לערוץ כתבות הטור דה פראנס בהן יפורסם הסיכום היומי בשוונג
הטור דה פראנס של 2016 יצא לדרכו, והימים הראשונים כצפוי נוצחו על ידי ספרינטרים. זה מאמר שפרסמתי כאן לראשונה ב-2014, אחרי שפגשתי את פאולו מנספה בקונגרס של המכללה האירופאית למדעי הספורט באמסטרדם. אני מפרסם העתק מדויק של המאמר המקורי (מפאת מגבלות זמן), למרות שהקונטקסט עשוי להיות שונה במקצת, אך הנתונים נשארו נכונים כך שאני מקווה שהדברים יוסיפו להבנה של סיום ספרינט, ובפרט לשיטה של מארק קאוונדיש.
אז מה הסוד שלו? מארק קאוונדיש | צילום מסך
תמונה אומרת יותר מאלף מילים, אז בואו נתחיל את התשובה בדוגמה של ספרינטר מקצועני. זה ג'ון דגנקולב אשר מסיים שני בשלב הראשון של הטור של קליפורניה השנה (שנוצח על ידי מארק קוונדיש אותו רואים לראשונה ב-00:50 ובהמשך מקבלים מבט חטוף שלו ממש בסוף).
מהיר, תזזיתי, ורותח. אבל הפיזיולוגיה והספקי הכוח שנכנסים לפעולה מעניינים גם הם. לא משהו שכיסיתי בעבר בהרחבה כאשר התמקדתי בדרך כלל בשלבים בהרים בהם זוכים או מפסידים את החולצה הצהובה. אבל היום, ובמשך שבוע זה – הנושא יהיה החולצה הירוקה והרוכבים המהירים ביותר בטור.
עוד כתבות בנושא
סיכום קטע 8 בטור דה פראנס: מה קורה כשפרום בורח ותוקף בירידה?
למארק קאוונדיש יש שילוב של תחכום טקטי ועורמה של נמר
האם מארק קאוונדיש יפרוש מהטור דה פראנס?
כפי שזימן המזל, ישבתי בראש סשן שנערך בכנס האחרון של המכללה האירופאית למדעי הספורט באמסטרדם, ומי שעלה להציג היה פאולו מנספה אשר חוקר שאלה זו בדיוק. דנו בנושא לאחר מכן, והוא הסכים לעזור לי להרכיב הסבר של חלק מההיבטים הנסתרים של ספרינט מקצועני ברכיבה.
אז הנה נקודת המבט של מומחה מפאולו עם כמה הערות והסברים ממני.
הצגת "הספרינט"
פאולו כותב: "כרקע, הספרינט הוא ההאצה הסופית המקסימלית הנעשית כדי להגיע ראשונים לקו הסיום לפני מתחרים אחרים. ספרינטים נמשכים רק כמה שניות (כ-10 עד 15 שניות) ומתרחשים בסוף מרוצים מישוריים יחסית, אשר מסתיימים במהירויות גבוהות (מעל 60 קמ"ש) ועם מספר גדול למדי של מתחרים. יש מי שעשויים לחשוב ששלבים מישוריים (שלבי ספרינט) משעממים. עם זאת, עבור רבים שלבי ספרינט מדגימים את התמצית של תצוגה פיזיולוגית, טכנית וטקטית ברכיבה. רוכבים המתמחים בספרינטים דומים לעתים קרובות ליוסיין בולט של עולם האתלטיקה.
רוס: "זה בהחלט נכון בתוך הדבוקה המקצוענית, אבל הייתי רוצה להרחיב שספרינטר בטור דה פראנס איננו מנוגד לחלוטין למטפס או מתחרה בדרוג הכללי כמו למשל בולט לעומת וילסון קיפסאנג או היילה גברסילאסי אשר רצים מרתון. "הספרינטרים" הטהורים של עולם הרכיבה מתחרים על המסלול בוולודרום או אפילו בתחרויות BMX, בהם המאמץ הכולל הרבה יותר קצר והספקי הכוח שמגיעים אליהם הרבה יותר גבוהים. לכן הדבר שראוי לציון על ספרינטרים מהסוג שמתחרה בטור דה פראנס הוא שיש להם גם את הפיזיולוגיה של ספורטאי סיבולת (אתם לא יכולים להימנע מ-6 שעות של רכיבה בהרים) וגם את היכולת לייצר הספקי כוח עצומים בסופם.
