רוכבת האופניים, מיכל אלה, מי שסיימה שלישית במרוץ האופניים לנשים 2009, מאמינה שהיא יכולה להגיע רחוק אולי אפילו עד לאולימפיאדה למרות שזה עדיין בגדר חלום, בינתיים היא תטוס לבלגיה במטרה להצטרף לקבוצה ולהתאמן הרבה להגשמת החלום
מאת:אייבי גילת
ענבר רונן אלופת ישראל באופני הרים והמלכה הבלתי מעורערת של הענף טוענת שאת הדבר הבא בספורט האופניים – "השלומי חיימי של הנשים". מה יש לך לומר על כך?
אני מודה לענבר על הפרגון. נחמד לשמוע את זה מרוכבת מנוסה כל כך, כיף שיש פרגון בקרב הנשים בענף.
למרות ההשיג במרוץ האופניים לנשים לא בדיוק מכירים אותך בענף?
אני חושבת שזה נובע מהעובדה שמרוצי נשים בארץ נבלעים במרוצי גברים ולכן אין מספיק חשיפה שלי ושל עוד הרבה נשים אחרות בענף.
הפריצה שלך למרכז הבמה ולתודעה לא הייתה בדיוק בגיל צעיר. את כבר בת 24. כמה שנים את רוכבת ואיך את מסבירה את הפריצה המאוחרת יחסית?
התחלתי לרכב ב'וולו קלאב' בגיל 19, בזמן השירות הצבאי שלי, ושלום דביר – מאמן הקבוצה, רצה שאצבור מספיק ניסיון ברכיבה עם הקבוצה לפני שאתחיל להתחרות באופן רציני. היה לי חשוב להשקיע בצבא כמו שצריך. לפני שנתיים התחלתי להתחרות במקצה העילית, וכמו שדור דבירי (המאמן שלי) אומר, לכל דבר טוב לוקח זמן להתבשל, ואני עדיין בתחילת הדרך.
כיצד משלבים קריירה של רוכבת אופניים תחרותית עם שטחים אחרים בחייך, האם את מרגישה שאת מקריבה ומוותרת על משהו?
אני לא מרגישה שאני מקריבה משהו, כי אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות וזה לרכוב על אופניים. הדבר היחיד שחסר לי הוא לימודים, זה מה שהוא שהייתי שמחה לשלב עם הרכיבה. מפני שאני רוצה להיות מחוייבת כולי לרכיבה אני לא מצליחה כרגע לשלב בין השניים, אך זאת לא הקרבה.
מהן מטרותייך לשנת התחרויות הקרובה, ואיפה את רואה את עצמך בעוד כ- 10 שנים?
המטרות שלי לעונת 2010 הן לבלוט בזירה האירופאית על מנת למצוא קבוצה מקצוענית לעונת 2011. לכן בעונת המרוצים הקרובה אני עוברת לגור בבלגיה, כדי להשתתף במרוצי UCI. מטרת העל שלי היא לייצג את ישראל בכבוד באליפויות עולם ובאולימפיאדה, אולי כרגע זה עוד בגדר חלום; אבל המטרה היא לעמוד על הפודיום במעמדים אלו.
איך את מסבירה את ההצלחות של שני בלוך בעבר ונוגה כורם האם קיים סיכוי לדעתך שנראה אלופת עולם או אלופה אולימפית באופניים מישראל?
כמו שאמרתי, אשמח להיות זאת שתייצג את ישראל באליפות עולם ובאולימפיאדה, ואני גם לגמרי חושבת שזה אפשרי, אם לא הייתי חושבת שזה אפשרי לא הייתי מתחרה באירופה. שני בלוך ונגה כורם רוכבות מדהימות, כל אחת בתחום שלה, את שני אני מכירה רק מסיפורים, אבל על נגה אני יכולה להגיד שהיא מאוהבת באופניים וזה הדבר הכי חשוב, היא נהנית מהסבל שהרכיבה התחרותית דורשת, והיא מתמידה ולכן היא מצליחה. ההבדל ברמות הנשים בארץ ובעולם גדול, אבל לא כ"כ גדול באופן שלא ניתן לגשר עליו, הדרך לגשר עליו הוא לתמוך בענף, לתת יותר חשיפה לענף ועם החשיפה מגיע הכסף, שאין מה לעשות, הוא חלק בלתי נפרד מהתקדמות של ספורטאים.
מהו החלום שלך כרוכבת אופניים?
החלום שלי הוא לרכוב ולעמוד על הפודיום באולימפיאדה, וחלום קרוב יותר הוא לרכוב בקבוצה מסוימת באירופה.
אילו תגובות את מקבלת מהסביבה כרוכבת אופניים?
התגובות מתחלקות לשניים, יש את האנשים שבאמת קרובים אלי שהם מאוד מפרגנים ותומכים ותמיד מתעניינים בתחרויות שלי ושל הרוכבים החשובים לי, ויש את האנשים ששואלים: "מה, אופניים זה מקצוע? ומה עם תואר?" אז כמו שאבא שלי אומר, אני לומדת הרבה שנים בשביל התואר של אלופה באופניים. התמיכה שלי קודם כל באה מהבית, מכל הבחינות כולל מהבחינה הכלכלית, ההורים שלי מלווים אותי לתחרויות ודואגים לי לאורח חיים של רוכבת אופניים מקצוענית. ויש לי גם את אייל רהט שדואג להיות המכונאי והפסיכולוג שלי ודור דבירי שהוא המאמן האישי שלי.
האם את מרגישה ביחס מועדף מצד נותני החסויות לספורט הגברי?
בעיקרון אני מקבלת את החסויות שהקבוצה מקבלת, אבל הן לא משתוות לחסויות שנותנים לגברים שנמצאים באותה רמה בהשוואה בין גברים לנשים. למזלי הרב, ההורים שלי תומכים בי לגמרי כלכלית.
ספרי לקוראים של שוונג משהו שלא ידענו על מיכל אלה.
אני מאוד אוהבת חיות יש לי כלב-פו וחתול-מר בוב. כשאסיים לרכב אלמד וטרינריה. בצבא הייתי צלמת בדובר צה"ל.
