השאלה הראשונה שיש לברר היא מהו הגורם לסרטן והאם יש קשר בינו לבין אימון גופני? חקר הסרטן קשור באיכות ובאריכות ימים. רוב האנשים רוצים לחיות חיים ארוכים וטובים. אך איך עושים זאת?
מאת:פרופסור אלי כרמלי
הבשורות הטובות הן שאיכות חיינו טובה ותוחלת החיים הממוצעת אף נמצאת בעלייה וזאת בעקבות ההתקדמות הרפואית (מלחמה במחלות זיהומיות, היגיינה, מים נקיים, סניטציה, סבון, קירור וכו' ובמקביל הצלחה בטיפול של מחלות "חשוכות מרפא").
עד כמה באמת ניתן להאריך את החיים? אם נאריכם במספר שנים, הסרטן יהרוג אותנו, אם נמצא ריפוי לסרטן, ה'בלאי והשחיקה' של כלי הדם יהרוג אותנו. גם אם נתגבר על כל המחלות, שבד"כ הורגות את רוב האנשים, עדין תוחלת החיים המרבית לא תעלה ככל הנראה מעבר ל 125 שנים.
למעשה, לאף יצור בעולם, קל וחומר האדם, אין צורך לחיות הרבה מעבר לחיים הפוריים שלו. בשעה שחיות גומרות להביא צאצאים לעולם, ובכך מילאו את ייעודם הביולוגי והעבירו את הגנים שלהם לדור הבא, הן כעת רק תופסות מקום ואוכל מילדם. ולכן, אותם חיות נטרפות ע"י החזקים. לאדם, באופן מסויים, אין טורפים טבעיים. מבחינה אבולוציונית, אנו חייבים לשלם מחיר על תוחלת החיים הארוכה שלנו, אחרת כולנו היינו חיים הרבה שנים.
מדוע אנו, בני האדם, דנים בכך? בגלל שאחת המחלות הבולטות ביותר בקרב אנשים מבוגרים, היא מחלת הסרטן. לאדם בן 60 יש פי 50 פעמים סיכויים להיות מאובחן בסרטן ממאיר לעומת אדם בן 20. אולם, רוב האנשים שמזדקנים, מזדקנים ללא סרטן. רבים יגידו לכם כי עישון גורם לסרטן, אולי גם שתיית-יתר של אלכוהול, שיזוף מוגזם, בשר על האש, וירוס, אסבסט, חוסר פעילות גופנית ועוד. אין ספק כי לכולם יש קשר חזק לסרטן. אך הם בוודאי לא השורש להתפתחותו. רבים מהאוכלוסייה נחשפים לגורמים קרצינוגניים, אולם רק מעטים מאד סובלים מגידולים ממאירים.
היתכן כי הסיבה המיידית לסרטן היא קומבינציה של תאונות ותקלות בתא נורמלי ובריא שמתחיל לגדול כתא ממאיר? נכון לידע הרב שהצטבר עד היום הגורם לסרטן עדין מסתורי. למעשה, לפני כשני עשורים חשבו המדענים שגילו את הגורם לסרטן, דהיינו הסרטן מקורו במוטציות מצטברות המפריעות לשפעול גנים באזורים מסוימים לאורך גדילי ה DNA וכך משתנים הקודים ליצירת חלבונים נורמליים, קרי נוצרים קודים אחרים (מכונים "גני סרטן").
המוטציות משפיעות על יצירה של שני סוגים של גני סרטן: tumor suppressors אלו גנים שבאופן נורמלי מרסנים את ומפקחים על התא בתהליכי חלוקה, והמוטציות משתקות את הגנים הללו. הסוג השני, האונקוגנים: גנים שמשרים גדילה, קרי חלוקת תאים. המוטציות "נועלות" את האונקוגנים במצב אקטיבי ולכן התא ממשיך כל הזמן להתחלק.
כל החוקרים מסכימים על דבר אחד: סרטן הוא מחלה של DNA. אולם, אם עוקבים אחרי שורש הגידול מגלים ומוצאים בגרעין התא –שטרם הושפע מהסרטן- שהוא הולך להיות מסורטן. כל הכרומוזומים, שבכל אחד יש 1000 או יותר גנים, לעיתים נעלמים או משתכפלים. חתיכות של כרומוזומים לעיתים מתערבבות יחדו ואפילו מתאחות. הוספת כימיקליים לDNA גורמת לדיכוי גנים חשובים באופן שונה ממוטציה.
החשיבה המובילה כיום בקהילת המדענים היא שמחלת הסרטן היא תוצאה של תוהו-ובוהו. קרי קומבינציה של חוק מרפי וחוק דרווין: כל מה שיכול להתקלקל אכן יתקלקל, ובסביבה תחרותית החזק שורד. אחדים חושבים או מאמינים שניתן למנוע סוגי סרטן רבים ע"י תרופות, תזונה ואימון גופני.
