95 יום בלבד חלפו מאז הפציעה הקשה של נדב רייסברג בג'ירו ד'איטליה, עד לרגע בו יזנק היום (שבת) לוולטה אספניה. רבים לא האמינו כי יחלים בזמן, אך כבר למדנו בשנים האחרונות כי רוכבי אופניים קורצו מחומר אחר, ורייסברג יעמוד על קו הזינוק בליסבון כשהוא כשיר ומוכן לפעולה.
לכתבות נוספות בנושא:
עליות מפרכות, מאבק פתוח והזנקה בסופרמרקט: הוולטה אספניה יוצא לדרך
עשרות דגלי פלסטין: קבלת הפנים העוינת לישראל פרמייר טק בספרד
כחול-לבן בספרד: נדב רייסברג בהרכב ישראל פרמייר טק לוולטה אספניה
היו לרייסברג רגעים לא קלים מאז הפציעה, בה שבר את שתי ידיו וכמובן נאלץ לפרוש מהגרנד טור הראשון שלו בקריירה. כאבי תופת ולילות ללא שינה, כשאפילו לאכול פרוסת עוגה נראתה כמו משימה בלתי אפשרית: "כמו ילד קטן – כפית לפה, אבל לא ויתרתי", מחייך רייסברג עכשיו כשהוא משחזר את הסצנה.
לרייסברג לא מחכה טיול בפארק ב-21 ימי הוולטה. הוא עתיד לעבוד 3,265 קילומטרים בחום הלוהט של ספרד, כשרק שני קטעים כוללים פחות מ-2,000 מטר טיפוס, וסך הטיפוס המצטבר מגיע ל-61,500 מטר – אחת המהדורות הקשות ביותר של המרוץ הזה בשנים האחרונות, ואף אחד בקבוצה לא מתכוון לעשות לרוכב הישראלי הצעיר הנחות.
"אנחנו יודעים כמה הילד הזה קשוח", אומר רנה אנדרלה, הספורט דירקטור הצ'כי של הקבוצה שהיה נוכח שם בסיומו של השלב החמישי בג'ירו, כאשר רייסברג קרטע לקו הסיום אחרי ההתרסקות בתקווה שאולי יוכל בכל זאת להמשיך את המסע, רק כדי לגלות בצילום הרנטגן המזורז, ששני פרקי הידיים נשברו. "אבל כשבישרנו לו שהג'ירו נגמר עבורו, הוא בכה כמו ילד. הבכי בא ממפח הנפש אפילו יותר מהכאבים מהם סבל. וכולנו עמדנו שם מבואסים בשבילו. אי אפשר היה שלא להזדהות אתו. אבל גם אי אפשר היה להימלט מהמחשבה שזהו. רוב הסיכויים שהבחור הצעיר גמר את העונה. וולטה? אין מצב"!
רק שאדם אחד האמין שהתסריט הזה אפשרי. כן, כבר אז, כשבקושי יכול היה להרים את הכפית לבד. "היום, כשאני על סף הזינוק לוולטה", הוא מספר, "אני מבין עד כמה זה היה בלתי סביר, אבל ברגע ההוא אמרתי לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע, שאני אהפוך את העולם כדי להגיע מוכן לליסבון. אני לא בנאדם שבוכה, אבל את מכסת הדמעות שלי סיימתי ב-24 השעות הראשונות. הרופאים גילו שבנוסף לשברים בידיים, קרעתי שריר ברגל השמאלית, כך שמצאתי את עצמי צולע עם שתי ידיים מגובסות. אבל אחרי שבועיים עליתי על טריינר וכדי לא לעלות משקל עליתי מדרגות ללא הרף. אלפי מדרגות".
פחות מיממה אחרי שהרופאים הסירו את הגבס משתי ידיו, ואחרי שבעה שבועות תמימים הרחק מהכביש, הוא כבר התייצב על קו הזינוק באליפות ישראל. "זה נשמע משוגע, אני יודע", הוא אומר, "אבל זו הייתה הדרך שלי לשכנע את עצמי שהחלום אפשרי". הוא סיים רצוץ ומותש אבל למחרת כבר היה על טיסה למחנה גובה באלפים האיטלקים. בימים הראשונים הבין באיזה בור הוא עדיין תקוע: "הייתי במצב לא טוב. לא פלא. כמעט חודשיים בלי אופניים".