על איזה סוג של הספקי כוח אנחנו מדברים כאן?
פאולו ממשיך: "הספרות המדעית בנוגע לספרינטים ברכיבה על אופניים מוגבלת ביותר. עד כה, רק מספר זעום של מחקרים דיווחו על שיא וממוצע ההספק בספרינטים מוצלחים, ורק מרוכבים בודדים. אחת הסיבות למחסור במחקר מדעי היא המספר המצומצם של ספרינטרים מוצלחים. לדוגמה, במהלך הטורים הגדולים של 2008 – 2011 (ג'ירו ד'איטליה, טור דה פראנס ווואלטה אספניה) 79 שלבים הסתיימו בספרינט, ו-54 נצחונות התחלקו בין 5 ספרינטרים. לאחרונה, רוכב ספרינט מוצלח מאוד יחיד זכה ב-30 ספרינטים! (רוס: אין פרסים למנחשים מי זה היה. רמז – לצערנו הוא לא יוסיף לאוסף זה ב-2014, לאחר שנטש את הטור עקב פציעה). 25 שלבים האחרים התחלקו בין 19 ספרינטרים שונים. הנתונים מצביעים על כך שבעשור האחרון היו רק 5 ספרינטרים מוצלחים לאורך זמן בכל הדבוקה".
המספרים
במהלך שלוש השנים האחרונות עמיתיי ואני ניתחנו את נתוני המרוצים של שישה ספרינטרים מקצוענים מהטורים העולמיים. הגיל, הגובה והמשקל הממוצעים שלהם היו 27 שנים, 1.76 מטר ו-72 ק"ג, בהתאמה.
רוס: "רק תוספת קטנה שלי – ביחס למספרים אלה, ההיגיון אומר שספרינטר יהיה כבד יותר ממתחרה כללי בטור, משום שהדרישה לכוח מתמשך לאורך זמן למשקל בהרים קובעת את החולצה הצהובה, ואילו בספרינטים ובחולצה הירוקה זוכים (חלקית) בשל הספק כוח מוחלט, וככל שאתם גדולים יותר, כך המספר גבוה יותר (בהנחה שכל שאר הדברים שווים).
ואכן, זה מה שאתם מוצאים. לשישה מהפייבוריטים לזכייה בטור דה פראנס השנה: פרום, קונטדור, ניבטלי, ולוורדה, מולמה וטלנסקי, יש מסה ממוצעת של 64.4 ± 4.1 קילוגרם, בהשוואה ל-71.7 ± 1.1 ק"ג לששת הספרינטרים שפאולו ניתח. בנוגע לגובה, המתחרים בדרוג הכללי השנה קצת גבוהים יותר, אבל אני לא הייתי מתמקד בכך יותר מדי – פרום וניבאלי שניהם גבוהים, ודוחפים את הממוצע למעלה.
חזרה לפאולו: החלטנו לכלול במחקר שלנו רק רוכבים שסיימו בין חמשת הראשונים בתחרות (רוס: הגיוני – אתם רוצים לדעת איך ספרינטרים מצליחים נראים, לא ספרינטרים שנשרו – אם כי גם זה יהיה מעניין בנפרד).
שיא הספק הכוח היה 122 ± 1248 וואט (טווח: 989 – 1443 וואט), וההספק הממוצע היה 77 ± 1020 (865 – 1140 וואט) למשך פרק זמן של 2±13 שניות (9.0 – 17.0 שניות). נתונים אלה נמצאים בטווח של נתונים שפורסמו בעבר שבהם, למשל, הספק שיא של 1097 וואט ו-51±1370 וואט דווחו על ספרינטים שנוצחו. מהירות השיא אליה הגיעו בספרינטים הייתה 3.4±66.1 (57.1 – 70.6), מעט נמוכה מהצפוי; עם זאת, נתוני המהירות היו בהתאמה עם נתונים שפורסמו בעבר.
