ברקע מגפת הקורונה ברחבי העולם, התפרסם ממש לאחרונה מחקר נוסף התומך בטענה לפיה פעילות גופנית לא רק שמחזקת את התגובה של מערכת החיסון כלפי גורמים מזהמים פתוגנים, אלא בנוסף הפעילות מביאה לידי תגובה חיסונית יעילה יותר לחיסונים שניתנים – מצ"ב קישור למחקר המקורי.
התחסנות הינה דרך יעילה ביותר ואפקטיבית מבחינת עלות על מנת להגן על אוכלוסייה מפני מחלות וסיבוכיהן. קיימת אמונה לפיה אתלטי עילית נמצאים בסיכון יתר לחלות במחלות זיהומיות, סיכון מוגבר מזה שישנו באוכלוסייה הרגילה. נוסף על כך, העלייה בסיכון לתחלואה באוכלוסיית האתלטים נובעת מעצם החשיפה הגבוהה למגוון רחב של פתוגנים וזה כתוצאה מנסיעות תקופות ועקב מגע קרוב בין חברי הקבוצה בחדרי הלבשה צפופים, שיתוף של ציוד ושל דיור, במהלך מחנות אימונים משותפים ובמהלך תחרויות. הטענה בדבר מצב של דיכוי חיסוני בעקבות פעילות גופנית עצימה מאתגר את החוקרים ומעלה שאלות, למשל האם פעילות גופנית עשויה להשפיע על התגובה כלפי חיסונים.
שפעת היא מחלה ויראלית מדבקת מאוד, עם בין 3-5 מיליון מקרים בדרגת תחלואה חמורה כל שנה בכל העולם. חיסוני השפעת מומלצים בכל שנה מחדש וההרכב של החיסון מותאם לפי זני הווירוס הנפוצים ביותר. בכדי להעריך את יעילות החיסון ואת יכולת ההגנה שלו, ישנם מחקרים שבודקים את דרגת חומרת המחלה במתחסנים לעומת שאינם מתחסנים. במקביל, בודקים האם קיים קשר עם עלייה ברמת נוגדנים בסרום. דרך נוספת לבדיקת התגובה החיסונית היא בדיקה של תאי ה-T הספציפיים כנגד הגורם המזהם.
המחקר שאני מתארת במאמר הנוכחי, נעשה במטרה ללמוד על התגובה החיסונית לאחר התחסנות כנגד שפעת אצל ספורטאי עילית. לשם כך ניצלו החוקרים את החיסון השנתי כנגד שפעת בכדי לאפיין את התגובה האימונית כלפיו באתלטים עילית.
המשתתפים בניסוי: לניסוי גויסו אתלטי עילית וקונטרולות מתאימות מבחינת גיל. כל האתלטים היו תחת תכנית אימונים של 5 ימים בשבוע והתחרו ברמה בינלאומית או לפחות בתחרויות לאומיות. התנאים לפיהם נבחרו הספורטאים מפורטים במאמר המקורי.
תוצאות המחקר: 46 אתלטים ו-25 קונטרולות גויסו למחקר. תחומי הספורט בהם עסקו המשתתפים היו מגוונים: רצי מרתון, טריאתלטים, כדור נוצה, כדור סל, זריקת פטיש, חתירה, כדוררגל, שחייה והיאבקות.
החיסון גורם בגוף להפעלה של מערכת החיסון | צילום: Cocu15
החיסון גורם בגוף להפעלה של מערכת החיסון, גם של החלק התאי מהמערכת וגם של החלק ההומורלי – כלומר יצירה של נוגדנים ייחודיים שיודעים להכיר את הגורם שהיה בחיסון. בשתי הקבוצות שהשתתפו במחקר, גם בקבוצת הבקרה וגם בקבוצת האתלטים, היתה עלייה ניכרת ברמות תאי ה-T שאמורים להיווצר כנגד הווירוס. החיסון גרם לעלייה משמעותית בתאי ה-T, אלא שבקבוצת האתלטים העלייה הזו היתה ניכרת יותר. כאשר בדקו והשוו סטטיסטית, מצאו שבקבוצת האתלטים היתה עלייה פי 4.1 לעומת רק עלייה פי 2.3 ברמות תאי ה-T המסוימים הללו. מדד נוסף שבדקו הוא רמות וסוג הנוגדנים שנוצרו בשתי הקבוצות בעקבות החיסון. באופן גס, מודדים רמות של 3 סוגי נוגדנים: IgM, IgG, IgA. לכל נוגדן ישנה משמעות אחרת.
בשתי הקבוצות נמצאה מגמת עליה זהה החל משבוע לאחר קבלת החיסון בשלושת הנוגדנים כאשר מהשבוע השני נצפתה מגמת ירידה ברמות הנוגדנים בשתי הקבוצות. התוצאות המלאות מתוארות במחקר המקורי. הנקודה המעניינת היא שבכל נקודת זמן שנבדקה, כמות הנוגדנים שנוצרה כנגד זן השפעת H1N1 (זן אלים, למי שזוכר) היה הכי גבוה בשתי הקבוצות כעבור שבוע ימים מהחיסון, אבל בקבוצת האתלטים נצפו כמויות נוגדנים משמעותית גבוהות יותר כלפי זני שפעת H1N1, H3N2 בהשוואה לקבוצת הבקרה. בניסוי נבדקו פרמטרים נוספים, ניתן לקרוא בקישור של המאמר המקורי.
בסיכומו של דבר: אתלטים ברמת עילית הראו תגובה חיסונית משמעותית יותר כלפי חיסון שפעת, בהשוואה לקבוצת הבקרה. המחקר הזה מחזק ונותן ראיות נוספות לכך שפעילות גופנית אינה סותרת ואינה מדכאת את מערכת החיסון, ואפילו משפרת את התגובה לחיסון.