הביולוגים טוענים שלאורך 80 השנים שאדם חיי בממוצע, מיליארדי תאים משתפים פעולה זה עם זה. וכך נשאלת השאלה "אם תא אחד בכל מערכת ביולוגית יכול לפתח סרטן, מדוע רק 0.5-1.0% מכלל האוכלוסייה סובל מסרטן שדורש טיפול רפואי"?
הסבר ראשון: על מנת שתא יהפוך לתא סרטני הוא צריך לרכוש 6 מאפיינים יחודיים "superpowers". בכל מקרה, לפחות 5 מערכות בקרה צריכות להיות מופרעות על מנת שתא יתפתח לתא סרטני.
מאפיין 1: תא סרטני ממשיך בחלוקה בעוד שתא רגיל דורש גירוי מסויים (אות כימי) על מנת להתחלק; תא סרטן לא צריך גירוי זה.
מאפיין 2: תא סרטן "יודע" להתעלם מפקודת "הפסק חלוקה" שנשלחת מרקמות או תאים שכנים.
מאפיין 3: לכל תא סרטני יש בעיה מסוימת ב DNA והם מכפילים עצמם בזוגות של גדילים, שוב ושוב וכך תאים רבים משבט מסוים מוצאים עצמם נודדים במחזור הדם ומגיעים למקומות אחרים. מצב כזה, בתא נורמלי, היה מסתיים ב"התאבדות התא" כי למעשה התא מגיע לסביבה אחרת שהיא איננה סביבתו הטבעית.
מאפיין 4: תא סרטני אינו עובר תהליך של התאבדות.
מאפיין 5: תא סרטני הוא "immortality". תרבית של תא נורמלי תפסיק חלוקה לאחר 50-70 דורות. וזאת על מנת לשמר על האיבר שנים רבות. בעוד שתאי סרטן לעיתים קרובות מאבדים את הפגם הגנטי ולא מתרבים, אולם תאי סרטן ששורדים, מיצרים ללא הפסק תאים נוספים. תופעה זו מתרחשת ע"י מניפולציה של הטלומרים (קומפלקס של גנים חופשיים ב DNA המגן על קצה הכרומוזום).
מאפיין 6: יכולתו של תא סרטן היא לחדור לרקמות סמוכות וליצור גרורות רחוק ממקורו. זהו האיפיון המסוכן ביותר. 9 מתוך 10 מיתות נובעות מגרורות. לצערנו, אבחון הסרטן הוא לעיתים קרובות רק כשיש כבר גרורות ( כך הדבר בסרטן ריאות ובמעי גס).
הסבר שני: 'הסדר שבחוסר הסדר': באופן תאורטי, רופאים יכולים לעקוב אחר מקור תא הסרטן מייד לאחר הפגיעה ב DNA שלו. החוקרים "כמעט" הגיעו למקור. נזק גנטי לתא מפריע או מפסיק מספר "מדכאי גנים" כמו RB, p53, APC שבאופן תקין דואגים לשלמות התא ולחלוקתו. לחילופין, מוטציה בגנים אונקוגנים (מסוג BRAF, c-fos, c erbb3) עלולה להגביר את פעולתם ואז התא יגביר את חלוקתו. התא מעביר את הפגם שיש לו ב DNA לדורות הבאים וכך נוצר שבט תאים מוטציוניים.
לתאים, בד"כ, יש 2 העתקים (אללים) לכל כרומוזום/לכל גן: אחד מהאם והשני מהאב (מלבד כרומוזום המין שלגבר X ולאשה Y). מוטציה של אלל אחד מספקת ליצור אונקוגן. אולם צריך שתי "פגיעות בול" באלל שתפקידו לקדד "מדכא גן סרטני".
לאנס ארמסטרונג הספורטאי המקושר ביותר לסרטן
צילום: NIH Record
הסבר שלישי מצביע על ארבע תאוריות להתפתחות מחלת הסרטן:
1. "הדוגמה המרכזית", (the central dogma) דהיינו קרצינוגן (שמש, עישון,) פוגע ב DNA ברצפים הקשורים בסרטן בשתי דרכים אפשריות: דרך א: מוטציות בגנים מדכאי סרטן (APC, p53, RB) וכתוצאה מכך יש דיכוי של חלבונים שמקודדים ע"י הגנים שנפגעו וכך זה מאפשר לתא לישרוד ולהמשיך להתחלק בשעה שהוא צריך להפסיק חלוקות. דרך ב: מוטציה של אונקוגנים הגורמת לאונקו-חלבונים להיות מאד פעילים ומאפשרת לתא לגדול בצורה לא תקינה. עלייה ברמות אונקו-חלבונים וירידה ברמות מדכאי סרטן גורמים ליצירת "תא מוטנטי". תא מוטנטי מתחלק לתא מוטנטי וחוזר חלילה.
