לפני כשלושה שבועות סיימתי את תחרות איש ברזל בהמבורג. אחת השאלות שנשאלתי במהלך הדרך לתחרות ואחריה, היא – מה יותר קשה – לרוץ אולטרה מרתון או לסיים תחרות טריאתלון למרחק איש ברזל? הגיע הזמן אחת ולתמיד לקבל תשובה לשאלה הזאת.
לכתבות נוספות בנושא:
האם חובה לרוץ מרתון מלא כחלק מההכנה לתחרות איש ברזל?
פודקסט שוונג: האם כל אחד יכול להפוך לאיש ברזל?
תכנית אימונים למרתון למתקדמים: כך תרדו מגבול 4 השעות
אז איך בכלל הכל התחיל?
בשנת 2015 בזמן שהייתי עם הילדה בחוג בקאנטרי גיליתי שחבר נרשם למרוץ הלילה של תל אביב. אז עוד לא ידעתי מה זה בכלל אבל אמרתי מה שרבים מאתנו אומרים או חושבים לעצמנו הרבה פעמים: "אין מצב שהוא משתתף ואני לא". זה לקח לי כמה דק' מהירות של שיטוט באינטרנט וכרטיס אשראי בתוקף ו… הופ, בוצע רישום. כשהילדה סיימה את החוג הייתי כבר רשום למרוץ.
רק לא לקחתי בחשבון שעכשיו גם צריך להתאמן לזה, מה שכן לקחתי בחשבון זה שאני נכה צה"ל כי ריסקתי את הקרסול שלי בצבא במסלול יציאה לקצונה. בעקבות כך יש לי ברגים בקרסול ואחד המשפטים האחרונים שנאמרו לי רגע לפני שזרקו אותי מהצבא הוא "שלא אעשה ספורט כנראה לעולם".
לאימונים למרוץ גייסתי חבר טוב שהיה מבחינתי רץ עילית וקיבלתי ממנו כל מיני טיפים להתחלה. את המרוץ סיימתי לא ממש כפי שתכננתי. לקחתי לעצמי שתי הפסקות להליכה בזמן המרוץ אבל סיימתי עם תחושת מסוגלות עילאית ורצון להירשם ישר למרוץ נוסף.
מסלול כמעט כמו כל הרצים
משם הדרך שלי כרץ עברה ריצות 10 ק"מ, 15 ק"מ, חצי מרתון שנהיה סיפור בפני עצמו כי בדיוק קמתי משבעה יום לפני המרוץ, ורצון לרוץ מרתון מלא כמו הרבה רצים אחרים.
אבל איך אומרים: "עליה וקוץ בה" – במהלך שנת 2017 התאמנתי למרתון הראשון שלי. יום אחד במהלך ריצה באימון עם עוד אנשים אחרים נתקלתי בלבנה בולטת במדרכה ונפלתי קדימה. (בכל פעם שעולה פוסט בפייס על נפילות אני די בטוח שאני מנצח) – "הצלחתי" בנפילה לשבור ולפרוק את כתף שמאל שלי והייתי מושבת בבית לחמישה חודשים.
לא ויתרתי על החלום וחזרתי להתאמן לאט לאט ושנה לאחר מכן סיימתי את המרתון הראשון שלי. ההרגשה הייתה בעננים וכשהבנתי כמה זה עושה לי טוב החלטתי להירשם לקורס מאמנים וזה קרה בדיוק אחרי המרתון השני שעשיתי בברצלונה ואחרי ניתוח נוסף שעברתי בכתף.
לא לקחתי בחשבון שצריך להתאמן. צילום: באדיבות משה בן מאיר
לעבור לאולטרה
מאז רצתי עוד מס' מרתונים ועל מנת לאתגר את עצמי החלטתי לעבור לריצות אולטרה. ריצת אולטרה היא בעיקרון כל ריצה שמעבר ל 42.2 ק"מ. אז בתור התחלה החלטתי לרוץ 50 ק"מ ב-2021, במרתון תל אביב שבוטל בגלל הקורונה.
