כיצד הריצה משפיעה על הברכיים שלכם? הכתבה הבאה מבוססת על סקר גדול שנעשה בקרב רצי מרתון
הכתבה מפרסמת תוצאות מאמר באחד הנושאים השנויים במחלוקת והכי נחקרים ומדוברים: האם ריצה מביאה בהכרח לבעיות ברכיים?
כרצים, בטוח שמעתם לא פעם אחת את האזהרה שאם תמשיכו לרוץ אתם תמצאו את עצמכם בסופו של דבר עם ברכיים "הרוסות" וללא סחוסים. מחקר חדש מצא שרצים אינם נמצאים בסיכון יתר לפתח מה שנקרא *אוסטאוארטריטיס במפרקי האגן או הברכיים ואין זה משנה האם הם ירוצו מהר יותר או רחוק יותר.
אוסטאוארטריטיס זהו מצב שבו חל הרס של הסחוסים במפרקים, שהם האזורים היכן שמתרחש מפגש בין עצם לעצם. המצב הפתולוגי הזה נפוץ למדי ומשפיע כיום על כ-32.5 מיליון איש בארה"ב (לפי נתוני ה-CDC), כ-24 אחוז מהאוכלוסיה הובגרת. כך שבעולם כולו זה הרבה יותר. כאשר חלה הידלדלות ופגיעה בסחוסים שמשמשים לשיכוך המפגש בין עצם לעצם, זה נקרא אוסטאוארטריטיס ובא לידי ביטוי בכאב, קשיות עד כדי חוסר תפקוד של המפרק. כרגע אין טיפול חד משמעי למצב הזה והוא אינו ניתן לריפוי מלא ברגע שהוא נמצא.
צילום: Shutterstock
המחקר החדש מבוסס על סקר אשר כלל בתוכו 3,804 רצים חובבנים אשר השתתפו במרתון שיקגו בשנת 2019 או 2021, כאשר השאלות שנשאלו אותם הרצים: כמה שנים אתם רצים, מהם הקצבים הממוצעים שבהם אתם רצים, והאם יש לכם היסטוריה משפחתית של ארטריטיס?
מקובל להאמין, גם בקרב הקהילה הרפואית, שככל שמשתמשים במערכת השלד והמפרקים יותר על ידי פעילות גופנית עצימה וחוזרנית כמו ריצה, זה מעלה את הסיכויים לפגיעה בסחוס ומעלה את הסיכויים לאוסטאוארטריטיס. חוקרים מאוניברסיטת Northwestern, בראשם עומד Dr. Vehniah Tjong, מצאו שזהו בפירוש אינו המצב.
בממוצע, הרצים אשר השתתפו במחקר היו עד אמצע שנות ה-40 שלהם והם רצו 27.9 מיילים (כ-45 ק"מ) בממוצע לשבוע בקצב של 8 דקות ו-52 שניות למייל (כ-5:30 לק"מ). הם רצו קרוב ל-15 שנים. הרבה מהמשתתפים במחקר רצו את המרתון הראשון שלהם בחיים, בעוד שאחרים רצו עשרות מרתונים. הודות לכך שהקבוצה של הרצים הינה כל כך הטרוגנית, בשונה ממחקרים שנעשו בעבר על רצי עילית, החוקרים הללו יכלו לבדוק כיצד הסיכוי לפתח ארטריטיס משתנה כתלות בקצב, בעצימות ובהיסטורית הריצה של הרצים.
באופן מפתיע, החוקרים מצאו שאין קשר בין סיכוי מוגבר לארטריטיס של מפרקי האגן או הברכיים לבין מספר השנים שרצים, או למספר המרתונים שמישהו רץ, או למספר המיילים השבועי של רץ, וגם לא נמצא קשר לקצב הריצה.
לא נמצא קשר בין הריצה לפציעה המדוברת | צילום: Shutterstock
היות והרצים אשר השתתפו במחקר היו מגוונים מאוד מבחינת קצב ריצה, מיילג' שבועי, מספר שנים בתחום הריצה, תוצאות המחקר יכולות להתאים לרצים חובבנים אשר רצים מרחקי ריצה בסדר גודל של מרתונים. החוקר אשר הוביל את המחקר טוען כי עולם הריצה צריך להתעודד מתוצאות אלו. למעשה, הטענה שהייתה רווחת עד היום לפיה רצים.ות למרחקים ארוכים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות במערכת השלד ובאופן ספציפי בעיות במפרקים, במיוחד באגן ובברכיים, הופרכה.
