בקיץ 1960 נרשם רגע היסטורי בספורט העיראקי כשמרים המשקולות עבדול וואהיד עזיז זכה במדליית הארד במשחקים האולימפיים שהתקיימו ברומא. זה קרה הרבה לפני שבישראל בכלל פינטזו על מדליה אולימפית, אלא שמאז הספורט העיקרי לא ממש הצליח להתרומם.

"הכורדים פחות מתעניינים בשחייה, בעיראק אפשר להתפתח". אלירזה ג'אף | צילום: באדיבות אלירזה ג'אף

עוד כתבות בנושא 
גיא כהן מתכונן להקפת האי מנהטן בשחייה 
צפו בביקורו הראשון של אנתוני ארווין בישראל 
"אין בשחייה כמעט ערבים, אבל המודעות מתחילה" 

השחיין-ילד היחידי בכורדיסטן העיראקית

נבחרת עיראק בכדורגל הצליחה להעפיל פעם אחת למונדיאל, וב-2007 היא אפילו זכתה באליפות אסיה, אבל בגדול קשה לקיים ספורט אולימפי במדינה שסועה שחייה ממלחמה למלחמה. ספורטאים עיראקים שמגיעים למשחקים אולימפיים הם בדרך כלל כאלה שקיבלו הקלות. השחיין אלירזה ג'אף רוצה לשנות את זה, הוא חולם להגיע למשחקים האולימפיים בזכות ולא בחסד, והוא דוגמה מצוינת לספורטאי שלא יפסיק להילחם גם כשיש מלחמה ממש ליד הבית. בראיון מיוחד לשוונג הוא מספר לנו על החיים של פוטנציאל אולימפי שהוא בכלל כורדיסטני-עיראקי.

אלירזה ג'אף הוא רק בן 12 אבל עוד לפני גיל 10 כבר משך הרבה עניין בתקשורת הכורדית, שמצד אחד עוקת אחריו ומצד שני לא ממש גורמת לאוטונומיה שהוא חי בה לתמוך בו. הוא גר בכורדיסטן העיראקית שהיא סוג של אוטונומיה בצפון עיראק שלא ממש מוכרת על ידי העיראקים. מאחר ולא תראו ספורטאים כורדיסטנים במשחקים האולימפיים או באליפות העולם בשחייה, ג'אף כפוף למעשה לאיגוד השחייה העיראקי שזה הגוף שתומך בו. הוא גם השחיין הכורדי הראשון שחבר באיגוד הזה.

את העניין אל הכורדים והעיראקים הוא יצר בזכות מיקוד במטרה, נחישות, עבודה קשה וכמה שיאים מרשימים. מיקוד במטרה כי הוא השחיין-ילד היחידי בכורדיסטן העיראקית ואין לו ממש עם מי להתאמן כשמי שמאמן אותו מאז שהוא זוכר את עצמו הוא אביו. נחישות, כי בתקשורת הכורדית הוא כבר הצהיר שהוא רוצה להיות מייקל פלפס. עבודה קשה, כי הוא תוקף בכל החזיתות, עובד על כל הסגנונות כולל שחייה במים פתוחים. שיאים, כי הוא תועד כבר בגיל 9 צולל למרחק של 75 מטרים בלי לנשום וללא אביזרי עזר. חוץ מזה הוא שיאן הגילאים של עיראק במשחי 100 ו-200 חתירה.

"אנחנו הכורדים מכבדים מאוד את ישראל"

ג'אף מאוד התרגש לקבל בקשה לראיון מאתר ישראלי וכתב לנו, "אנחנו הכורדים מכבדים מאוד את ישראל וחושבים שיש בינינו הרבה דברים משותפים". על היסטוריית השחייה הקצרה שלו מספר ג'אף: "אני לא זוכר מתי התחלתי לשחות, אבל מספרים שזה קרה כבר בגיל 4-5 חודשים באמבטיה וכשהייתי בן שנה אבא שלי כבר לקח אותי לבריכה שם שחיתי באופן עצמאי. בתקופה ההיא חיינו בבגדד, ובגיל 4 כבר למדתי טכניקה ואת כל סגנונות השחייה. בגיל 7 התחלתי לשחות מים פתוחים באגמים. מאז ומתמיד אבא שלי אימן אותי, ובמקביל נסעתי למספר תקופות אימון עם המאמן הלאומי של עיראק ובאיחוד האמירויות שם התאמנתי תחת מאמן מקצועי".

