מאת:רפי וישניצר

תמונות ממרתון טבריה 2005, המצולמים אינם קשורים לכתבה. צילום: אורי מרשנסקי

מדי שנה נאלצים מספר ספורטאים להפסיק או להאט פעילות עקב מחלה עם סימנים של מחלה זיהומית ויראלית (מונונוקלאוזיס זיהומית, "מחלת הנשיקות"). הפסקת הפעילות נובעת מתשישות מתמשכת ואי יכולת להתאמן או לתחר במלוא היכולת האישית. לספורטאים תחרותיים יש מוטיבציה גבוהה להגיע להישגים מיטביים והם נוטים להתעלם מאותות אזהרה גופניים להאטת פעילות או להפסקתה.

נ' (שמו המלא שמור במערכת), בן 29, יליד הארץ, אב לבת, רץ מרחקים, החל באימונים ספציפיים לקראת מרתון. במרץ 2003, בברלין, ספטמבר 2003 קבע 2:41:21 שע', שיפור של 20 דקות להישגו הקודם, במרתון פאריז באפריל 2004 שיפר את הישגו ל 2:36:48 שע'. נ' אדם עסוק מאד: משפחה, עבודה (עורך דין) צבא (מ"פ מילואים ביחידת שדה) ו… רץ מרחקים. כאשר הספקיו לא טובים, ישן פחות, וזה בדרך כלל המצב הקבוע. בקיץ 2004 החל בהכנות לקראת מרתון אמסטרדם, שנקבע ל- 17.10.2004 . מסגרת האימונים דמתה מאד למסגרות האימונים שקדמו לשני המרתונים האחרונים. נוכח עומס בעבודה, צבא, משפחה, והריצה ישן בחודשים יולי אוגוסט מעט, כ- 5 שעות ללילה.

בשבוע השני של אוגוסט עלתה עצימות האימונים, הופיעה עייפות באימונים ובחיי היום- יום. העייפות יוחסה לעומס בעבודה ובשאר התחומים. בשבוע השלישי של אוגוסט גברה העייפות. נ' לקה במחלת חום (38 מעלות) כאבי ראש, סחרחורות נזלת והאימונים הפכו לקשים ומפרכים, הגם שלכאורה הם היו קלים, עקב עייפות ותשישות. באותו שבוע, ויתר על שני ימי אימונים, אך החליט להשתתף בתחרות כביש למרחק 5000 מ'. הזמן הלא מרשים, 16:54 דק', יוחס לעייפות ולהעדר חידוד לקראת התחרות. נ' התאכזב מההישג בתחרות, ויצא "לריצת שחרור" של 10 ק"מ. ביומיים הבאים הרגיש טוב. שלושה ימים לאחר התחרות רץ 2X5000 מ' בקצב מרתון. הריצה השנייה הייתה קשה מאד. כאשר שב הביתה מדד חום: 38 מעלות. מאז סבל כאבי ראש לא קשים, סחרחורות ועייפות במהלך חודש ימים. נ' הצליח לעבוד אך נזקק ל- 8 שעות שינה לפחות ללילה. בשעות היום הוא סבל מתשישות גופנית שבאה לידי ביטוי בעיקר בשעות הבוקר. מאמצים גופניים קלים כמו עלית מדרגות, הרמת ביתו הקטנה היו קשים ומתישים.. נ' עבר לריצות בקצב איטי, למשך כ- 20 דקות, אך לא מדי יום. תוך כדי הריצות הללו ואחריהן הרגיש כאבים בשרירים הארבע-ראשיים ושרירי הסובך. התחושה שלו, לאחר ריצה איטית בת 20 דקות, דמתה לזו שאחר ריצת 36 ק"מ בימים חמים בעיצומו של קיץ. דופק המנוחה, שבימים כתיקונם הוא 45 לדקה, עלה ל- 60 לדקה. במהלך החודש האחרון סבל מכאבים בבטן השמאלית העליונה מלפנים, מתחת קשת הצלעות.

