ביום השישי לחודש מאי, 1954 נעשתה היסטוריה ורוג'ר בניסטר (Roger Bannister) סיפק את אחד הרגעים האייקוניים בספורט כאשר רץ מייל אחד ב-3:59.4 דק'. באותן שנים רוב הפיזיולוגים היו משוכנעים שלא ניתן לרוץ מייל אחד (כ-1,609 מטר) בפחות מ-4 דקות ויצרו את אחד מהמחסומים הפסיכולוגיים המפורסמים ביותר בתחום האתלטיקה ריצת ה-4 דקות למייל ("the four minute mile") הריצה הבלתי אפשרית.
צ פ ו | רוג'ר בניסטר יורד מ-4 דק' למייל
אכזבה והחמצה
כדרכם של חיים, בדרך לתהילה זכה בניסטר ללא מעט ביקורת מהעיתונות, אכזבה והחמצה. הביקורת מצד העיתונות הבריטית הגיעה לאחר שבחר לא להתחרות בלונדון ב-1948 ולחכות למשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952. אכזבה, כאשר הגיעו המשחקים להם חיכה בהלסנקי והחמיץ מדליה אולימפית כשסיים רביעי בריצת 1,500 מ'. כמו בסיפור הוליוודי טוב, האכזבה דרבנה אותו לרדוף אחד יעד אחר- ריצת המייל, אשר ב-1945 נקבעה בתוצאה 4:01.4 ועמדה כך 9 שנים.
באותה תקופה התאמן בניסטר בריצה, במקביל ללימודי הרפואה באוקספורד (אותם סיים ולימים נהיה נוירולוג. בהמשך אף זכה לתואר האבירות המלכותי סר). בניסטר כמעט ויתר על הריצה עצמה באותו היום בגלל מהירות הרוח, אך כשזו שככה, בניסטר יצא לריצה באצטדיון באוקספורד (בסיוע נותני קצב) באמונה שהוא יכול לשבור את המחסום. כשסיים את הריצה תשוש, מבלי שהסתכל בשעון, כבר ידע את מה שנכתב בספרי ההיסטוריה באותו היום.
השיא שעמד על כנו 9 שנים, נשבר שוב לאחר 6 שבועות. רוג'ר בניסטר היום
מחסום פסיכולוגי
אחד הפרטים המרתקים ביותר בסיפור ה-4 דקות למייל קשור לאירועים שקרו אחרי השישי במאי באותה שנה. השיא שעמד על כנו 9 שנים, נשבר שוב לאחר 6 שבועות בלבד על ידי לנדרי (Landry). בהמשך עוד רצים רבים הצטרפו לרשימת המכובדת (מעניין לציין שמרביתם בריטים, כנראה שלמסורת יש חשיבות). אולם השיא של בניסטר שהחזיק 6 שבועות בלבד נצרב בהיסטוריה של הספורט כאירוע שפרץ את הסכר ואת המחסום הפסיכולוגי, ואפשר לאחרים להאמין שריצת המייל אפשרית. סיפור הריצה מסמל בעיני רבים עד כמה אמונה ובטחון עצמי חשובים לתפקוד מיטבי. נכון להיום, השיא העדכני נקבע בשנת 1999, ועומד על 3:43.13 דק'.
להרשמה למשחה הים האדום לחצו כאן
מדוע זה קורה?
מחסומים פסיכולוגים נפוצים בכל תחומי החיים, משפיעים על תפקודנו היומיומי ועלולים להכשיל את התפתחותנו. היעדר אמונה עצמית למשל, מהווה חסם להתפתחות אישית בכל תחומי החיים. אדם שאינו מאמין שהוא מסוגל להתמודד, ינהג בדרכים התואמות את האמונה הזו לגבי עצמו – הוא ימנע מהתמודדויות נדרשות מתוך החשש להיכשל. כשאנו מפחדים לנסות שמא נוכיח את אותה אמונה עצמית מכאיבה (שאנחנו לא יכולים) אנו מחליפים למידה והתנסות בנסיגה והימנעות. ומכאן נסללת הדרך לקפיאה במקום במחיר של ייאוש ואף אובדן הביטחון העצמי והערך.
ניתן להתמודד עם אותם מחסומים על ידי התבוננות עליהם והעלאתם למודעות. בטיפול פסיכולוגי למשל, נוהגים לבחון אמונות לא הגיוניות או לא הוגנות שאדם מחזיק לגבי עצמו ולהחליפם באמונות הוגנות ומאוזנות יותר. גם חשיבות הסביבה החברתית התומכת היא גבוהה, אנשים בעלי ביקורת עצמית גבוהה זקוקים לסביבה מאשרת ותומכת אשר מאזנת את הביקורת החריפה שיש להם כלפי עצמם. סביבה כזאת במקום עבודה, קבוצת ספורט או כל קבוצה חברתית אחרת, יכולה לעזור למתן ביקורתיות מיותרת, להעלות את הביטחון ולאפשר הגעה לביצוע מיטבי. הרי אחרי הכל, רבים מאתנו הינם המבקרים החריפים ביותר של עצמם.
אוהד נחום | פסיכולוג ספורט קליני ומרצה באוניברסיטת אריאל