אבל דווקא ברגע החשוך ההוא הגיע מפנה חד. טלפון מאנשי הצוות המקצועי של הקבוצה: "אתה בסגל הרוכבים המועמדים להרכב בוולטה", אמרו לו. מה שלא היה צריך להוסיף: "יש לך פחות מחודש להוכיח לנו שאתה ראוי לכרטיס".
רייסברג משתף: "מאותו רגע הרגשתי שאני עף קדימה. שאף אחד לא יכול לעצור אותי. היה שיפור ענק יום אחר יום. עליה אחרי עלייה. המספרים שלי עלו פלאים. לקראת סוף המחנה כבר מצאתי את עצמי עם הספקים ברגליים שלא היו לי אפילו לפני הפציעה. כשאני מנסה להסביר לעצמי מה קרה אני חושב שזה די פשוט – האמונה שלהם בי נתנה לי את הכוח. הרגשתי שאין מצב שאני מאכזב אותם. זה היה מה שדחף אותי למעלה".
אחרי מרוץ המבחן שלו בטור הארקטי כבר היה ברור שהכרטיס שלו. "נדב הוא מסוג הספורטאים שצריך לתת להם תחושה שמאמינים בהם", אומר ריק וורברוגה, ראש הצוות המקצועי של הקבוצה. "הוא עשה קאמבק מאוד מאוד מרשים, אבל לפחות בעיניי, לא ממש מפתיע. כמובן שהמבחן האמיתי שלו הוא בוולטה ויש לו תפקיד חשוב כאן. לא עשינו לו טובות או מחוות".
חתיכת מבחן, ונדב הוא הראשון שמודה בכך: "אני מרגיש חזק יותר אפילו מכושר השיא שלי לפני שהתרסקתי בג'ירו. אבל אם להודות על האמת, אני מרגיש קצת בלחץ. הם מצפים ממני לסייע לרוכבים המובילים שלנו להשיג לפחות את הניצחון הראשון באחד השלבים אחרי שני גרנד טורים (ג'ירו וטור דה פראנס) שהיינו אמנם טובים, אבל לא השגנו ניצחונות. ואני מרגיש שאין מצב שאאכזב אותם. את הצוות או את החברים שלי".
את הניצחונות אמורים להביא הרוכבים המובילים ובראשם הקנדי מייק וודס, הבלגי דילן טונס והניו זילנדי קורבין סטרונג, רייסברג שם כדי לגונן ולסייע. אבל הוא לא שוכח לרגע שהוא גם הנציג הישראלי היחיד של הקבוצה השנה בחלון הראווה המרכזי של הביזנס – הגרנד טורים. אז מהבחינה הזו יש לו גם חלום אישי לנסות להתברג לתוך בריחה באחד מקטעי הטור ואולי לסיים טופ חמש. אפילו טופ עשר יהיה עבורו ניצחון איש ענק. "מבחינתי זו תהיה הדרך להציב את הדגל", הוא אומר.
ומהרבה בחינות, הוא כבר הציב את הדגל הקטן שלו, בעצם היותו כאן. אתמול, בטקס הצגת הקבוצות שלווה בהרבה תשואות אהדה מהקהל הפורטוגלי, ניצבו שם נרגשות עד דמעות, אמו נעמי ואחותו גאיה. משפחת רייסברג סוגרת כמעט 11 חודשים בגלות הכפויה מקיבוץ דפנה בעקבות המלחמה בצפון, אבל כמו נדב, זה אפילו לא קרוב לשבור את רוחם. "גדלנו בבית שבו לימדו אותנו שכאשר נופלים – מצפים ממך שתקום מיד", אומרת האחות גאיה. "כולנו ככה, אבל לנדב יש ארגז כלים משוכלל במיוחד להתמודדות עם משברים כאלה. טמונים בו כוחות נפש שנראים מהצד כבלתי מוסברים אבל מי שמכיר אותו ציפה שהוא יעשה את זה".
הבעלים של הקבוצה סילבן אדמס הביע את בטחונו המלא בשבועות האחרונים שרייסברג יצליח להשלים את הקאמבק בזמן. "אנחנו מזנקים לוולטה עם הרכב חזק שיילחם על ניצחונות ויעניק את החותמת הסופית לעונה הכי מוצלחת בתולדותינו (21 ניצחונות עד כה). עבור האוהדים הישראלים שהתגאו כמו כולנו בהצלחות הגדולות של ספורטאינו באולימפיאדה – אני מקווה ומאמין שנעניק להם סיבות נוספות לשמוח".