"אבל הבטחת לי", אמר לי אחי הצעיר אלון. אכן, לפני שנה, לאחר מרוץ הספארי, הבטחנו זה לזה שבשנה הבאה נרוץ בו יחדיו
מאת:יעל שמש
מדוע נרשמתי למרוץ הספארי
מרוץ הספארי בשנה שעברה היה המרוץ השני בחיי. אלון רץ את המרוץ העממי, שני קילומטרים. כעת התרגש לקראת המחשבה שירוץ את המרוץ התחרותי – 8 ק"מ. אבל לי חבל היה לוותר על אימון קבוצתי למען מרוץ של 8 ק"מ. כאשר הבטחתי לו שארוץ אתו, עדיין לא ידעתי שהבקרים של ימי שישי יוקדשו לריצות קבוצתיות בשטח, שעליהן יהיה קשה לוותר. ניסיתי לשכנע את אלון שבמקום מרוץ הספארי נרוץ ביחד את מרוץ נייקי, שממילא התכוונתי לרוץ. מרוץ נייקי לא הצריך מבחינתי ביטול של אף אימון. אך אלון בשלו. "הבטחת לי". נרשמתי. וכי הייתה לי ברירה? והאמת היא שגם התרגשתי למחשבה שארוץ עם אחי הצעיר והאהוב. לקראת המרוץ התברר שחברֵי "אנדיור" נרשמים למרוץ כוכב יאיר, ושם גם ייערך אימון קבוצתי קצר לפני המרוץ. שוב ושוב הסברתי למאמן ולחברות שלא אגיע, כי "הבטחתי לאחי".
מן השמים נלחמו
למרות כוונותַי הכּנות לעמוד בהבטחתי לאלון, גרמו התחזיות למזג אוויר סוער ביום שישי לביטול מרוץ הספארי. כעת יכולתי אף אני להירשם למרוץ כוכב יאיר, ולרוץ עם חברַי. התלבטתי אם לעשות זאת בשל שתי סיבות. האחת: התחזית הצפויה. אני יכולה להבין שנרשמים למרוץ ורצים בו גם כאשר מתברר שמזג האוויר סוער, אך אני עדיין לא נרשמתי. האם יהיה זה נכון להכניס רגל יבשה לזירת מרוץ רטובה? שנית, חששתי שהמרוץ יחמיר את הפציעה. הרי אסור לי כעת לרוץ מהר מדי.
המניפולציה של רן
התייעצתי עם רן שילון. הוא אמר לי שאם אצליח לרוץ רק בשביל החוויה, כדאי שאשתתף, אך אם אני חוששת שאנסה לרוץ מהר בשביל התוצאה, עדיף שלא ארשם למרוץ. נאלצתי להודות שאני עלולה להיסחף ולנסות לרוץ מהר מדי. גם אם אחליט שהגעתי בשביל החוויה, אני חוששת שלא אעמוד בהחלטה כזו ושהיצר התחרותי יגבר. הרי גם במרוץ נייקי הגעתי "בשביל החוויה", אך לאחר חמישה ק"מ, כאשר הכאב נרגע ונרדם, התחלתי לרוץ בשביל התוצאה.
בקיצור, איני סומכת על עצמי. "את לא מסוגלת להיות נחמדה וחברותית?", הפעיל עלי רן מניפולציה. והיא עבדה כמובן, שהרי אני תופסת עצמי כאדם נחמד וחברותי. רן הציע שארוץ עם סוניה, המתאמנת כעת לצאת מאזור הנוחות שלה. לטענתו, הריצה אִתי תסייע לה בכך. ניסיתי לגשש אצל סוניה ולבדוק אם אכן תהיה בכך תועלת בעבורה שארוץ אִתה, ונותרתי נבוכה. מצד אחד היא השיבה בפסקנות שעלַי לרוץ בקצב שיתאים לי, ומחתה נגד הרעיון שאצמד אליה. מצד אחר, המצחיקה הזו העלתה את הרעיון המשונה שאם אכן ארוץ אתה, היא תהיה זו שתממן את השתתפותי במרוץ. אז אולי היא כן מעוניינת ורוצה שארוץ אִתה? אבל מה בנוגע לגשם? בסופו של דבר החלטתי להירשם למרוץ כוכב יאיר ועשיתי זאת ממש ברגע האחרון.
