מאת:שי גולדלסט
יש משהו מרגש במסה גדולה של אנשים שעושים פעילות ביחד ולחוד ובעיקר נעימים אחד לשני. אלפי אנשים , גדולים, קטנים, רזים, שמנים, בנים ובנות דבוקה צבעונית נוסעים במסלול משותף ואף אחד לא מפריע, לא דוחף, לא מקלל, לא צועק . להיפך, מברכים לשלום ומחייכים. אולי יש לנו עוד תקווה להתנהלות אחרת שלנו? אולי אנחנו יכולים גם להיות ככה בכביש, ביום חול, בדרך לעבודה?
זאת פעם ראשונה שאני נרשם לאירוע אופניים בכלל ועם קילומטראז' כזה בפרט, הרי כתוב 65 ק"מ עם הערות ואזהרות באתרכם: רבותיי מסלול זה מיועד לרוכבים מאומנים… ולהזכיר לכולם ולי, מעולם לא דוושתי כל כך הרבה בכלי דו גלגלי לא ממונע , בראש אני כבר הולך לרכב 70 ק"מ – קצת מפחיד. וויתרתי על הריצה הארוכה של שבת (נשארו לי עוד 2 ריצות לפני החצי מרתון – דניאל, לא לכעוס…) בידיעה שזה אירוע חברתי בנוף הספורט שלנו ואני רוצה להיות שותף למשהו פחות תחרותי, משהו של כולם.
לא גייסתי את כוחותיי ביום שישי להתארגנות, תכננתי על שבת בבוקר, אופניים, מתקן, קפה, בגדים וקדימה לאסוף את השותפים שלי למסע , גבע-כרמל, חיפה וכנרת הנה אנחנו באים.
דבוקה צבעונית נוסעים במסלול משותף
אז זהו, לקח חשוב! – בבוקר הדברים נראים אחרת, הכל איטי ושום דבר לא ממש מסתדר. מתקן האופניים מאיים ליפול כל רגע, כמה ברגים משוחררים, בדיוק אני מגלה רעש חדש בגלגל הקידמי והכל בתוך החשיכה, בכל זאת קמתי בשעה 4:30 בבוקר. נסיעה מהירה לגבע כרמל עם עצירות בדרך לבדוק האם האופניים עדיין קשורות מאחור? איסוף של יובל ועדי ואנחנו בדרך. פתאום עולות מחשבות , כבר מאוחר ואנחנו מאוד מאחרים אולי נסתובב חזרה? הרי ברור שלא נספיק. נכון, לא הספקנו, איחרנו, הגענו אחרי הזינוקים ואז גיליתי את התגלית הכי חשובה לאותו יום – אז מה… אז איחרנו, זה יום טיול משפחתי בכינרת, נדווש לבד.
למרות כל הרוגע הייתי חמוש במד דופק וספידומטר, שנדע כמה ק"מ, באיזה מהירות, ועל איזה דופק. אני מקווה שבעתיד הקרוב אני אוכל להגמל מכל זה, למה זה כל כך חשוב למדוד? מה אכפת לי באיזה מהירות אני משייט וכמה קלוריות זה שורף. או אולי אם לא נמדוד אז על מה נדבר? מה ככה סתם על הכינרת?
יש משהו במידות מספרים שנותן לנו כוח סודי, זה עוזר לנו לבטא את עצמנו ולהעביר מסר יותר ברור או לפעמים סתם להתגאות ולהתפאר.
והפעם – רכבנו לאט, טיילנו, ריכלנו, סיפרנו סיפורים, עצרנו בכל אלונית לקרטיב ובעיקר חווינו את טיול של שבת חמה בכינרת – תענוג.
תוך כדי נסיעה סביב הכנרת ותוך כדי כתיבה, ראיתי כמה השימוש במידות ומספרים מאיר את הסיטואציה באור הירואי של ספורטאים.
אני חושב שיש הרבה לימוד עצמי בהשתתפות עצמה שאינה תחרותית, אין מטרה, אין זוכה, אין זמנים יש רק כנרת (אין מים…) ושבת ורוגע – לימוד לחיים