כחודש לאחר שהרגיש כאבים עבר נ' עבר בדיקות דם שונות. נמצאה אנמיה קלה: המוגלובין 13.0 גר/דל עם סימנים לחסר ברזל (סבל בעבר מאנמיה מחסר ברזל). על פי הסיפור הקליני האפשרות לממונונוקלאוזיס זיהומית ("מחלת הנשיקות") נראתה סבירה. אישור למחלה זו יכול להנתן באמצעות בדיקת דם פשוטה: Mono Test.

הומלץ לנ' על מנוחה יחסית, המתנה עם אימונים עד הפסקת הכאבים / רגישות בבטן שמאלית עליונה מלפנים (הכאבים נוכח טחול מוגדל. טחול מוגדל מופיע ב- 50% מהחולים במונונוקלאוזיס זיהומית, טחול מוגדל עלול להתפוצץ בתנאים מסוימים. ספורט מגע אסור לחלוטין בנוכחות טחול מוגדל בגין מחלה זיהומית ומצב של תשישות.

הובהר לנ' שההחלמה ממחלות זיהומיות ויראליות מתארכת לעיתים. יש חולים הסובלים מתשישות, כאבי ראש ושרירים מספר חודשים בעקבות מחלה. לרץ מרחקים קשה מאד להסכים למנוחה, אבל ניסיונות לחזרה מוקדמת לפעילות ספורטיבית של ספורטאים לא צלחו וגרמו לתסכול חוזר ונשנה. נ' חזר לרוץ בהדרגה עם עליות וירידות בנפח ואיכות האימונים, היו ריצות בהן סבל מסחרחורות ותשישות והוא נאלץ להפסיקן, לצד ריצות די טובות.

עתה (דצמבר 2004) נ', בשרות מילואים בן חודש ימים. קשה לקבוע האם מגמת השיפור נמשכת שכן העייפות הכרוכה בפעילות אינטסיבית מאד לאורך שעות ארוכות ביממה בהעדר שעות שינה מספיקות, ואי היכולת להתאמן נוכח התפקיד לא מאפשרים הערכה נכונה באשר להמשך שיפור.

בדיקת Mono Test הייתה שלילית לגבי זהום טרי (IGM) וחיובית לגבי זיהום ישן ((IGG במחלה זו.אבחנת מונונוקלאוזיס זיהומית חדשה כסיבת המחלה הנוכחית מכלל חשבון.

נשארה גם אפשרות רחוקה מאד: התלקחות מחודשת של מונוקלאוזיס זיהומית, אך כיוון שרק מעטים מבין החוקרים מאמינים שמחלה זו יכולה לחזור ולהתלקח, ובהעדר

Test Mono חיובי ל IGM האפשרות הזו הפכה לזניחה. נותרו אפשרויות של מחוללים זיהומיים (כנראה ויראליים) אחרים.
נוכח האפשרות שנ' לקה במונונוקלאוזיס זיהומית (מחלת הנשיקות) ובטרם קבלת התשובה השלילית לזיהום טרי במחלה זו, פניתי לספרות, מה שמצאתי עשוי לעניין חלק מבין הקוראים.

ריצות מרחקים ומונונוקלאוזיס זיהומית:
מאמן ריצות המרחקים הבריטי הידוע Harwill כתב שבעולם המפותח נפגעים 7 מכל עשרת רצי המרחקים המובילים, בכל עשור, ממונונוקלאוזיס זיהומית, פגיעה הגורמת לחלק מהם להפסקת פעילות לשבועות חודשים ושנים. הסיבה: תשישות.

מדוע אנשים מאד בריאים נפגעים ממחלה זו?
דר. Betti Jo White, בספר Infectious Diseases כותבת, שחלק מהחולים נושאים בגופם את הוירוס מחולל המחלה (הוירוס ע"ש אפשטיין- בר) שנים והוירוס גורם למחלה כשהגוף והמערכת החיסונית נחלשים בעקבות עומסי יתר. מאמנים רבים שותפים להנחה הנ"ל: המחלה תוקפת ספורטאים רבים בשיא יכולתם או לקראת שיאים חדשים (ע"פ אימונים ורצף תחרויות). יש חוקרים הטוענים שהדבקה על ידי מונונוקלאוזיס מקנה חיסון לכל החיים, אך ישנם ספורטאים שלקו במחלה זו , הבריאו חזרו לאימונים ותחרויות ברמה גבוהה, ואז כאשר כבר ראו את הארץ המובטחת, כמשה רבנו , קרובה מעבר לירדן, בדמות שיא אישי / אזורי/ לאומי / … חזרו התופעות הישנות של המחלה, אם כי בעוצמה פחותה. אפשר שהחלשות חוזרת של המערכת החיסונית בגין עומסים גדולים באימונים אפשרה לוירוס לצאת להתקפה נוספת.