בתור כורדי כנראה שג'אף היה שמח לייצג את העם שלו, אבל במציאות שהוא חי בה עדיף לו להתפתח כספורטאי עיראקי כפי שהוא מסביר: "בכורדיסטן לא ממש מתעניינים בשחייה מקצוענית כך שהמקום להתפתח בו הוא עיראק, למרות שגם שם מתעניינים פחות בשחייה לעומת שנות השמונים והתשעים. באפריל 2016 הפכתי לחבר בנבחרת השחייה של עיראק והחל מאוגוסט 2016 אני חבר גם בנבחרת המים הפתוחים. עדיין לא יצא לי להשתתף בתחרויות בינלאומיות כי האיגוד העיראקי לא שלח אותי ואני לא יכול לממן את זה".

מן הסתם, הילד הצעיר הזה עוד לא הספיק לרשום הישגים משמעותיים, בטח לא בזירה הבינלאומית, אבל ההישג שהוא מתגאה בו יותר מכל קשור לריאות שהוא פיתח. כבר בגיל 9 הוא תועד על ידי הטלוויזיה המקומית בכורדיסטן העיראקית שוחה למרחק של 75 מטרים עם נשימה אחת בלבד וללא אמצעי עזר. "תיעדו אותי שוחה למרחק של 75 מטרים והשיא שלי הוא 83 מטרים. אף ילד בגיל הזה לא עשה דבר כזה. מאז ועד היום אני מנסה להכניס את ההישג הזה לספר השיאים של גינס".

מייקל פלפס הבא

בתקשורת הכורדית הוא כבר הספיק להצהיר שהוא רוצה להיות "מייקל פלפס הבא", אבל במציאות הוא עדיין מנסה להבין איזה סוג של שחיין הוא ועד אז הוא תוקף בכל החזיתות. "נכון לעכשיו אני שוחה ספרינטים ומרחקים ארוכים עד שאבין מה הכי מתאים לי ואתמקד בזה. השאיפה שלי היא שמאמנים מקצועיים יכוונו אותי ושאני אוכל להתאמן וללמוד בכל מני מדינות. על הספרינטים אני מתאמן בבריכה בארביל שם אני גר, ועל המרחקים הארוכים אני מתאמן באגם דוקאן, לכן גם מכנים אותי 'הדולפין מדוקאן'. במים פתוחים אני מתאמן למרחקים של עד 8 קילומטרים".

גם באזור ארביל שבו הוא גר יש חשש גדול מארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), אבל בינתיים זה לא מפריע לאימונים של ג'אף, במיוחד אותם אימונים שבאגם דוקאן הנראים כל כך שלווים: "כמובן שהאזור שלנו מושפע מהמלחמה אבל הודות לכוחות הפשמרגה (המיליציות הכורדיות – ד"ב) המלחמה לא מתקרבת אלינו פיזית. כמובן שיש את ההשלכות שלה, בעיקר השלכות כלכליות. הקרב על מוסול מאוד השפיע על כולנו".

נותר רק לקוות שמצב פוליטי כזה או אחר לא ישפיע על התקדמותו של שחיין סופר-מוכשר שיכול לשנות משהו בספורט העיראקי או הכורדי – תלוי איך מסתכלים על זה, גם לג'אף זה לא ממש ברור: "הייתי מאוד רוצה לייצג את כורדיסטן אם היא היתה מדינה עצמאית, אבל כרגע אני מייצג את עיראק. המטרה שלי היא להיות שחיין אולימפי ולהיות שחיין ידוע בעולם. אני עוקב אחרי כולם, גם אחרי השחייה הישראלית. אם יתאפשר לי בעתיד, אני אשמח מאוד להגיע לישראל ולהתחרות במים פתוחים במקרה שאוזמן".