולם שיעמדו על קו הזינוק השיגו את תואר האליפות בזכות דירוגם המצטבר בכלל הסבב ולא רק בתחרות המסיימת. דירוג סבב נערך גם באותן השנים בהן אלוף העולם נקבע בתחרות אחת. מעבר לקריטריון כניסה לאולימפיאדה, משמעות הדירוג העולמי, לא הייתה בעלת ערך רב כפי שהינה החל משנת 2009.
בשנת 2000, השנה האולימפית של אוסטרליה, לקח את תואר אליפות העולם ספורטאי צרפתי בשם אוליבר מרסיו ושני אוסטרלים סגרו את דוכן המנצחים. נשמע מבטיח? בתחרות האולימפית, באותה שנה, עלו על דוכן המנצחים 3 ספורטאים לא אוסטרלים. למארחים נשאר רק להתנחם בסבתא האוסטרלית של המנצח הקנדי. ספורטאי אנונימי, באותה עת, בשם סיימון וויטפילד. באותה שנה, בקרב הנשים, סגרו את קצוות דוכן המנצחות באליפות העולם שתי אוסטרליות, ניקול האקט ומיקיילי ג'ונס כשבניהן התמקמה קרול מונטגמרי הקנדית. ג'ונס האוסטרלית אומנם שמרה על מקומה, גם על דוכן המנצחות האולימפי, אך מצאה עצמה מוקפת בשתי ספורטאיות אחרות בלבן ואדום. השוויצריות בריג'יט מקמהון ומיגלי מססמר.
בין אולימפיאדת סידני לאתונה (2004) שלטו הגברים האוסטרלים בטבלת המדליות באליפויות העולם. מדי פעם איוון ראנה הספרדי ואורחים אירופאים אחרים מפריעו את ההגמוניה האוסטרלית על דוכן המנצחים. אך היה זה ביוואן דוקרטי הניו זילנדי שהפגין נוכחות לקראת הבאות. דוקרטי הוא בינתיים המתחרה היחיד בגברים שעמד על דוכן המנצחים באליפות עולם ובמשחקים האולימפיים אולימפי באותה השנה. הוא עשה זאת בשתי הזדמנויות שונות (2004 + 2008). גם בנשים, באותן שנים, שלטו האוסטרליות והאמריקאיות בטבלת האליפות, למעט ביקור פתע של האנגליות בשנת 2002. כמו בסידני, כך גם באתונה, הפייבוריטית האוסטרלית (לורטה הארופ) איבדה את מקומה הצפוי בראש דוכן המנצחות, לטובת אוסטרית אנונימית (קייט אלן) שרצה את דרכה, מקצהו האחורי ,במעלה שדה המתחרות, לקטוף את תואר האלופה האולימפית.
אחרי אתונה התחלפו הדורות בענף ושמות חדשים הפציעו כדי לשנות את חוקי המשחק. בגברים היה זה ספרדי צעיר בשם חאוויר גומז. הוא הוכיח לכולם שאפשר להיות השחיין שמוביל דבוקה וגם האצן שמשאיר לה אבק. גומז משך את זמני הריצה באכזריות אל מתחת לקו ה- 30 דקות ל- 10 ק"מ והכתיב קצב שחייה נמוך מ- 16 דקות ל- 1500 מטרים. אבל כמו כל ספורטאי, הטוב בצורה לא אנושית, נמצאה גם אצל גומז מגרעת וזו הייתה ביכולת מוגבלת במאוצים לקו הסיום. בעוד, באליפות העולם שטרם האולימפיאדה, הוא הצליח לדחוק את ביוואן דוקרטי אל המקום השני, באליפות העולם בשנת 2008, דוקרטי שיחזר היסטוריה והעמיד את עצמו בפעם השנייה גם על דוכן המנצחים במשחקים האולימפים. הפעם עם מדליית ארד, הותיר לגומז את המקום הרביעי המאכזב. ספורטאי אנונימי מגרמניה בשם יאן פרודונו קטף את הזהב במאוץ חייו וסיימון וויטפילד הצליח לככב בשנית על הדוכן האולימפי וזקף לזכותו את מדליית הכסף בהופעה מרשימה של "חזרה מהמתים" בזכות מאוץ כ- 400 מטר מקו הסיום.
אמה סנווסיל (צילום: Damon D'Amato)
בנשים היו, השנים שבין אתונה לבייג'ין, מאבק בין שתי ענקיות ריצה. אמה סנוסיל האוסטרלית, שבשנת 2004 נדחקה מחוץ לנבחרת האולימפית ונערה פורטוגזית בשם וונסה פרננדז, אשר השלימה בסידני הופעת בכורה אולימפית עם המקום השמיני. כששתיהן אוחזות ביכולת ריצה, עדיפה בדקות משמעותיות, על יתר המתחרות הן משכו את עיקר העניין לקראת אולימפיאדת בייג'ין 2008. בדרך לקו הזינוק האולימפי פרננדז הספיקה לאסוף 21 ניצחונות בסבב גביע העולם ותואר סגנות אחד בעוד אמה סנווסיל הוסיפה עוד שני תארי אליפות לתואר הראשון שלה משנת 2003 וסגנות אחת לפרננדז בשנת 2007.
על מסלול, התחרות בבייג'ין, היתרון המספרי של האוסטרליות מול הפורטוגזית הבודדה והלחוצה הוכיח את עצמו עם ניצחון של סנוסיל, בפער ניכר וזמן ריצה מסחרר המהיר מ- 33 דקות ל- 10 ק"מ למרות שכללו חגיגות ניצחון עם הקהל טרם חציית קו הסיום. מי שסגרה את דוכן המנצחות האולימפי, באותה שנה, היא אוסטרלית אחרת בשם אמה מופאט שהמשיכה לשנתיים זוהרות בראש סבב אליפות העולם, בעוד שותפותיה, לדוכן המנצחות האולימפי בבייג'ין, דשדשו מאחור עם פציעות.
בשנת 2011, השנה השלישית בה התקיימה אליפות העולם במתכונתה החדשה, ניכרה שליטה אנגלית ואוסטרלית במערכה. בקרב הגברים האחים בראונלי משדות אנגליה מציבים כללים חדשים של תחרות, אסטרטגית ומהירה מאי פעם, בה הסיכון בבריחה (בקטע הרכיבה על האופניים) הוא הימור השווה ניצחון על פני הפסד בטוח לרגליים הקלות של אליסטר בראונלי ביום קר. מצדו השני, של המגדר, ניצבות שלושת ה"אמות האוסטרליות" (סנוסיל, מופאט, וג'קסון). על אף עליות ומורדות בשנתיים האחרונות הן ממשיכות לשלוט בענף גם מול הפער ביכולות הריצה שהולך ומצטמצם לטובת צמרת אחידה יותר.
נראה כי התחרות, הקרבה באולימפיאדת לונדון 2012, מסתמנת כמעניינת במיוחד. השאלה היא האם ייתכן שהענף האינדיווידואלי, המציג כעת מקצים קבוצתיים, יצמיח את אלופיו האולימפים מתוך משחק אסטרטגי בין נבחרות ולא מתוך בודדים ביום טוב על מסלול התחרות?
הילה מימון
סטודנטית לפסיכולוגיה ביולגיה ותזונה מאמנת טריאתלון וטריאתלטית
קישורים: טריאתלון