עבודות מעבדה שונות מצביעות על חיזוק או שימור יכולת המערכת החיסונית בעיסוק ספורטיבי ברמות בינוניות, והחלשת המערכת בעומסי אימונים ותחרויות המאפיינים ספורטאי צמרת. איך לנסות ולמנוע הדבקות / השנות מונונוקלאוזיס זיהומית בספורטאים ? יש לחזור לכללים הישנים והידועים: כאשר תנאי החיים משתנים והעומס גדל בתחומים אחרים מלבד הריצה, יש לשקול הקלה בעומס האימונים. כאשר רמת האימונים והתחרויות יורדת משמעותית, ללא סיבה נראית לעין, יש להוריד את נפח ואיכות האימונים, לוותר על תחרויות עד הופעת סימני התאוששות, לבדוק בדיקות שונות , ביניהן תמונת דם שלמה (המוגלובין, כדוריות לבנות) וזאת כדי לשלול או לאשר אנמיה , מחלות זיהומיות אפשריות, ובדיקת Mono Test.לאישור או שלילת זיהום טרי במונונוקלאוזיס זיהומית.

מונונוקלאוזיס ("מחלת הנשיקות")
מונונוקלאוזיס זיהומית היא מחלה זיהומית חריפה, הנגרמת ע"י הוירוס ע"ש אפשטיין-בר ונפוצה ברחבי העולם. בעולם המפותח, מרבית הנפגעים הם בגילאי 15-35 שנה (מחלה של אנשים צעירים). לעומת זאת, בעולם המתפתח (ארצות עניות) רבים מהנפגעים הם ילדים ולא צעירים. ההדבקה כנראה ע"י רוק. (מכאן השם הנרדף למחלה זו: "מחלת הנשיקות") תקופת הדגירה של המחלה 30-40 ימים. תסמינים (סימפטומים) בתחילת המחלה: חום, כאבי גרון, הרגשה רעה, היעדר תאבון, כאבי שרירים.

ממצאים בתחילת המחלה: קשרי לימפה מוגדלים מכאיבים אך מעט בעיקר לאורך הצוואר, הגדלת טחול (בכ- 50% מהחולים). פריחה עורית בכ- 15% מהחולים (אם בטעות טופלו ע"י מוקסיויט, הפריחה ב- 90% מהחולים) אודם חד בלוע, לעיתים כתמי מוגלה בלוע, לעיתים סימני צהבת. התמונה הקלינית הראשונית מדמה לא אחת מעין שפעת. בדיקות מעבדה מסייעות לאבחנה. הבדיקה הפשוטה: נוגדנים בדם. (בארץ קרויה "Mono Test " כאשר המחלה חדשה הנוגדנים הם מסוג IGM, אם מישהו נידבק בעבר ולא לאחרונה, הנוגדנים יהיו מסוג IGG. קיימות בדיקות מסייעות נוספות. אין למחלה זו טיפול מיוחד. ניתן רק טיפול להקלת הסבל. בחולים ללא סיבוכים, החום חולף בתוך 10 ימים, קשרי הלימפה והטחול המוגדלים חוזרים לגודלם הרגיל בתוך כארבעה שבועות. אבל חשוב לציין – תחושת העייפות, והתשישות, היעדר מרץ, היעדר קפיציות עלולים להימשך 2-3 חודשים.

חזרה לאימונים: אחר העלמות החום, חזרת הטחול לגודלו המקורי, טחול מוגדל עלול להיקרע דבר המוליך לאיבוד דם עד כדי סיכון חיים. בדיקת רופא, או בדיקה על קולית של הטחול או שתי האפשרויות הללו. גם חזרת קשרי הלימפה לגודלם המקורי מהווים סמן להחלמה.

מתוך מגזין עולם הריצה