בשבועות האחרונים חגגנו 75 שנים לקוממיות ישראל, וככל שמדובר באתלטיקה הישראלית, חשבתי כי יהיה זה מועד מתאים להביא להאיר, ולו לרגע קט, את חלוצי האתלטים שלנו ולתת את הכבוד הראוי למי שפרצו את הדרך למאות ואלפי אתלטים ואתלטיות שבאו בעקבותיהם.

שנת 1935 הייתה ציון דרך חשוב לאתלטיקה הארץ-ישראלית – בחודש נובמבר של אותה שנה נערכה האליפות הראשונה (נקראה באותם ימים "רבנאות"), באצטדיון ימק"א בירושלים. לא ייאמן, אבל משנת 1935 ועד למועד הקמת המדינה (1948), הורשו להשתתף באליפויות רק אתלטי "מכבי", מאחר ואתלטי "הפועל" השתייכו להתאחדות הספורט הסוציאליסטית הבינ"ל! זו גם הסיבה ששיאים שנקבעו באותן שנים על ידי אתלטי הפועל לא הוכרו. כפי שניתן להיווכח, עם ישראל של שנת 2023 לא המציא את "הפטנט" של "מלחמות היהודים".

כדי לבחור את האתלטים הוותיקים הבולטים, "שלפתי" את שמותיהם מתוך רשימות ה – TOP-50 של האתלטיקה הישראלית. ערכתי רשימה של כל האתלטים שהיו פעילים משנות השלושים של המאה הקודמת ועד סוף שנות השישים ואשר הישגיהם עדיין מדרגים אותם בצמרת רשימות האתלטים הטובים ביותר בכול הזמנים בישראל.

צילום: Shutterstock

זה המקום להעיר ולהאיר מספר הערות מקדימות:
1. כל המקצועות שנסקרו בקרב הגברים, נותרו על כנם – עם הבדל בודד אחד: בהטלת כידון בוצע שינוי במרכז הכובד של הכידון מאמצע שנות השמונים. מקצוע נוסף שעבר שינוי משמעותי הינו הקפיצה במוט – המעבר ממוטות עץ למוטות סינטטיים, יצר שינוי כה גדול, עד שלא ניתן להתייחס לתוצאות במקצוע זה כבני השוואה בין שתי התקופות.

2. בין הנשים חלו שינוים מפליגים במקצועות רבים. עד סוף שנות השישים הריצה הארוכה ביותר שנלקחה בחשבון, הייתה ריצת 800 מ' (במינכן 1972 רצו הנשים לראשונה 1500 מ'!). בנוסף, מרחק ריצת המשוכות הקצרה שונה מ-80 מטר ל-100 מטר משוכות וריצות 400 מ' משוכות ומכשולים כלל לא נערכו באותן שנים. מקצועות נוספים שנשים לא נטלו בהם חלק: קפיצה במוט וקפיצה משולשת, יידוי פטיש וקרב שבע.

3. את השוואת התוצאות בשני מקצועות הכידון ערכתי מתוך הפחתת מקדם של מספר מטרים בהתאמה בין התוצאות של שתי התקופות הרלבנטיות. התאמה מתאימה נוספת נערכה במקצועות הספרינט שנמדדו ידנית לעומת המדידה האלקטרונית הנהוגה באתלטיקה הישראלית בקביעות החל מתחילת 1980.

4. באופן לא מפתיע קבוצת המקצועות בהם נפגוש את הכמות הגדולה ביותר של אתלטי עבר, הינה מקצועות הזריקה. התנאים הפיזיים של התחרות במקצועות הריצה והקפיצה עברו שדרוגים משמעותיים, והביאו לכך שרק אתלטי עבר בודדים יכלו לבלוט עם הישגיהם גם כיום. לעומת זאת, במקצועות הזריקה, הימצאם של אתלטים רבים בעלי נתונים גופניים מתאימים, אפשרה להם לבוא לידי ביטוי גם כיום, כיוון שתנאי ניהול התחרות במקצועות אלו לא השתנו בצורה דרמטית.

אצטדיון האתלטיקה הדר יוסף | צילום: ארן הרשלג

האתלטיות והאתלטים הבולטים
האתלט/ית הוותיק/ה ביותר המופיע/ה ברשימות היא סוניה לוין, ילידת פולין משנת 1909. ניתן לאזכר פרט פיקנטי בהקשר זה: האתלטיות הצעירות ביותר המופיעות כיום ברשימות הטובים ביותר הן שתי קופצות המוט: ליה כצנלסון וכרמל מנטל, שנולדו בשנת 2008. השתיים סוגרות מעגל של 100 שנות אתלטיקה ישראלית.

