לטור מס' 01 של טובה קידר | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07 |

בעוד פחות מחודשיים (ב-12.7), תיערך תחרות Challenge Roth למרחק איש ברזל בגרמניה. גם אני רשומה לתחרות הזו. כמו רבים מחברי לקבוצה, מדובר בתחרות איש ברזל ראשונה עבורי. עד כאן, לכל מי שמורגל בקריאת הכתבות שבאתר שוונג, מדובר בעוד איזה עניין של מה בכך. עוד אחת מיני מאות רבות של ישראלים, שעושים את הדרך בפרוזדור אווירי לאירופה, כל קיץ, מדי שנה בשנה.

יש לי 3 ילדים ומהם 9 נכדים, אליהם מוקדש עיקר זמני | צילום: אלבום פרטי

סבתא אשת ברזל

לשמחתי הרבה, אולי גם לדאבוני, נתוני הפתיחה שלי מעט שונים: אני בת 67. מעולם בחיי לא רצתי מרתון. יש לי 3 ילדים ומהם 9 נכדים, אליהם מוקדש עיקר זמני. למען האמת, עד לפני 10 חודשים, השתתפות בתחרות איש ברזל, היה רק עניין שיכולתי לחלום עליו וככל שחלף הזמן, נראה פחות ופחות מציאותי.

כתבות נוספות בנושא
10 טעויות שטריאתלטים מתחילים לא יודעים שהם עושים
"אני לא רוצה קטגוריה אני רוצה לסיים איירונמן"
10 טעויות שרצים מתחילים לא איודעים שהם עושים

נכון, יש לי ותק של כ-9 שנים ברכיבת אופניים, אפילו את הטרנסאלפ הספקתי לעשות מאז. בתחרויות טריאתלון אני משתתפת כבר 3 שנים. ובכל זאת, עבורי, החלום לסיים מרחק איש ברזל, בהינתן זמן סיום לוחץ בהתחשב בנתונים האישיים שלי, היה רחוק מהגשמה. כאשר הייתי חושבת בעבר על האפשרות להירשם לתחרות כזו או אחרת, הייתי נזכרת מיד באילוצי הגיל, באופן האיטי יחסית שבו אני מתאוששות מאימונים ארוכים, בעובדה שאין לי מספיק עומק בריצה ושלהתחיל לבנות יכולת כזו בגילי המתקדם זה לא עניין של מה בכך. עם העיסוק השוטף בנכדים שלי והעזרה שאני אוהבת להעניק לילדיי ולמשפחתי, נראה היה שהסיפור הזה, כבר לא בשבילי.

נקודת המפנה היתה ביולי שנה שעברה, כשהצטרפתי לקבוצת הטריאתלון החדשה שהוקמה אז, טריהארד. הקפדתי להגיע לאימונים, השתתפתי בתחרויות טריאתלון ובחצי ישראמן. לא הצבתי לי מטרות ויעדים חדשים שטרם השגתי ולמעשה זרמתי עם שגרת האימונים והתחרויות שהכרתי גם קודם לכן וזאת במשך כשנה.

איני בטוחה כיצד תסתיים הדרך שלי לתחרות" | צילום: אלבום פרטי

ואז, כשעמדה על הפרק הנסיעה הקבוצתית לתחרות של צ'לנג' רוט ורבים מחברי הקבוצה, שהפכו עבורי ליותר מעוד חברים לאימונים, קפצו על העגלה, מצאתי את עצמי בצומת קשה של התלבטות. אותם קולות מגבילים מן העבר שבאו מהראש, לעומת הלב שכל כך חפץ, שואף לחוות עוד ועוד התרגשויות, ובמיוחד שמסביב כל כך הרבה חברים טובים.

הפור נפל, נרשמתי לתחרות והאמת שלא היה לי מושג איך זה יוכל לקרות. אחרי התייעצויות ארוכות עם המאמן שלי, תום מרמרלי, החלטנו לקחת את הדברים צעד אחר צעד. כבר בתחילת הדרך, באופן מפתיע, מרמרלי הורה לי להתאמן פחות משהורגלתי ושם התחיל שלב הלימוד שלי בתהליך כולו.

על מהלך השנה האחרונה ואבני הדרך בה, אמשיך במהלך הפרק השני לסדרת כתבות זו, אשר אמורה לפנות לכל אחד מכם ולהראות "שהכל אפשרי". אקדים אותן ואומר, שגם היום, פחות מחודשיים לפני התחרות, איני יכולה להיות בטוחה כיצד תסתיים הדרך שלי לתחרות. אולם בשלב מתקדם זה של ההכנות, אני יכולה לומר בגאווה שאיני מצטערת על ההחלטה. למרות המהמורות שעברתי במהלך השנה האחרונה ואלה שעוד נכונו בפניי, אני נהנית מכל רגע, לומדת להכיר את עצמי טוב יותר, שמחה ומתרגשת ככל שקרב המועד.