אנשי המדע והרפואה קראו לזה במהלך המאה הקודמת "אספרגר" על שם הרופא שאבחן את התסמונת הזו. במאה הנוכחית מסיבת שונות המילה נגנזה ומאז היא קיבלה את השם "אוטיזם בתפקוד גבוה"; אני, אסף לב מאמן מנטאלי וגופני אוהב לקרוא לזה: "שונות".

כן, אינני איש מדע ונכון שהיה לי חשוב לסיים תואר שני במדע המדינה ומנהל עסקים בטרם אפנה לשליחותי – לאמן, וכל שכן לזכות לאמן אנשים קסומים ואדיבים אלו ומאז אני מודה! פשוט כך, מודה על הזכות לאמן אנשים עם "צרכים מיוחדים", אוטיסטים אשר במסגרות שלי נקראים "אנשים עם שונות מסוימת"; בולטת או מובחנת בצורה זו או אחרת ושוב, אינני איש מדע אבל כנראה שבנושא הנפש ו"מנעד הרגשות", אני יודע דבר או שניים.

 ריצה, רכיבה ופעילות גופנית 

אנו מתאמנים ביחד כבר 7 שנים מאז היה דורון (שם בדוי) בחטיבת הביניים והנה עוד רגע קט הוא משתחרר מהצבא ואנו מתחילים שינוי נוסף במהות האימון והקניית כישורי החיים המיטביים לסיטואציה הדינמית והמהירה של החיים במאה העשרים ואחת.

השליטה באופניים כמוה כשליטה על החיים שלך | צילום: shutterstock

או אז התחלנו עם ריצות, אופניים, משחקי צלחת מעופפת, המון משחקי כדור, שוחים ביחד (בעיקר בים), טבעות בפארק כפר סבא הירוקה וגם רכיבה על אופניים שזה בעיניי אחד מהשיאים של אימון אנשים עם שונות ולפיה, "אתה טייס הקרב", אתה חייב לשמור על כללי הרכיבה, בטיחות, שיווי משקל והתמצאות במרחב וזה בדיוק הרעיון של תרגול והקניית כישורי חיים – כאן זה הקסם: עצמאות! "אבא ואימא אני מסתדר נסעתי לאסף עם האופניים".

בסיס הרעיון הוא שלכולנו קשה במידה כזו או אחרת עם "מורכבותי החיים" ובכל פעם שאנו מנסים, משתדלים, מקשיבים למאמן ומבצעים את אשר ביקש מאתנו, אנו למעשה מנצחים. אחד הוויכוחים המהותיים שלי עם מתאמן אחר ס' שמו הוא כעסו על עצמו כאשר הוא לא מצליח לבצע פעולה מסוימת – נניח לדבר עם הקופאית בסופר. ושם, בדיוק שם הוא מתחיל לעתים לצעוק על עצמו ולעתים ממש להכות את עצמו (כן, בתחילה קשה להכיל אירועים מעין אלו) ואני שכבר פחות נלחץ מסיטואציה מביכה זו מסביר לו שאין זו אשמתו, אלא אשמתי.

שכן אם אני הסברתי לו את הפעולה והוא לא ביצע אותה נכונה, הרי שאני לא הסברתי טוב וכן, המון אנשים עם שונות נוכח זה שהם כה אינטליגנטיים וכתוצאה מכך הם כועסים על עצמם; לעתים, לתחושתם, על היותם נטל על הוריהם, לעתים על כך שאין להם בת זוג כמו שחשבו (מתפתח קצת אחריי גיל 20) או אפילו על חוסר יכולתם לתקשר ושוב, להבין את העולם ואת הסיטואציות החברתיות המגוונות שהוא מכיל ואוצר בתוכו.

עבור איש ברזל זהו ניצחון, לאדם אחר ניצחון זה לתאם תור עם שיננית. יש לי מתאמן בשם ד' שהוא מנכ"ל של חברה גדולה והוא איננו אוטיסט; לדידו, אני זה האדם ש"בגדול לא נמצא על הרצף ובכל זאת הכי קרוב אליו. "ובתור מאמן לנערים ואנשים על הרצף – הספקטרום האוטיסטי יכול להבין את השפה ואת המורכבויות עמן נדרשים להתמודד נערים ואנשים שכאלו. או כפי ש ח' אמר לי פעם: "אנשים הם כמו שדה מוקשים אתה לא יודע מתי הם יתפוצצו עליך";.