מיד לאחר המרוץ הציעו לי לנסות לעשות טריאתלון ספרינט בראשון לציון. בתחרות שהתקיימה בחודש אפריל לראשונה שחיתי בים, רכבתי על אופניים בכביש עם נעלי ריצה ורצתי. לקח לי קצת מעל שעה וחצי בהם בעיקר קיוויתי למות.
הבנתי שאני יכול לעשות טריאתלון, אך אצטרך להתאמן לזה יותר ברצינות. במקביל, בריצה, לא התכוונתי לעצור במרחקי האולטרה. חיפשתי מאמן שיוכל לאמן אותי במקביל גם לטריאתלון וגם לריצות אולטרה.
אמרו לי לוותר
נפגשתי עם מאמנים שונים, כאשר מאמני האולטרה אמרו לי לוותר על ענף הטריאתלון, ואילו מאמני הטריאתלון טענו שריצה ועצירות, או מעבר להליכה, אינן נחשבות ריצה ושעלי לפרוש מענף האולטרה. חלקם אף אמר לי כמה זה לא בריא לרוץ מרחקים כל כך ארוכים.
לאחר חיפוש ארוך, הגעתי דרך מכרה למאמן שיכול לאמן אותי במקביל, ואכן כך היה. באולטרה נרשמתי וסיימתי את מקצה מרתון וחצי 63 ק"מ. לאחר שנה נרשמתי ורצתי את מקצה 100 ק"מ בספרטניון, יחד עם כל כוכבי האולטרה בארץ. ואם לא מספיק שהתאגר קשה, הוא גם מבוצע בהקפות של כ-1,400 מטר.במקביל, התאמנתי ועשיתי תחרויות טריאתלון, שכללו בעיקר מרחקי חצי איש ברזל.
בשנת 2023 קיבלתי החלטה לקחת את האתגר ולהשתתף בתחרות איש ברזל מלא. מתחילים בשחיה של 3.8 ק"מ, עוברים לרכיבה של 180 ק"מ ולסיום רצים מרתון 42.2 ק"מ. ברקע ישנו עניין הכתף הפצועה וחששות גדולים מאוד גם מהשחיה וגם מהרכיבה. האימונים היו ארוכים מאוד ומגוונים, ועל מנת שלא אתאמן לבד כמו שתמיד התאמנתי, הצטרפתי לקבוצה בחודשים האחרונים שלפני התחרות.
התחרות עצמה
גם שיצאנו בטיסה מהארץ עדיין הייתי בהכחשה לגבי המרוץ. לא דיברתי על כך, לא הכוונתי לתוצאה. לתחרות הגעתי עם חששות כמו לפני כל תחרות, בטח ובטח שזו תחרות ארוכה ומורכבת.
התעוררנו מוקדם בבוקר, התארגנויות אחרונות ויאללה הולכים לזינוק. בשרוול הזינוק כבר התחלתי להתפלל רק לעמוד בקאט אוף של השחיה. אה, נכון, לא אמרתי שיש קאט אוף שצריך לעמוד בו אחרת אתה נפסל מהתחרות.
הצלחתי ועברתי לרכיבה. מאחר ויצאתי יחסית מאוחר מהשחיה רכבתי הרבה מאוד זמן ומרחק די לבד, עד שהצלחתי להגיע לרוכבים אחרים שיצאו מהמים לפני. כל הרכיבה התפללתי רק שלא תהיה איזו תקלה באופניים או איזה פנצ'ר שיעכב אותי. לא היה פנצ'ר אבל בסיבוב השני של הרכיבה החלה רוח מאוד חזקה מה שגרם לי להאט ולרכוב מעט לאט יותר מאשר המתוכנן.
