בשנים האחרונות הפכה הריצה לחלק לא מבוטל מחייהם של רבים וכבר בטוח להגיד: "זה לא טרנד". היא אינה מתכוונת לחלוף, רק להשתכלל. לאחרונה, רבים גילו את ריצות הלילה ועושים זאת בחשיכה, ביערות הקסומים או במדבריות דרומיים כשפנסים רבי עוצמה לראשיהם, לעיתים חמושים באורו הבוהק של הירח
מאת:אילן גולדמן
"אחד הדברים היפים בחשיכת הלילה,
הוא עיניהם של בעלי החיים המנצנצות מולך"
גיא סבו-בר על הריצה בלילה
גיא סבו-בר, נווט בכיר וותיק, הוא אחד מאותם "משוגעים" המסתובבים ברחבי הארץ בלילות, ותוחבים אפם אל תוך אוויר הלילה האפלולי שטומן היער. סבו בר, צעיר בן 20 המתגורר במודיעין, אינו מפחד ממה שיגלה לפניו בחשיכה. נהפוך הוא. הנווט שמח על כל חוויה ומקדם את הלא צפוי בברכה. סבו-בר מקפיד לרוץ בלילה לפחות פעם בשבוע כשיער בן שמן הסמוך לביתו הוא מגרש המשחקים.
ריצה בלילה – פנס ראש טוב מהווה מצרך חשוב (בתמונה: צילום: רונן טופלברג – Desert challenge)
"הריצה בלילה הרבה יותר הרפתקנית", עונה סבו-בר כשנשאל, 'מה עושה לו את זה בריצה בעלטה'. "הכל נהפך בלתי צפוי, יש מסתורין בריצה בחשיכה". ואכן, דברים מסתוריים מתרחשים בריצות הלילה של הנווט. סבו-בר מספר, על ריצה לילית אחת, בה שמע פרות "צווחות" בלב היער הסמוך לביתו במודיעין, ולאחר מכן ראה משאית יוצאת בדהרה מחשידה מלב השטח. "אני לא יודע מה בדיוק קרה שם, אבל ביערות בלילה, אתה עלול לראות דברים מוזרים", פוסק הנווט באדישות.
מה תמליץ לאלו הרוצים להתחיל לרוץ בשטח בלילות?
קנו מערכת תאורה טובה, ללא ספק. אין דבר יותר חשוב ממערכת תאורה רצינית. אני את שלי הזמנתי מחו"ל, היא עלתה לי משהו כמו 300 שקלים והיא עושה את העבודה באופן מושלם.
כשהלן ירדה לשטח
ומתברר, שלא רק גברים מוכנים לרוץ בלב היערות האפלים בחשיכת הלילה. בנות המין היפה, אשר כבר מזמן משתתפות במרתונים ועושות לא פחות מעמיתיהם הגברים, נמצאות עמוק בלב השטח כבר זמן מה. הלן וולפסון, רצה חיפאית אשר בעברה הייתה אלופת ישראל במרחקים בינוניים, היא דוגמא קלאסית לכך. בחודשים האחרונים, משתתפת וולפסון בריצות ליל ירח המוניות בצפון הארץ, המופקות על ידי דורון שלמון – בעליה של חנות ריצה מקומית ומתקיימות סמוך לבית זרזיר. וולפסון אינה מפחדת לרוץ בחשיכה אבל מודה, "לעולם לא ארוץ לבד בלילה בשטח".
"החלטתי להגיע לריצות השטח הליליות בבית זרזיר אחרי שראיתי את ה'הייפ' מסביב. רציתי להבין על מה כולם מדברים. בסוף מאוד נהניתי מזה. הריצה הראשונה שלי בחשיכה ביער הייתה בכרמל ואני זוכרת שרצנו בקבוצות קטנות ולעיתים מצאתי את עצמי לבד. הייתי ללא פנס. בהתחלה ממש נבהלתי אבל אחר כך נכנסתי לזה. יש משהו בריצה כשכל כך שקט מסביב ואתה עטוף כולך בחשיכה. אתה מחובר לעצמך בלילה, יותר מודע לגוף שלך ולסביבה. ישנה יותר שלווה ואתה לא מרגיש כיצד הזמן והמרחק עוברים".
ריצת לילה בהרים, אחת מהחוויות היותר מיוחדות לרצים (צילום: Trek)
"לא הייתי רצה לבד בלילה"
וולפסון מספרת, כי באחת הריצות הליליות שאלה רץ לצידה מה המרחק שעברו, וכשתשובתו הייתה, "8 ק"מ", הוכתה תדהמה. "חשבתי שעברנו רק 4 ק"מ", היא נזכרת. "אתה פשוט לא מרגיש כיצד הזמן טס. הייתי בשוק". למרות כל הכיף וולפסון מצהירה כי לא תרוץ לבדה בלילה בשטח. "כחלק מקבוצה אין לי בעיה אך לבד זה לא יקרה. לרוץ בלילה ברחובות זה עוד בסדר מבחינתי. אני רצה מהר וקשה לתפוס אותי", מתבדחת האלופה לשעבר.
אבי ריצות הלילה
דורון שלמון הוא אבי ריצות הלילה. האיש והאגדה העומדים מאחורי ריצות השטח הליליות בצומת בית זרזיר. דורון, בעליה של חנות הריצה Runway, הפורשת חסותה על ארועי הריצה הליליים, מקיים את מפגשי הריצה החודשיים שלו כבר יותר משנה וחצי. עם הזמן והחוויות, מה שהתחיל כמפגש של חברים ומכרים לתחום, הפך להיות הריצה שכל הברנז'ה מרכלת עליה. כיום מגיעים קרוב ל- 500 איש לכל מפגש והמספרים במגמת עליה מתמדת. במהלך הכנת הכתבה נודע לנו על אנשים, המגיעים לעמק יזרעאל אפילו מירושלים ומהדרום, רק כדי לקחת חלק בריצת ליל הירח המפורסמת.
שלמון מצידו, לא רוצה למסחר את הנושא: "פונים אלי רבות בנושא, אך אני רוצה להשאיר את זה כפי שזה, לכיף. אנחנו לא מודדים זמנים, זה פשוט לבוא ולרוץ עם הרבה אנשים מקסימים וללא מחויבות".
שלמון בעצמו רץ לילי וותיק. כאבא ל- 4 ילדים, אשר בשנים האחרונות בחר בתחום ריצות האולטרא מרתון (רץ השנה 216 ק"מ במסגרת מרוץ הר לעמק), החיים אילצוהו לנצל את השעות הקטנות של הלילה לעיתים גם לריצה: "התחלתי לרוץ בכביש אך עם המעבר לריצות המרתון והאולטרא (מרחק העולה על 42.2 ק"מ), מצאתי עצמי יוצא לפתע לרוץ בשטח בחצות, בשתיים לפנות בוקר".
ריצה לאור הירח היא אחד מהטרנדים החדשים בארץ (בתמונה: רצים נאספים מחוץ לחנות Runway/ צילום: JAN)
"רדפו אחרינו כלבים ומצאנו עצמנו מנסים לתפוס טרמפים באמצע הלילה"
דורון שלמון על אחת מחווית הלילה
"הריצה בלילה יותר איטית", אומר אבי ריצות הלילה ומוסיף טיפ משלו: "אתה צריך להיות יותר מרוכז ולראות היכן אתה שם את הרגל. בלילה אתה יכול לרוץ מעל נחש בלי לשים לב וזה כבר קרה. אתה לפעמים מתחיל עלייה ולא יודע היכן תסתיים. צריך להיות הרבה יותר שקולים בלילה. אבל כשאתה רואה את הזריחה בסיום ריצה לילית אתה מבין שזה היה שווה את זה".
אך לא תמיד הכול ורוד בריצות הלילה השחורות. לעיתים ישנן חוויות שרק ביכולתו של החושך לייצר וגם אחרי שנים לא שוכחים, כפי שמעיד שלמון: "כשהתכוננתי למרוץ הר לעמק, לפני שנתיים, קובי אורן ואני יצאנו לרוץ מכלא צלמון אל עבר אלון הגליל. מה שהייתה אמורה להיות ריצת שטח פשוטה יחסית הפכה לסיוט פרוע. איך שהוא התברברנו, טעינו בדרך והגענו לאיזה כפר בבקעת בית נטופה. משם ירדנו לכביש לתפוס טרמפים ואף אחד לא עצר לנו. ניסינו לחזור לאלון הגליל שם השארנו את אחד מהרכבים. כשהבנו שבחיים לא יעצרו לנו חזרנו לשטח והמשכנו לרוץ. בכפרים כלבים רדפו אחרינו ולא ידענו איפה אנחנו. רצנו באותו יום איזה 6 או 7 שעות. אני בחיים לא אשכח את הריצה ההזויה הזו. זה היה סיוט".
דורון שלמון מנצח על ריצת הלילה (צילום: באדיבות דורון שלמון)
כיום תוכלו למצוא בארצנו הפצפונת אין ספור ריצות שטח ליליות. מהצפון הקריר ועד הדרום הרותח, קבוצות על גבי קבוצות יוצאות לטעום טעמה של אפלה והרפתקנות. מסתבר, כי כמו "בחיים האמיתיים", הדברים המעניינים באמת, מתרחשים בחשיכה.
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
