אליפות ישראל בטריאתלון שמתקיימת באילת תתקיים בסוף השבוע והספורטאים הצעירים כבר שם עם אימונים מוגברים, ניתוחים, תכנונים, הכנות וארגונים. אך גם לכם ההורים, יש תפקיד משמעותי ברגעים האלו שלפני ובזמן התחרות. לשם כך הכנתי עבורכם מספר המלצות שיעזרו לכם למקד את התפקיד ההורי רגע לפני התחרות.
למערכת היחסים שלכם יש השפעה גדולה על התוצאה | צילום: קרן אור אורן
1. הכירו את מקומכם: למערכת היחסים שלכם עם הילדים יש יכולת השפעה גדולה על התוצאה. על כן, נסו לשמור על יחסים טובים פתוחים ומכילים. אל תקלו ראש התעניינו, שאלו כיצד תוכלו לעזור (שאלה כללית, פתוחה ומזמינה). עודדו על הדרך, ההשקעה והמאמץ.
מאידך, אל תלחצו, "אתה חייב (לנצח/לאכול/ לישון)…", "אתה התקווה/גאווה", "רוצים אותך בפודיום". זכרו שציפיות גבוהות עשויות לעורר חרדות גבוהות, פחד מכישלון – עד כדי הימנעות הילדים מהשתתפות. ובמקרים אחרים לא פחות שכיחים הם לא רוצים שההורים יגיעו איתם לתחרות.
2. הציבו לכם מגדלור: "היחסים שלכם עם ילדכם מעל לכל". אל תמהרו להיסחף לעניינים שסביב התחרות. נכון הספורטאי/ת שלכם רגע לפני תחרות משווים, מודדים, מתאמצים ומנתחים מצבים. לא מן הנמנע שכתוצאה מכך: לחץ, מתח, חרדה ולא מעט דאגה וודאי מעסיקים אותם. דווקא מהמקום הזה, הם צריכים אתכם קרקע בטוחה לסמוך ולהישען עליה. שיקול הדעת שלהם קצת "מוצף" מצאו את הגבולות הנכונים עבורם. זכרו והזכירו, מה המטרה והמשמעות האמתית של הספורט בחייהם. אחרי הכל, בגילאים הצעירים (עד 16) הכל עוד לגמרי פתוח.
אל תמהרו להתווכח או לריב על כל מילה שהם אומרים. חוסר ביטחון יכול לערער את מצבם הרגשי. הזמינו אותם לסיעור מוחות וחשיבה חיובית משותפת. "אני מבין/ה שאתה רוצה… בוא נחשוב לרגע איך זה יקדם אותך?", "אני אבא/אמא שלך ואני אוהב/ת אותך", "אני מבין/ה את האכזבה", "סומך/ת עליך שתפיק גם מכאן לפעם הבאה…" "כל תחרות מקדמת אותך להיות ספורטאי טוב יותר (לא קשור בתוצאה)", "כיף לראות אותך נהנה/תאהב את מה שאתה עושה".
זינוק אליפות ישראל בטריאתלון אילת | צילום: יוסי רובננקו
3. כבוד: שימרו על הכבוד לספורטאי/ת, כבוד לתחרות, אך גם כבוד לעצמכם. זה מה שנקרא כבוד הדדי. אני מכבד אותך, אני מכבד גם את עצמי. אם יש דברים ברורים שאינכם מעוניינים לעשות זה ממש בסדר! אל תהססו, תפחדו, תקטינו או תייפו בשביל זה ("אה זה סתם", "קודם תתמיד או תגיע לתוצאות ואז נראה") ההפך, היו אותנטיים לאמת שלכם, האמינו בחוזקם שיעמדו בזה ויכבדו את החלטתכם.
למשל, אם אינכם סבורים שנדרש ציוד יקר ערך, זה לגמרי בסדר לא לקנות. הורים רבים סבורים שהמחויבות שלהם כלפי הילדים מעל הכל. אם אני לא עושה את מה שהילד מבקש אני "פוגע" ביכולות ובתוצאות. אז הורים יקרים, אתם ממש לא חייבים לעשות הכל למענם. יש להם גם את עצמם. החשוב הוא שהמסר יועבר בצורה בונה. "אני מבין שאת רוצה… לצערנו לא נוכל לקנות אותם בשלב זה. אני סומכת עליך שתעשי הכי טוב שאת יכולה בנתונים הקיימים". אך לא לשכוח לדבר בכבוד גם לילד – גלו אמפתיה, אני גם יכול/ה להציע את עזרתי בלחשוב על חלופה אחרת שתעניק שקט וביטחון בנושא (להשאיל/ללמוד/לחסוך ולקנות לפעם הבאה).
4. תאמו ציפיות: אחרי שהבנתם מהו הגבול שלכם, תאמו ציפיות עם הספורטאים הצעירים. מתי? בזמן נוח ומתאים לכולם (המאפשר רוגע והקשבה). דברו על גבולות הגזרה הנכונים לכם. אך היו קשובים גם לצרכים שבאים מהם. בחרו ביחד על מה ניתן להתגמש. במקרים בהם אתם תתגמשו, תלמדו אותם שיעור חשוב בוויתור. ממליצה לכם, כמה ימים לפני התחרות לעבור עליה בדמיון מודרך. נסו לפגוש את הנקודות עליהם נדרש התיאום ביניכם. לקראת התחרות: תזונה, שינה, ציוד (תקין, אריזה), הכנת שטח החלפה, למידת המסלול, הכנות מנטליות, שיחות עם מורים/מאמנים, לוחות זמנים, וכיו"ב. רשמו ואף חלקו את המשימות ביניכם. מי אחראי על הכנת האוכל, הכנת ציוד תקין, אריזה, פרטים קטנים ( טוש למספר, טלק, בקבוק מים לשטיפה). יחד עם זאת, היזהרו לא להיכנס לעצות מעשיות/מקצועיות, תכנון כוחות/זמנים ושיחות מוטיבציה למיניהן, שכן אלו שייכים למאמנים.
5. אל תדברו תוצאות: התפקיד ההורי שלכם לאהוב, לתמוך ולחבק ללא תנאי. את התוצאות, היעדים האישיים וההישגים הם נחלתם של המאמנים. היזהרו לשפוט ולבקר את היכולות המקצועיות וההישגים של הספורטאים הצעירים. יש ילדים שעשויים לפתח מזה "חשיבה בתנאי", למשל, רק אם הם מצליחים/מתחרים או מגיעים להישגים אתם אוהבים ומעריכים אותם. אהבו ופרגנו להם ללא תנאי וללא הקשר לתוצאה ולספורט בחייהם. אהבו אותם על מי שהנם – הילדים שלכם! לפני כל תחרות ולאחריה פשוט אמרו את המלים הנכונות- "אני אוהב/ת אותך".
6. שימרו על פרופורציות: אם אתם מתרגשים, לחוצים, חרדים, פוחדים. טוב תעשו אם פשוט תתרחקו. זה לגמרי טבעי, אפשרי ומוכר. רק קחו אחריות. אל תתנו לילד שלכם להיות בסיטואציה כה קשה ותדרשו ממנו להכיל אתכם, ברגע שהוא כולו שלו. וכדי להירגע, תזכירו לעצמכם את המשמעות של הספורט עבור ילד בגילו. נסו ליהנות ולהתרגש לחיוב מהרגע.
תרבות הספורט משמעותית וחשובה בהתפתחות הילדים, אך גם קשוחה, היא טומנת בחובה לא מעט אתגרים, ורגעים כואבים: אכזבה, תסכול, פציעה ודמעה – שקשים לנו כהורים לחוות מן הצד. עלינו לזכור שגם הם חלק מהצמיחה, הגדילה וההתפתחות האישית והמקצועית שלהם. זה לגמרי בידיים שלנו, ליצור אווירה ספורטיבית מטיבה בבית שלנו, עם הספורטאים הצעירים שלנו. לעשות למען הספורט בחייהם, אך בעיקר למען היחסים שבינינו.
קרן אור אורן | מדריכה ומלווה משפחות ספורטיביות, מאמנים וקבוצות "קרן אור להורות"
