אחד המרוצים החד יומיים ההיסטוריים והוותיק ביותר מבין הקלאסיקות הגדולות יוצא לדרך ביום א' הקרוב, המונומנט ליאז'-בסטון-ליאז'. יאיר בן עמי מביא סקירה היסטורית לפני שהרוכבים מזנקים
מאת:יאיר בן עמי
ראשיתו של מרוץ ליאז'-בסטון-ליאז' היה בשנת 1892 אך לאחר שלוש מהדורות הוא הופסק ולא התקיים עד שחודש בשנת 1908. עברו קצת יותר ממאה שנים (בהם הופסק המרוץ במלחמת העולם ה- 1 וה-2), ומרוץ ליאז'-בסטון-ליאז' יצא בפעם ה- 96 לאורך 258 ק"מ הכוללים עשר עליות לאורך 190 הק"מ האחרונים, בהם העלייה האחרונה אל קו הסיום, עלייה קצרה (100 מטרים) אבל אכזרית עם 11.1% שיפוע ממוצע.
את רשימת המנצחים הגדולים של המרוץ מוביל כמובן אדי מרקס עם 5 ניצחונות, ושלושה רוכבים נוספים הצליחו לנצח 3 פעמים. המרוץ הוא המונומנט הרביעי של העונה והאחרון של האביב. בעבר הוא היה נערך יום לאחר הפלאש וואלון אך לפני שנים רבות הוזז המרוץ לאמצע השבוע שלפני הליאז'-בסטון-ליאז'.
"המרוץ החד יומי המדהים של כל הזמנים"
הרבה ממהדורות המרוץ נכנסו לרשימת המרוצים הגדולים של כל הזמנים אך מהדורה אחת מתמודדת על ההגדרה "המרוץ החד יומי המדהים של כל הזמנים". זה קרה במהדורה ה- 66, ב- 20 באפריל 1980, כשעל קו הזינוק התייצבו 174 רוכבים. בתקשורת הוגדר היום הזה כמזג האוויר הגרוע ביותר בהיסטוריה של המרוץ. על קו הזינוק כבר הייתה סופת שלגים ששלחה חצי מהדבוקה הביתה כבר בשעה הראשונה של המרוץ בן 244 הק"מ. שני רוכבים יצאו לבריחה, לודו פיטרס הבלגי ורודי פאוונג' הגרמני שבשנים הבאות הפך למנהלו של יאן אולריך. ברנאר הינו החל לסגור את הפער מהבורחים ולאחר 20 ק"מ הוא הגיע אליהם כשנותרו 80 ק"מ של כביש מכוסה שלג וסופת שלג עם רוח פנים עד לסיום בליאז'.
לאחר כמה שנים, בטור דה פראנס של 2001, סיפר לי הינו כי עד היום (כששאלתי אותו על המרוץ ההוא) הוא יכול לחוש את הדקירות בפניו הקפואות כשהוא נזכר במרוץ. הוא סיפר שבקושי הצליח לשכנע את עצמו להישאר על האופניים למרות שיידע שהוא מוביל ובדרך לניצחון שני שלו במרוץ זה כשחלק גדול מהזמן הוא חושב על החדר החם במלון.
למרות הקור המקפיא והשלג הכבד שירד בעזרת רוח פנים הצליח הינו להגיע אל קו הסיום בליאז' ולהשלים עם פער של יותר מתשע דקות על היין קויפר ההולנדי שסיים שני ורוני קלייס הבלגי שסיים שלישי.
רק 21 רוכבים סיימו את ליאז'- בסטון- ליאז' 1980 אך כל אחד מהם רשום בהיכל התהילה בזכות העובדה שחצה את קו הסיום במרוץ ההוא באותה השנה.
היסטוריה משולשת נרשמה בשנת 2000
לאנס ארמסטרונג שהיה בשיא הקריירה שלו רצה להיות לאמריקאי הראשון שינצח במרוץ ולמעשה באחד מחמשת המונומנטים. ואכן, כשנותרו 15 ק"מ לסיום יצא ארמסטרונג, עם עוד שני רוכבים, להתקפה שנראתה כזו ממנה יבוא המנצח אך כשנותרו כשישה ק"מ לסיום הצליחה קבוצתו של טיילור המילטון, CSC (היום סקסו בנק), לסגור על הקבוצה של ארמסטרונג אך מיכאל בוכארט מקבוצת ראבובנק עוד הצליח לפתוח פער. המילטון יצא לרדיפה בעלייה ארוכה של 3 ק"מ כשהוא רואה את מצלמות הטלוויזיה מאחורי בוכארט ומגלה כי גם איוואן מאיו המטפס הספרדי המחונן נמצא לפניו. ממש בפנייה האחרונה לקו הסיום הדביק אותם המילטון והצליח להשיג את המטרה אותה הציב לעצמו ארמסטרונג ערב המרוץ – האמריקאי והלא אירופאי הראשון על פסגת פודיום של ליאז'-בסטון-ליאז' וכמובן האמריקאי הראשון שניצח את אחד מחמשת המונומנטים.
באותו מרוץ הורכב על אופניו של המילטון קראנק בעל קוטר זרועות ברגים (עליהם מחוברים גלגלי השיניים הקדמיים) של 110 מ"מ במקום הסטנדרט של 130 מ"מ. לימים זהו הקראנק קומפקט שהחליף את הסטנדרטי וזו הייתה הפעם הראשונה שמרוץ בדרג הבכיר מנוצח על קראנק מסוג זה. המילטון רכב עם גלגלי שיניים בגודל 52/36 במרוץ שכל שאר הרוכבים הרכיבו 53/39. בשנים הבאות רבים מרוכבי הדרג הבכיר יאמצו את הקומפקט והוא יהפוך לסטנדרט באופני מדף.
ביום ראשון הקרוב, 25.4.2010, תיערך המהדורה ה- 96 של המרוץ שיהווה כשיא האחרון של מרוצי האביב ולאחריו יעבור המיקוד למרוצי הקטעים ובראשם הגרנד טורים כשהראשון שייחל בשמיני במאי.