נשאר "רק" מרתון. צילום: באדיבות משה בן מאיר
"משה מישראל, אתה איש ברזל"
סיימתי את הרכיבה שאני מרגיש טוב, רחוק מהקאט אוף של הרכיבה, ומבין שנשאר לי "רק" לרוץ מרתון. למרות שאני יודע שזה הצד החזק שלי ועשיתי כבר כמה מרתונים קודם לכן, בראש עובר תמיד המשפט "יש לכבד כל מרתון". וגם בנוסף קצת הפחידו אותי חברים שמרתון אחרי שחיה ואחרי רכיבה הוא אינו מרתון שיוצאים פשוט לרוץ.
מפה לשם יצאתי למרתון שאני מרגיש די רענן. רצתי לפי תוכנית וגם גיליתי שאני מרגיש טוב לאורך הריצה. חשוב לציין כי כלאחר קילומטר של ריצה נתקלתי בחבר מהקבוצה, ולאחר סמול טוק קצר הוא מבקש שארוץ איתו כי השעון שלו נפל במים בזמן השחיה. מאחר ואנחנו רצים בערך את אותם קצבים הסכמתי ורצתי איתו עד לסיבוב האחרון כמעט, בו הוא פרש לכיוון השטיח של הסיום, כשלי נותר עוד סיבוב אחרון של 10 ק"מ.
לאורך כל הריצה חייכתי ואמרו לי שאני נראה חינני. ואכן גם הרגשתי כך, למעט בחילה שהגיעה בק"מ 32 אבל חלפתי על פניה אחרי 30 שניות. קיבלתי החלטה להמשיך לרוץ ללא הכנסת אוכל או שתיה בשעה שנותרה לי לרוץ. הגעתי לשטיח מאושר – ושמעתי את הכרוז אומר משה מישראל, אתה איש ברזל.
אז מה קשה יותר?
הרבה מכרים שאלו אותי אז מה באמת יותר קשה? ולקח לי הרבה זמן לחשוב על זה.
בעולם האולטרה אתה יודע איך אתה מתחיל את לא יודע איך תסיים. במרוץ הספרטניון שבו רצתי 100 ק"מ המרוץ היה בנוי מהקפות. החל מהשעה החמישית למרוץ לא יכולתי להכניס מזון או ג'לים לגוף ועברתי עד סוף המרוץ רק לשתות קולה.
סיימתי ריצת 100 ק"מ ב 11:33 שעות ואילו את תחרות איש הברזל סיימתי ב 13:01 שעות.
אם אני צריך לסכם אין ספק שתחרות איש הברזל היתה לי קשה יותר. אולי יותר קשה זה לא נכון לומר, אלא כללה יותר חששות שמא תקרה תקלה באמצע. לאורך שני המרוצים ידעתי שאסיים את המרחק המלא. במרוץ הספרטניון שהתקיים בתל אביב היו הרבה יותר מכרים שבאו לבקר בזמן הריצה ואף היו כאלו שבאו הלכו ושוב חזרו. בתחרות איש הברזל שהתקיימה בהמבורג גרמניה קיבלתי עידוד מחברי הקבוצה והמלווים שלהם, וכן מהרבה ישראלים שהיו על המסלול, והתחרו גם.
אנשים אמרו לי שבזמן שאני התחרתי הם קמו בבוקר, יצאו לעבודה, חזרו ממנה, עשו תוכניות וחזרו הביתה עוד לפני שסיימתי את התחרות. ושזה לא נורמאלי כל השעות האלה.
בזמן התחרויות הארוכות האלה אתה לא ממש חושב על הדברים האלה.
ומאחר ואנחנו אנשים די תחרותיים הראש כבר חושב יאללה ממשיכים אל היעד הבא.
ערכים כבר יש לך שישמשו לילדים דוגמא, אתה רוצה את הדבר הבא? תתחרה בלעשות כמה שיותר כסף כדי שיהיה לך רשת ביטחון לתת לילדים.
ומה יותר קשה?
אולטרה מרתון או לרוץ מרתון מהר?