רוס: הרשתי לעצמי לייצר ייצוג ויזואלי של הנתונים הנ"ל
שיא הספק הכוח שנמדד בספרינטים האלה היה 1,443 וואט, והממוצע של כל הקבוצה היה 1,248 וואט אשר מתאימים ל-17 עד 18 וואט לק"ג, וכך, זו התשובה הקצרה לשאלת הפתיחה שלנו.
לשם השוואה כאשר אנו מגיעים להרים אנחנו מצפים לראות את רוכבי הדירוג הכללי מנצחים את הטור עם מאמצים מתמשכים של אולי 30-40 דקות בטווח של 5.9-6.2 וואט לק"ג.
במאמצים מתמשכים קצרים יותר, אין צורך להסתכל רחוק יותר מאשר בקובץ הספק הכוח של הניצחון בשלב השני של וינצ'נזו ניבאלי בשפילד, המוצג בהמשך. הוא מייצר ממוצע של 495 וואט (7.6 וואט לק"ג) במהלך 2 הדקות האחרונות (1,500 מטר) של השלב, אבל הבריחה נוצרה עם שני מאמצים גדולים מאוד (אם כי קצרים) של למעלה מ-900 וואט, שאתם יכולים לראות בגרף (הקו הירוק הוא הספק הכוח).
לכן, 6 וואט לק"ג בהרים זוכים בצהוב, 8 וואט לק"ג עם התקפות של 15 וואט לק"ג זוכות בבריחה של הרגע האחרון, ו-18 וואט לק"ג זוכים בספרינטים.
אגב, אני מצפה שמרסל קיטל ששלט בשני הספרינטים השנויים במחלוקת בטור של 2014 ייצר מספרים מוחלטים גבוהים יותר מהמספרים שהוצגו למעלה, אך ורק בגלל הגודל שלו (82 ק"ג בפרופיל באתר הטור), וכך ב-18 וואט לקילוגרם, הוא ידחוף 1,476 וואט.
הערה גם על אפקט העייפות – מספרים אלה מיוצרים לאחר 150 עד 200 ק"מ של מירוץ, ולכן אינם מייצגים את השיא האמיתי לכל רוכב. פאולו הודיע לי שהם כנראה יהיו גבוהים ב-10 עד 15% (כך שיהיו 1,600-1,700 וואט) כאשר הם טריים, למרות שערך זה לא תועד בקבוצה זו. "ספרינטרים טהורים" כאלה שציינתי קודם לכן, מהוולודרום, כנראה ייגיעו או אפילו יעברו 2,000 וואט, אבל כאמור ספרינטר כביש מקצועני רוכב 5 שעות ולאחר מכן נותן אולי 90% מהספק השיא שלו, שילוב של היבטים של סיבולת וכוח מתפרץ.
זה לא רק הספק הכוח
יש עוד גורמים חוץ מהספק כוח, וזה המקום שבו הסיפור נהיה מעניין. מנצח המרוץ הוא לא בהכרח הרוכב שמייצר את הספק הכוח הגבוה ביותר, משום שספרינט הוא אירוע מורכב, שבו טקטיקה וגורמים אווירודינמיים יכולים לשחק תפקיד מכריע.
פאולו מסביר: "אנו יודעים כי בעל הספק הכוח הגבוה ביותר בספרינט הוא לא תמיד מנצח המרוץ, משום שאין שום קורלציה בין שתי התוצאות, כפי שהגרף למטה מראה:
ישנם מספר גורמים שיכולים להסביר את זה.
אוירודינמיות – לקבל יותר בעבור פחות
ספרינטרים עם אווירודינמיקה שונה מגיעים למהירויות שונות עבור אותו הספק כוח. כמובן שהמאפיינים האווירודינמיים תלויים בגודל של רוכב האופניים (גובה ומסת גוף) ובצורה של המכלול הנע: אופניים, רוכב וציוד.
באווירודינמיקה יש אלמנט שמשקלל את כל הגורמים הללו ומסכם אותם למספר אחד. המספר נקרא CDA – מקדם אזור גרר, ומיישמת אותו במונחים מעשיים, כאשר ערך נמוך יותר טוב יותר.
לתת כמה נתונים להתייחסות, לתנוחתו של אדי מרקס בשיא לשעה שקבע ב-1972 היה CDA משוער של 0.262. לאופני כביש רגילים עם קסדת כביש ורוכב אופניים שרוכב עם הידיים על הדרופים יש CDA של כ-0.300. תנוחת הספרינט היא מעט פחות מתוכננת (במיוחד אם משווים לתנוחת נג"ש), חלקית בגלל שכאשר מאיצים מחוץ לאוכף התנוחה משתנה ללא הרף.