באופן כללי, 7.3 אחוזים מרצי המרתון אשר השתתפו במחקר אמרו שהם מעולם לא אובחנו עם בעיות אוסטאוארטריטיס של האגן או הברכיים. החוקר הזהיר מפני השוואה של אחוז זה של מאובחנים עם בעיות מפרקים לשיעור שלהן באוכלוסייה הכללית. רוב הרופאים טוענים כי בממוצע שעור הארטריטיס באוכלוסיה שמעל גיל 44 היא גבוהה מ-7 אחוז. בערך 1 מכל 4 רצים, מכל הרמות, שהשתתפו במחקר, טענו כי הרופאים שלהם הציעו להם להפחית את מרחק הריצה ואף להפסיק אותה.
הכתבה תומכת בסילוק צורת החשיבה "wear-and-tear", כלומר, שעומס המופעל בצורה חוזרנית מביא לידי שחיקה והידלדלות. הרבה רופאים רואים בריצה מצב של wear-and-tear. לרוב, אנחנו משווים את עצמנו למכונית, ואם אתה משווה בני אדם למכוניות אז הנטייה היא לחשוב שככל שאדם מפעיל יותר את המפרקים שלו כך הם "ייצאו מכלל שימוש" מוקדם יותר.
צילום: Shutterstock
תאוריה זו איננה מביאה בחשבון את היתרונות שיש בריצה ואת כל הטוב שהיא מביאה לבריאות של המפרקים ולמניעת הידלדלות ושחיקה, כך טוען חוקר אחר מ-Tufts University שלא היה מעורב במחקר הנוכחי, ה-Chicago Marathon study. הפעילות הגופנית עשויה לשפר את תפקוד השרירים אשר עוטפים את המפרקים ולמעשה מעודדים את הגוף לייצר יותר נוזל סינוביאלי (נוזל צמיגי שנמצא בתוך המפרקים ומשמש למעשה כמו בלם זעזועים). החוקר טוען שאכן מדאיגה התופעה שרופאים מייעצים לספורטאים להפחית את הריצה ואף להפסיקה לחלוטין. הראיות שהושגו עד כה במחקר מראות באופן חד משמעי שריצה הינה ספורט בטוח מבחינת בריאות המפרקים ויש להשתחרר מצורת החשיבה לפיה הריצה מביאה להרס שלהם.
ריצה לא יכולה למנוע את גורמי הסיכון לאוסטאוארטריטיס, אם הם קיימים, כמו למשל גיל או היסטוריה משפחתית, אבל בפירוש ריצה יכולה למנוע מצבים בריאותיים פתולוגיים כמו למשל השמנת יתר חריגה או מחלות לב. שתי מחלות אלו כשלעצמן מהוות גורם סיכון לדלקות פרקים. בדר כלל אנשים עם אוסטאוארטריטיס יש להם מחלות רקע אחרות ועל כן זו האוכלוסיה שרצוי מאוד שתעשה פעילות ספורטיבית.
בסקר מרתון שיקגו למעשה קיימת התייחסות אך ורק לבעיות מפרקים בעבר ובהווה ואין התייחסות לגבי התפתחות של אוסטאוארטריטיס מאוחר יותר במהלך החיים. לכן למעשה התמונה השלמה חסרה. חשוב יהיה לעקוב אחר הרצים הללו בעתיד ואף לעשות מחקר אשר יכלול רצי מרתונים אשר פרשו מהריצה ולבדוק את מצבם הבריאותי.
*אוסטאוארטריטיס – Osteoarthritis – זוהי למעשה דלקת מפרקים ניוונית – תהליך דלקתי שפוגע ברקמות המרכיבות את המפרק, בעיקר בסחוס המרפד את קצות העצמות באזור המגע ומאפשר למפרק לנוע בחופשיות. דלקת מפרקים ניוונית יכולה להיגרם בשל פציעה טראומטית, עומס יתר קיצוני או בשל שחיקה מתמשכת של המפרק. במקרים רבים, שחיקה זו היא בלתי נמנעת. יחד עם זאת, לרוב, גוף האדם מסוגל להתמודד עם הנזקים, לתקן את רובם ולמצוא פיצוי תנועתי להימנע מכאב. במצבים שאין ביכולתו של הגוף לתקן את הנזק לרקמות, מתפתחת דלקת בתוך המפרק, שעלולה לערב את העצמות, הסחוסים ולעיתים גם את הרצועות והגידים באזור הפגיעה. כתוצאה מכך נוצרת נפיחות נוזלית, מתפתח כאב והגבלת טווח תנועה במפרק.
הכתבה הנ"ל הינה תרגום של מאמר שהתפרסם בימים אלו ממש במגזין ה-nbc news. נכתבה ע"י כתבת המגזין לענייני מדע ובריאות קרולין הופקינס.