בדיוק בשלב זה אני אומר לו שהגיע הזמן לרדת למטה: עשייה – Doing ואני מעמיד על עץ בקבוק זכוכית וכל אחד מאתנו לוקח 3 אבנים ואנו מנסים לפגוע בבקבוק – אנחנו מפוצצים / מטפלים בשדה המוקשים: בתחכום, בריכוז, בכוונה, במיקוד וכן, באמונה וכמובן – באימון ותרגול. שום דבר לא בא מעצמו.

בשנים האחרונות ישנה עלייה מובהקת בכמות האנשים המוגדרים על הספקטרום האוטיסטי; מדברים על 1 ל-50 לערך אצל גברים, כאשר אצל נשים זה אחת לכמעט 200 (מדובר על חוסר התאמה של מכשירי המדידה בעיקר) וזה יוצר מעט בעיה ב"חיבור" בין המגדרים ובכל זאת אני רוצה לציין כי בשנים האחרונות – עם העלאת המודעות – יש גם גופים כמו אפי (אספרגר ישראל), צה"ל (פרויקט "רואים רחוק") וכן, אנשים פרטיים כמוני, אשר עושים ככל שביכולתם על מנת לשלב את אותם אנשים קסומים במסגרות העבודה וכן, חברות – חברים הם עובדים נפלאים, דייקנים, מרוכזים וממוקדים, וכן ואולי בעיקר, מודים על זה שיש בחלקם לעבוד – לעשות שירות צבאי (המון מתנדבים) ולהרגיש חלק מהתלכיד הקסום הזה שנקרא "חברה – קהילה".

"פעילות גופנית הינה מניע אנרגטי לחיים עצמם" | צילום: shutterstock

 סוף דבר וגם גילוי נאות 

בגיל 27 חוויתי את השנים הקשות בחיי; נכשלתי בכל המבחנים (חוץ מיחסים בינלאומיים) של הסמסטר הראשון באוניברסיטה הפתוחה (אין לי סיכוי לעבור פסיכומטרי "בצורה נאותה" כפי שהגדירה זאת הפסיכולוגית המהממת שהכרתי אז). אני זוכר היטב כיצד ואיך עמדתי בפני אחת ההחלטות הקשות בחיי, לוותר על הלימודים שהיו לי כה חשובים או להילחם, לשנן, לתרגל (אין לי אף מחברת שלא הועתקה פעמיים ועם מרקר יפה שכזה, כמו לבנות בכיתה ד') וברור, לנצח.

באותן שנים בדיוק הבנתי את אשר אני מלמד ומרצה ולפיה: "פעילות גופנית הינה מניע אנרגטי לחיים עצמם". עצמת האנדורפינים המשתוללים בגוף, תחושת הגאווה, ההישג וכל שכן, כאשר יש לי עם מי לחלוק זאת (מאמן או קבוצה), הם אלו אשר מביאים אותי לתחושת מיצוי עצמי, כמו גם השמחה מעצם הפעילות וכן, מעצם היותנו על כדור עדין זה ולזמן ממש מוגבל ושוב, תחושות אלו משותפות לחלוטין – מאמן (המתפרנס מזה בסופו של יום) ומאומן המחדד ומטפח יכולות חיים טובות ומדויקות יותר.

אני כבר בן 52 וזה כבר חצי חיים מאז שגיליתי שגם אני קצת מיוחד… האבחון ב"ניצן" עזר לי להבין את מורכבות החיים ומורכבותי האישית שלי; אני – אסף עזרתי לעצמי לנצח את כל המורכבויות הללו ולהראות לאנשים רבים, מורכבים, מיוחדים או "רגילים" את הדרך, את המסע, התנועה והעשייה (Doing) ששם, לגישתי, מצוי מפתח מהותי ודרמטי להתקדמות, לשמחה, לאושר ולהגשמה עצמית של כל אחד מאתנו, בדרכו.

אז, בין אם אתם עם אוטיזם בתפקוד גבוה, אספרגר, אוטיזם קלאסי, "שונים" או אנשים שלא נכללים בשום ואף אחת מהקטגוריות הללו, נסו קצת לצאת מעצמכם, קצת להסתכל על העולם בעיניים של האחר ואולי גם אתם תגלו עוד מרכיבים יפים, עדינים, מיוחדים ושונים של עולם קסום זה.

תהיו טובים ועם אנרגיה טובה, ותעשו ספורט – זה עושה טוב, לכם ולעולם.

אסף לב | מאמן קבוצת "רצים עם אסף"