עם זאת, נתונים שלא פורסמו במנהרת רוח הראו ירידה ב-CDA מ-0.295~ מתנוחת ספרינט מסורתית מחוץ לאוכף ל-0.260~ לתנוחה אווירודינמית יותר.
רוס: אחת הראיות הטובות ביותר לכך, והדרך הטובה ביותר להמחיש את זה, הוא מארק קוונדיש – כפי שניתן לראות בתמונות בהמשך.
תנוחת "קוונדיש": כתפיים נמוכות וראש למטה היא אחת מתנוחות היותר אווירודינמיות בספרינט. בגלל המהירויות הגבוהות מאוד אליהן מגיעים הרוכבים בספרינט ושולי הזכייה הקטנים מאוד, הצורה האווירודינמית של רוכב האופניים בספרינט יכולה להיות חשובה מאוד.
במונחים מעשיים, צמצום כזה של 10% ב-CDA יכול להוביל ליותר משלושה מטרים של יתרון על פני ספרינט של 14 שניות. בהסתמך על נתונים אלה בלבד, די ברור מדוע לא נמצאו מתאמים בין הספק הכוח המוחלט (וואטים) ותוצאות מירוץ.
רוס: ההשלכה הזו של 3 מטר בספרינט של 14 שניות חזקה, מכיוון שבדרך כלל לא רואים הפרשים גדולים כאלו בספרינטים. בדרך כלל, הפער הוא מחצית אורך אופניים. אתמול סאגאן נוצח באורך של אופניים, אולי 2 מטר. זה היה ללא ספק אחד הגורמים המובילים לשליטה של קוונדיש בספרינט – היכולת שלו להוציא מהירויות גבוהות יותר באותו הספק כוח (או סביר יותר, לרכוב מספיק מהר למרות הספקים נמוכים יותר).
טקטיקות: איך מפסידים ספרינט
אווירודינמיקה היא גורם אחד שמסביר מדוע הספק כוח לבדו לא מנצח ספרינטים. הגורם האחר הוא טקטיקה. או במילים אחרות – גישה טקטית גרועה לקראת הספרינט תעלה בנצחון, ופאולו מסביר כמה נתונים בהקשר זה:
משתנים טקטיים עשויים להיות חשובים כמו או אפילו יותר מהספק כוח לבד. ניתוח מקרים שנערך לאחרונה הראה כי עמדה טובה בדבוקה ותמיכה קבוצתית הם גורמים חשובים לביצועי ספרינט בכביש.
ניתוח סרטי וידאו גילה כי בספרינטים מוצלחים הספרינטר היה במקום ה-6 (2±) כאשר נותרה דקה לסיום (כלומר סביב סמן הקילומטר לקו הסיום), בזמן שהיה במקום ה-9 (5±) בספרינטים בהם סיים בין 10 הראשונים (אך לא ב-5 הראשונים). ב-30 שניות לסיום (כלומר כ-500 מטר אל קו הסיום) הספרינטר היה במקום ה-3 (1±) כאשר ניצח, בזמן שהיה במקום ה-8 (5±) כאשר לא זכה. היה מעניין לראות את מגוון הנתונים השלם (שלא פורסם). למעשה, אף ניצחון לא הושג כאשר הספרינטר היה במקום ה-9 או פחות כאשר נותרה דקה. בדומה, לא הושגו ניצחונות בספרינטים כאשר הספרינטר לא היה בין 6 הראשונים 30 שניות לסיום.
כל זה מסוכם בטבלה הבאה, ממאמר שיתפרסם בקרוב על ידי פאולו והקבוצה שלו:
אותו המחקר חקר את תמיכת הקבוצה, שהוערך על ידי מספר חברי צוות מול האצן. מעניין לציין, כי מספר חברי קבוצה היה גבוה יותר בספרינטים מוצלחים, בהשוואה לספרינטים שבהם האצן לא זכה.
