חששות ופחדים הם חלק בלתי נפרד מחיים ספורטיביים ומהחיים בכלל. הכלים שיש לספורטאי להתמודד עם תחושת הלחץ, יקבעו במידה רבה האם יוכל להביא לידי ביטוי את מלוא יכולותיו או לא. מדברים הרבה על לחץ, ופעמים רבות כשספורטאי "כושל", תולים את הכישלון בלחץ.
לחץ, כמו כל קושי מנטלי, הוא חלק מן הפן ה"מוחבא" של החיים הספורטיביים. עיסוק בקשיים מנטליים עדיין נתפס לעתים כדבר שאין להתגאות בו במקרה הטוב, עד כדי מביש במקרה הרע. בעבר נהגו לחשוב כי ספורטאים בקבוצה, הנם בעלי כישורים מנטליים גבוהים יותר להתמודדות עם קשיים ולחצים, היות והקבוצה משמשת גם כ"קבוצת תמיכה".
עוד כתבות בנושא
איך מתמודדים עם הלחץ בספורט?
איך לא נותנים למתח הנפשי להשפיע על הגיל הפיזיולוגי?
מהי התמכרות לפעילות גופנית ואיך תדעו אם אתם מכורים?
הימצאות בחברת אנשים והתמודדות עם קשיים דומים נחשבה ליעילה. או כמאמר הפתגם העממי "צרת רבים חצי נחמה". חשוב לציין שבעת הפסד הקבוצה, האחריות הנה של הקבוצה ולא אחריות של אחד באופן ספציפי. מה שלא קורה כמובן בספורט היחידני. אזי ההפסד והניצחון הם של הספורטאי באופן אישי עם כל היתרונות והחסרונות שבכך.
חשוב לציין שלסטטוס של השחקן בקבוצה קורלציה למידת הלחץ שהוא חווה. הרי במידה ומדובר בשחקן מחליף בקבוצת כדורגל, כדורסל, או כדוריד, הלחץ המופעל על אותם שחקנים – סביר שיהיה נמוך משמעותית יותר מאשר על שחקן מוביל שעליו נשענת הקבוצה כולה. יתכן שמצב זה הנו שכיח למדי אצל אותו שחקן/קבוצה, כך שמידת הלחץ הנפשי במקרה זה הנה עצומה. אופן ההתמודדות עם לחץ שכזה משתנה מספורטאי לספורטאי.
חשוב לציין גם שלחץ נפשי לא פשוט לאמוד או להעריך (להבדיל מעומס פיזי שניתן די בקלות לכמתו). כשמדובר בעומס נפשי, הדבר מסובך יותר. פעמים רבות יש צורך בקיום שיחות או הערכה מסודרת עם איש מקצוע ולעתים ביצוע בדיקות של ביופידבק (באמצעות חיבור למחשב, אז ניתן לכמת את מידת הלחץ הנפשי שהספורטאי נמצא בו). מדאיג במיוחד שספורטאים עלולים להיראות נונשלנטיים, שמחים ומאושרים בכל התקופה שלפני/אחרי ארוע הספורט, אך בתוך תוכם הם בסערת רגשות אדירה, לחצים, אולי דיכאון, ואפילו מחשבות אבדניות במקרים קיצוניים. כלומר – פער משמעותי בין ההתנהגות הגלויה לסמויה, דבר אשר מקשה עוד יותר על איתור קיומה של בעיה, מה עוד שבאופן ספונטני "קל יותר" להתחבר לצדדים החיוביים והשמחים ולהניח ש"הכל בסדר".
מעבר לזה שיש פער בתוך האדם עצמו בין התנהגות גלויה לסמויה, חשוב להכיר בכך. לכן, צריך לזכור כי לצד הפן החיובי להימצאות מתמדת בקבוצה, יש גם את הפן שפחות מכירים, והרבה אנשים כולל מאמנים וספורטאים, ממאנים להודות בו, יש הרבה מאוד דברים שאי אפשר לעשות ולהגיד במחיצת החברים לקבוצה. דבר התואם את המציאות הכלל אנושית: אנשים בקבוצה מתנהלים פעמים רבות באופן שונה מאשר בסיטואציות פרטניות אחד על אחד או בינם לבין עצמם.