2. "אלטרנטיבה לדוגמה המרכזית": "משהוא" גורם להפרעה בגן או בגנים וזה מפריע לתא בתהליכי הבנייה והתיקון הטבעיים שלו. בשעה שהתא מתחלק, נוצרות מוטציות אקראיות שהתא לא מתקנם (התעלם מהן) וכך המוטציות מתרבות עד סף מסויים שבו נוצר תא סרטני.
3. תאוריית ה"חוסר היציבות המוקדמת": "משהוא" משתיק את ה master genes שלהם אחריות עצומה לתיאום כל הפעולות החיוניות שבתא. כאשר הכרומוזומים משוכפלים, מתרחשות טעויות. כמה תאי אם מקבלים מספר שגוי של כרומוזומים או מקבלים כרומוזומים ללא זרועות או כרומוזומים עם סיגמנטים נוספים. השונות הזו מחמירה מדור לדור קרי מחלוקה לחלוקה.
4. תאוריות ה"טעות בזמן חלוקת התא" (Aneuploid cell theory). בזמן חלוקת התא הכרומוזומים לא מסתדרים במקומם הטבעי וכך הגנים מסתדרים בצורה שונה. בד"כ תא כזה מת. אם נשאר בחיים נוצרים תאים מאד משונים.
אימון גופני וסרטן.
משנת 2000 ועד היום התפרסמו מעל 4,000 מאמרים בכתבי עת מדעיים אשר בדקו את הקשר בין אימון גופני, למניעה ואו טיפול בסוגי סרטן שונים כדוגמת סרטן המעי הגס, הפרוסטטה (ערמונית), לבלב, שד, כיליה, ריאות, רירית הרחם ורירית השחלה.
מתברר שאימון גופני ובעיקר אימון אירובי ובאופן סדיר מפחית בכדי 25-55% את הסיכון לחלות בסרטן. יתר על כך, אימון אירובי לשיפור צריכת חמצן ואימוני כוח לחיזוק השרירים והעצמות מסייעים בשלב ההתאוששות מהטיפול הכימותרפי.
בגברים (7-9%) הסרטן השכיח הוא במעי הגס. בקרב הנשים (8-11%) הסרטן השכיח הוא סרטן השד.
השפעת האימון הגופני כדרך למניעה ואו האטת התפתחות סרטן המעי הגס נעשית כנראה בדרכים עקיפות וישירות. בין הדרכים העקיפות נמצא כי האימון הגופני גורם לעלייה בשתיית נוזלים, משפר תנועת מעיים (פריסטלטיקה) ומונע עצירות ובכך מזרז מתן צואה ואף מוריד מרמות האינסולין בדם. האופן הישיר בו אימון גופני מוריד שכיחות של סרטן המעי ניתן להסבר על ידי צמצום ביצירה של דחק חמצוני בדופן המעי, הורדת רמות של תאי דלקת ופעילות ציטוקינית בדופן המעי.
בסרטן השד ידוע שישנם מספר סוגי גידולים, כאשר סוג הגידול הוא בעל רצפטור להורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון, אז ההשפעה של האימון הגופני היא פחותה יותר לעומת סוגי גידולים שאינם בעלי רצפטורים לאסטרוגן ופרוגסטרון. אימון גופני בקרב נשים משפיע על ירידה בשכיחות סרטן השד במנגנונים שונים כדוגמת הורדה בצפיפות ממוגרפית, הורדה ברמות של, (C-reactive protein CRP) עלייה ברמות סרוטונין, והורדה בחימצון (שומנים lipid peroxidation) השפעות האימון טובות יותר במקרים שאין סיפור משפחתי של סרטן שד.
התוויות נגד אימון גופני במחלת הסרטן כוללות: ספירת דם נמוכה, ערך הנמוך מ 8.0 g/dL של המוגלובין, ערך נמוך של נויטרופילים, ערך נמוך של לוחיות (טסיות) דם, רמה נמוכה של מינרלים נתרן ואשלגן, כאבים בעצמות, ירידה מהירה במשקל הגוף.
סיכום: כולנו תקווה שיבוא יום אחד והמדענים יספקו תשובה משכנעת ומוסכמת לשורש התפתחות הסרטן. התשובה תהיה כנראה מאד מורכבת ומסובכת והיא קרוב לוודאי תכריח אותנו לשנות פרדיגמה from chemotherapy to cancer prevention וכך מיקוד המחקר יהיה מתרופות מרפאות לאמצעים מונעים כדוגמת אימון גופני ותזונה.
פרופ' אלי כרמלי
הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, החוג לפיזיותרפיה