סוניה לוין, חברת אגודת הספורט של מכבי וילנה, הצטיינה בהדיפת כדור-ברזל. היא הוכתרה כאלופת פולין בשנת 1930. שיאה האישי באותה שנה (11.48 מטר), היווה שיא פולני והוא דירג אותה במקום העשירי בעולם באותה שנה! בשנת 1935 היא נטלה חלק במשחקי המכביה השנייה, שנערכו בתל-אביב וכמו ספורטאים רבים אחרים, נשארה בארץ ישראל עם תום המשחקים.

שיאה האישי בהדיפת כדור-ברזל (12.21 מ'), נקבע בתחרות במקווה-ישראל בשנת 1937 וזו גם התוצאה הוותיקה ביותר ברשימות הטובים של כול הזמנים- מקום 29 ברשימות (כדי לסבר את האוזן – השיא העולמי באותה העת היה שייך לגרמניה גיזלה מוארמאייר – 14.38 מ'). הישגה של לוין (מאגודת הפועל ת"א), לא הוכר כשיא בשל המחלוקת בין מרכזי הספורט, ואולם רק בשנת 1960 נשבר הישג זה ע"י איילה חצרוני (12.30 מ'), אף היא מאגודת הפועל ת"א.

צילום: Shutterstock

רק עוד שלוש תוצאות הממוקמות ברשימת הטובים בכול הזמנים, נקבעו בשנות השלושים – כולן בהטלת כידון: אריה אטרמן (56.38 מ') ואברהם גרין (55.65 מ'), שניהם מאגודת מכבי ת"א והרצל פריצקר (55.45 מ') ממכבי רחובות.

ארבעה אתלטים בלבד (כולם גברים), נותרו ברשימת עשרת הטובים בכל הזמנים מאותה תקופה. ראש וראשון בהם הוא יובל וישניצר (אס"א ת"א) שמדורג במקום השביעי ברשימה בריצת 1500 מ' עם זמן של 3:43.3 דקות משנת 1969. עד כמה היה מוכשר תעיד העבודה שב-1974, מעבר לתקופה הנסקרת בכתבה זו, הוא קבע 13:39.8 ב-5,000 מטר, תוצאה שעד היום היא השלישית בכל הזמנים בישראל.

שלושת האתלטים הנוספים ברשימה: ברוך פיינברג (מכבי חיפה) – מקום 8 בהטלת כידון (ישן) – 70.70 מ' (1960), גדעון אריאל (הפועל ת"א) – מקום 9 בזריקת דיסקוס – 55.22 מ' (1964) ומאיר יעקובי (הפועל חיפה) – מקום 9 ביידוי פטיש – 57.08 מ' (1968).

שאר האתלטיות והאתלטים מאותה תקופה בטופ 20:
מקום 11
עמוס גרודז'ינובסקי – מכבי ת"א – 400 מ' – 47.6 שנ' (1966)
שלמה ניצני – הפועל ת"א – 400 מ' – 47.6 שנ' (1967)

מקום 12
אולגה וינטרברג – מכבי ר"ג – דיסקוס – 43.02 מ' (1960)
עמיהוד רבינוביץ – מכבי ת"א – פטיש – 52.20 מ' (1969)

מקום 13
עדנה מדליה – הפועל ת"א – כידון (ישן)- 40.92 מ' (1957)
יורם גיל – הפועל ר"ג – דיסקוס – 50.76 מ' (1968)
מקום 14
אברהם גונטובניק – הפועל חיפה – ברזל – 16.28 מ' (1970)
איילה חצרוני – הפועל ת"א – ברזל – 13.02 מ' (1960)

מקום 15
גדעון אריאל – הפועל ת"א – ברזל – 16.27 מ' (1966)

מקום 16
אורי זוהר – מכבי חיפה – ברזל – 15.97 מ' (1959)
מרים סידרנסקי – הפועל ת"א – 200 מ' – 24.68 שנ'(1964)
זוהר שוהם – הפועל עינת – פטיש – 50.60 מ' (1960)

מקום 17
אורי גלין – הפועל פ"ת – דיסקוס – 48.02 מ' (1956)
יאיר פנטילט – מכבי ת"א – 800 מ' – 1:51.3 דק'(1967)
ליאורית דניאל- הפועל ירושלים – ברזל – 12.75 מ' (1966)

מקום 18
דוד קושניר – הפועל ר"ג – רוחק – 7.43 מ' (1961)
חנה דפני – הפועל ר"ג – ברזל – 12.74 מ' (1967)

מקום 19
עמוס גלעד – הפועל ראשל"צ – 800 מ' – 1:51.4 דק'(1964)
מאיר יעקובי – הפועל חיפה – ברזל – 15.74 מ' (1966)