בחודש האחרון סערה בריטניה לנוכח ניסיון התאבדות של אחד משחקני ליגת העל האנגלית, אשר בסופו של אושפז לטיפול פסיכיאטרי. ניסיון התאבדות (שהסתבר כי אינו הראשון), העלה למודעות את מצוקתם של שחקני הכדורגל בליגה המובילה בעולם. לראשונה נחשפה הבדידות, התובענות, הלחץ העצום והשחיקה הנפשית המלוות את הנוכחות לאור הזרקורים, חיי הזוהר לכאורה ומשכורות העתק המשולמות. אחת הטענות המרכזיות שעלתה הייתה כי למרות המשאבים העצומים המושקעים בכדורגל האנגלי, מעט מדי משאבים מושקעים בפן המנטלי והנגישות לתמיכה רגשית/פסיכולוגית היא נמוכה. לא רק שלא מעודדים התערבות מנטלית, לעתים קרובות אף מנסים למנוע אותה. מכאן, הפן הנוסף שיש להביא בחשבון האקלים הקבוצתי והאקלים באימון פרטני– השונות הגדולה והשפעתה על הלחץ הנפשי של הספורטאים באופן אישי וכקבוצה.
ההבדלים בין מאמנים של קבוצות שונות– גדולים מאוד. לא מדובר בהבדלים ברמת המקצועיות, הטקטיקה במגרש וכדומה, אלא בעיקר באקלים הקבוצתי שמשרה המאמן, אופן ההתמודדות בלחץ הנפשי של כל שחקן באופן אישי ובקבוצה כולה. ללא צל של ספק, מדובר בכישרון רב של אותו מאמן שמצליח להוביל את הקבוצה שלו להישגים ובד בבד להתמודד עם הלחצים השונים שישנם בכל קבוצת ספורט. אגב, לעתים ההבדלים הגדולים בין המאמנים אינם ברמת המקצועיות בכלל אלא באופן הגישה לשחקנים, ההתמודדות המעולה עם שלל מצבים, הכבוד העצום שיש לשחקנים בקבוצה או בספורט יחידני למאמן וכדומה.
לכן, יתכן שגם המאמן המקצועי ביותר שיש בישראל או בחו"ל, לא תמיד יצליח להשיג את התוצאות הטובות ביותר. מאמן מקצועי ומיטיב הוא מאמן אשר מאפשר מעורבות של אנשי מקצוע מגוונים לרווחתו של הספורטאי. בספורט היחידני, התמונה מעט שונה. דווקא הספורטאים היחידנים, המתמודדים עם קשייהם בעצמם ונמצאים שעות ארוכות "בחברת עצמם" בלבד, מפתחים מיומנויות מנטליות וחוסן נפשי גבוה יותר. היות וההשוואה אל מול אחרים ביום יום נמוכה יותר, נושא ה"נראות" ו"הפסאדה" נמוך יותר ומכאן, אם המאמן מסוגל "לשחרר" ולאפשר כניסה של איש מקצוע נוסף לחיי הספורטאי, ואם גם עומדים לרשותו המשאבים הכספיים, יש לקוות שהספורטאי היחידני החווה לחץ או קושי יפנה לקבלת סיוע מקצועי.
לדעתי פסיכולוג ספורט הוא עמוד תמיכה החיוני לקבוצה ממש כמו פיזיותרפיסט! כשם שישנן קבוצות משקיעות באיש בעל ידע ומיומנות בעוד אחרות מסתפקות בנותן שרותים בסיסיים הרי, שגם לצד המנטלי יתייחסו ברצינות דומה. מאמן שיעצים את אנשי קבוצתו יקבל אותם ברמה גבוה יותר. לכן ישנם שחקנים שפתאום "פורחים" במעטפת חדשה! בספורט האישי , מאוד דומה.