ויהי ערב ויהי בוקר
ערב לפני המרוץ, והתחזית אינה מעודדת. כך גם יריב, האומר לי במבט רב-משמעי: "טִיגר לא יירטב מחר בגשם", ומתבונן בחיבה בחתולנו השמנמן טִיגר (= טַייגר, באידיש) הרובץ במיטה. יריב ואני מנסים להנחיל לחתולים שלנו, הנכנסים ויוצאים מהבית כרצונם, לקח חשוב: חתול שיש לו בית ובכל זאת "מצליח" להירטב בגשם, הוא חתול טיפשון. ובכן, טיגר, האוהב לבלות במיטה, אינו חתול טיפשון. לעומת זאת, אני… נו, טוב, מעולם לא טענתי שאני איינשטיין. לפחות לטיגר יש פוטנציאל.
לילה שקט עבר על כוחותינו והתחלתי להשתעשע ברעיון שהחזאים טעו. גם בבוקר, כשהתעוררתי, עדיין היה שקט. אך תוך כדי התארגנות למרוץ נפתחו ארובות השמים, ברקים ורעמים לעגו לתקוותַי וטיגר התמתח בהנאה במיטה החמה, שאותה נאלצתי לזנוח.
טיגר – חתול נבון, שאינו נרטב בגשם. צילום: יריב גלבוע
עד שיצאתי מהבית חלפה אפיזודת הגשם. מזל שטל יעקובי הציע לאסוף אותי מקריית אונו. לו הייתי נוסעת באוטובוס אליו, לרמת-גן, כפי שחשבתי לעשות לפני הצעתו הנדיבה, הייתי צריכה לצאת בזמן הסערה, ומן הסתם הייתי מגיעה למרוץ רטובה כולי. טל יצא מהבית כדי לאסוף את אריק ואחר כך אותי עוד במהלך הסערה. הוא סיפר כיצד אשתו הביטה בו במבט משתומם, אך לא אמרה דבר.
חימום קבוצתי
בכוכב יאיר אנו נפגשים עם רן שילון ועם שאר חברֵי הקבוצה, ויחד אנו יוצאים לחימום קבוצתי. ריצה של חמישה קילומטר או יותר בשדות היפים הנושקים לבתי היישוב. איזה מסלולי ריצה משובחים יש כאן, אני חושבת לעצמי, ותוהה אם חברתי הוותיקה גילה, שעברה לפני כמה שנים לכוכב יאיר, מנצלת את יפי המקום לצעדות. ליאתי רצה לצדי כברת דרך. כאשר כתבתי לה שאני מתלבטת אם להגיע למרוץ, בגלל שנאסר עלי לרוץ ריצה מהירה מדי, כתבה לי אימייל בזו הלשון: "בואי!!! ארוץ אתך, לא אכפת לי מהתוצאה…". לא סיפרתי לה, אך בסופו של דבר גם לאימייל שלה היה משקל בהחלטתי לרוץ. אמנם לא הסכמתי שתרוץ אִתי בשעה שהיא יכולה לרוץ מהר ואין מגבלה רפואית שמונעת זאת ממנה. אבל הבנתי שיש לי מה ללמוד מליאת המהירה, שלא אכפת לה מהתוצאה והיא מוכנה לרוץ רק בשביל החוויה. אגב, בסופו של המרוץ היא זכתה במקום שני בקטגוריית נשים בגיליאי 20–34!
מאוחר יותר אני מוצאת עצמי רצה לצד כרמית. סוף סוף הזדמנות להשלים פערים ולשמוע על חוויותיה מאז חזרה מהמרתון באמסטרדם. רן נותן הוראה לחזור לאסוף את האחרונים, ואנו חוזרות וחוזרות, שקועות בשיחה, כאשר לפתע אני מתנערת ואומרת לכרמית שהשביל שמולנו נטול רצים וכל האחרונים כבר הרבה לפנינו.
כך עובר לו בנעימים החימום הקבוצתי, ואנו מתייצבים במתחם שליד המתנ"ס לקבל את ערכות הרצים שלנו. הידד! פעם ראשונה שאני מקבלת גם כובע, ועוד אחד כזה שימצא חן בעיני יריב – כובע רחב שוליים עם כיסוי לעורף. גם החולצה הצהובה חביבה, אף שהיא גדולה מדי למידותַי.
תמונה קבוצתית של חבורת "אנדיור". צילום: ליליאן ביטון
זמן קצר לפני תחילת המרוץ מתחיל לרדת גשם. אנו מסתופפים במתחם הסגור, ושם גם מצלמת ליליאן ביטון כמה תמונות קבוצתיות שלנו.
טוב, אין ברֵרה, הגיע הזמן לצאת מהמתחם היבש והמוגן. המרוץ עומד להתחיל.
לקראת זינוק – רגעים אחרונים לפני המרוץ. צילום: ליליאן ביטון
המרוץ
למרבה המזל, הגשם פוסק עוד לפני תחילת המרוץ. עידית שוהם תתקן ותאמר "למרבה הצער". היא דווקא קיוותה לחוות מרוץ בגשם. כבר בתחילת המרוץ מישהו מחליק על הכביש הרטוב ונופל נפילה שנראית מכאיבה. הכביש מסתיים ואנו רצים בשטחים פתוחים ויפים שהריצה בהם מרחיבה את הלב. אני רצה לצד חברתי סוניה. זו פעם ראשונה שהקשב שלי במרוץ מופנה לא כלפי עצמי אלא כלפי זולתי. אני מנסה למצוא דרכים לעודד את סוניה ולדרבן אותה, להזכיר לה שאם היא מחוץ לאזור הנוחות שלה כעת, זה מצוין, וששם בדיוק היא רוצה להיות. מפעם לפעם אני גם מנסה להסיח את דעתה מהקושי ובין השאר מספרת לה על טיגר, החתול החכם שנשאר יבש בבית, ועל המשתמע מכך בנוגע למי שיצאה לרוץ בגשם. אך למעשה לא יורד גשם. מזג האוויר אידאלי, קריר ונעים.
סיום המרוץ – חיבוק, חיוך גדול ועוגת תפוחים טבעונית
במהלך המרוץ קשה היה לי לדעת איך סוניה מקבלת את ה"ברבורים" שלי. האם הם מועילים לה, או חלילה מעיקים? אבל כאשר אנו מגיעות יחד לקו הסיום, לאחר 58:53 דקות ריצה, היא מחבקת אותי ומודה לי על הנוכחות שלי לצדה. החיבוק הזה ומילות התודה שווים בעינַי יותר מכל מדליה, שלא חולקה לנו בסיום המרוץ (לתשומת לבו של הקורא הנאמן יריב: כאשר התלוננתי בפניך שלא קיבלנו מדליות, אמרת שאתה תכין לי אחת. אני עדיין מחכה).
לסיכום החוויה, הריצה עם חברה טובה לצדי, ההתכוונות לרוץ בשביל החוויה ולא בשביל התוצאה, ואולי בעיקר הרצון להועיל לחברתי – גרמו לכך שסיימתי את המרוץ בהתרוממות רוח וּבחיוך גדול. מרוץ כוכב יאיר היה חוויה מקסימה וּמהנה מתחילתו ועד סופו. הוא הותיר בי טעם מתוק, טעם של "עוד", ולוּ בזכות שתי הפרוסות שאכלתי בסיומו מעוגת התפוחים הטבעונית המצוינת שהכינה חברתנו ציפי.
סוניה ואני מתמתחות עם סיום המרוץ. צילום: איתן דביר
21.11.2012
יעל שמש – יעל שמש – מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, פעילה למען בעלי-חיים ובעלת הבלוג טבעונית למרחקים ארוכים.
הבלוג של יעל שמש- כאן