נראה שהתרחיש האידיאלי הוא שני חברים לקבוצה כאשר נותרה דקה לסיום, ואחד מ-30 השניות האחרונות ועד תחילת הספרינט (בערך 15 שניות לסיום). יש כמה השערות שעשויות להסביר מדוע תמיכה קבוצתית עשויה להועיל באופן משמעותי. לדוגמה, היא מבטיחה מיקום טוב מבלי להילחם עליו. כמו כן, נראה שרכבת הובלה טובה מסייעת להקל על קילומטרים האחרונים של התחרות ברכיבה חלקה, בהשוואה לרכיבה הסטוכסטית יותר של ספרינטרים שצריכים למצוא את דרכם דרך הדבוקה לבד (רוס: ב-"סטוכסטית" הכוונה בעצם למאמץ המשתנה שהייתם נדרשים לו כדי לקפוץ על גלגל, להאיץ כדי לסגור פערים וכו' – כל הדברים שעולים באנרגיה שכנראה מפחיתה את הספק הכוח בספרינט הסופי בן 15 השניות).
הנה ייצוג חזותי של בנייה טקטית לספרינט מוצלח לעומת ספרינט לא מוצלח:
במקבץ נתונים זה בכל מקרה, אם אתם לא בין 9 הראשונים בדקה לסיום המרוץ, ולאחר מכן בין 6 הראשונים 30 שניות לסיום, אתה לא הולכים לזכות בספרינט.
כמובן שתוצאות ומסקנות אלה עשויות שלא לחול על ספרינטרים אחרים, או על כל הספרינטים. בין היתר, המספר ורמת הביצועים של המתחרים משחקים תפקיד מרכזי בחשיבותו של מיצוב טוב.
המגבלה העיקרית של אוסף הנתונים שהוצג, בכל הקשור לניתוח הספציפי הזה, היא שנתוני הספק הכוח נאספו מספרינטרים שונים במהלך תחרויות שונות. במחקרים עתידיים יהיה מעניין להשוות את הקבצים מכמה ספרינטרים אשר מתחרים אחד נגד השני באותו הספרינט. במקרה כזה ניתן יהיה להבין טוב יותר את הגורמים לספרינטים מוצלחים.
הספרינטרים הם מרכיב ייחודי ומרגש של הטור דה פראנס. לא רק שהם מספקים חלק מהספקי כוח השיא הגבוהים ביותר בדבוקה, אלא הם גם מציגים אומץ ועקשנות מדהימים כשהם מתמרנים לעמדה אידיאלית לקראת הספרינט הסופי. הספרינט המנצח נראה כשילוב של טקטיקה מבוצעת היטב בשילוב עם פיזיולוגיה ואווירודינמיקה יוצאות מן הכלל.
אז זו הסקירה של הספקי כוח, אווירודינמיקה וטקטיקות בספרינט מקצועני, אשר אתם יכולים לצפות לראות עוד במהלך השבועות הקרובים. פאולו יידע אותי שיש שבעה שלבים מתאימים באופן אידיאלי לספרינטרים, מהם ראינו שניים.
אני רוצה להודות לפאולו על הזמן שהקדיש כדי לייצר תרגום של המחקר שלו. הוא לומד כרגע במכון הספורט האוסטרלי (AIS) לתואר דוקטור באוניברסיטת אדית קוואן וניתן לעקוב אחריו וליצור קשר דרך טוויטר.
כמו כן, ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי להזמין את כל מי שיש לו תובנות מעניינות על המדע של הרכיבה ליצור איתי קשר כדי להציג מאמרים, ואני אשתמש בהם כמו שעשיתי עם פאולו במאמר זה. אז אם יש לכם תרומה, אל תשמרו אותה לעצמכם, בואו נמשיך את הדיון!
לערוץ כתבות הטור דה פראנס בהן יפורסם הסיכום היומי בשוונג
ד"ר רוס טאקר | מרצה בכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט באוניברסיטת קייפטאון. עובד עם קבוצות ספורט ואתלטים אולימפיים
ד"ר ג'ונתן דוגאס | פרופסור קליני מסייע באוניברסיטה של אילינוי בשיקגו. רץ מרתון בעל שיא אישי של 2:48 שע', מאמן רכיבה מוסמך ברמה II, ורוכב חצי תחרותי בעצמו
תומר גמנידר, המתרגם | טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי
