"בתחרות עצמה החלטתי לא לתת לחוסר שעות השינה להשפיע עלי. המאמן הקודם שלי אמר לי משפט שאני מנסה תמיד להיזכר בו – "אם משהו קורה ואין לך שליטה עליו, אל תיתן לזה להשפיע עליך."" אלוף ישראל בטריאתלון, רן אלתרמן, מספר על התחרות בתאילנד
מאת:רן אלתרמן
| איך זה שלמרות כל הניסיון וכל התחרויות שהתחריתי בהן, עדיין בלילה שלפני התחרות בתאילנד אני שוכב במיטה ולא מצליח להירדם, נשמע מוזר לא? הרי התחרות הזו לא אמורה להיות חשובה ולא ממש התכוננתי אליה, במיוחד שרק לפני שבועיים סיימתי את הטור דה ישראל וכל האנרגיה והמחשבות היו מופנות לשם. גם לא ממש התאמנתי לתחרות הזו. בגלל ההכנות לטור, רוב אימוני הריצה והשחייה היו בגדר בסיס. אז למה בכל זאת התרגשתי? כנראה שבגלל שזו תחרות הטריאתלון הראשונה לשנת 2010 ואני ממש מצפה לעונה הזאת! |  |
קצת פרטים. הקריטריון האולימפי העולמי מורכב מסבב תחרויות של שנתיים שמתחיל החל משנת 2010 כאשר התחרות הראשונה תהיה במדריד ב- 5 לחודש יוני 2010. כשתכננו את עונת התחרויות של השנה הזו הבנו שאנחנו חייבים להגיע למדריד בכושר ממש טוב ולהתחיל את השנתיים האלה במצב חיובי. החלטנו שאנחנו צריכים לעשות תחרות הכנה ובחרנו את התחרות בסאול – סבב אליפות העולם שתתקיים ב- 8 לחודש מאי השנה, כי רצינו תחרות ברמה גבוהה שתדמה את התחרות במדריד. כמו כן, היה לנו חשוב לעשות איזושהי תחרות "קלה" כבר בתחילת השנה כדי לשפר את הדירוג העולמי שלנו ולהתחיל את השנה במצב טוב. לא היה לנו חשוב להגיע לתחרות הזו במצב טוב והמטרה היא להשיג "כמה" נקודות כדי להיכנס לפחות ל- 75 הראשונים בדירוג העולמי. שנת 2009 הוגדרה מבחינתנו כהורדת לחץ ושנה עם פחות תחרויות והיה חשוב לנסות כבר בתחילת השנה הזו לצמצם את הפער שפספסנו. גם הקרבה של הטור לתחרות לא כל כך הדאיגה אותנו כי שוב, לא ממש התרגשנו מהתחרות הזו.
בתחרות עצמה החלטתי לא לתת לחוסר שעות השינה להשפיע עלי. המאמן הקודם שלי אמר לי משפט שאני מנסה תמיד להיזכר בו – "אם משהו קורה ואין לך שליטה עליו, אל תיתן לזה להשפיע עליך". ובאמת החלטתי לא לחשוב על זה ולמרות שישנתי פחות מ- 6 שעות לא הרגשתי עייפות בתחרות. לא יכול להגיד שהרגשתי "פרש", שוב אני שבועיים אחרי הטור, אבל ההרגשה הייתה סבירה. השחייה הייתה בסדר, שחינו עם הזרם בפחות מ- 13 דקות, לא ממש היה צריך לדעת לשחות טוב, מספיק היה לצוף. ההחלפות היו ממש טובות והצלחתי לצמצם הרבה, בהחלפה הראשונה יצאתי שלישי לרכיבה ובשנייה התחלתי את הריצה שני (מיד אחרי דני). הריצה הייתה סבירה והפתעתי את עצמי שהייתה לי את האפשרות להוביל אותה. בהתחלה היינו קבוצה של כעשרה ספורטאים אבל לקראת הקילומטר הרביעי החלטתי לעבור קדימה ולהעלות את הקצב, ולאט לאט אנשים "נפלו". עד ה- 8.5 ק"מ עוד הייתי שלישי אבל כנראה שבלי הכנה טובה אי אפשר לנצח והסוף נראה כמו נצח.
לאלה שאולי חושבים שלהפרש השעות יש השפעה אז אני מתאר לעצמי שזה אפשרי אבל אני כבר רגיל להתחרות ככה. אני גם תמיד טס עם כדורי מלטונין שתמיד משפיעים עלי ממש טוב.
אז למה בכל זאת לא הצלחתי להירדם? כנראה שהציפייה לעונה הזו עשתה את שלה. תקופת האימונים שהייתה לי עד עכשיו הייתה ממש טובה, הכושר שהייתי בו בטור דה ישראל היה פגז והסקרנות של מה הולך להיות העונה, כל זה כנראה לא נתן לי להירדם. אפילו מצאתי את עצמי מתרגש, שזו הרגשה טובה ואני שמח שעוד לא איבדתי את זה, את הדרייב הזה שבגללו אתה רוצה לעמוד על קו הזינוק ולקפוץ למים. למרות כל השנים ולמרות כל התחרויות החשובות שהתחריתי בהן, ככה קורה שבתחרות קטנה, אי שם בתאילנד, אני שוכב במיטה ומתרגש מתחילתה של עונת תחרויות.
————————————————————————————————————
רן אלתרמן – אלוף ישראל בטריאתלון ומאמן קבוצת אלתרמנ'ס
