פציעות בעקבות ריצת מרתון או אימונים לקראת תחרות מרתון או תחרות ארוכה נפוצות מאד ומובילות אתלטים רבים לפנות לקבלת טיפול או ייעוץ פיזיותרפי. פציעות אלו ניתן לחלק לשניים:
1.  אנטומיה: כאשר קיימת בעיה מבנית לדוגמה של מנח כפות רגליים או ברכיים, חולשת שרירים, אסימטריה כלשהי או כל בעיה אנטומית אחרת. עומסים גבוהים על גוף שמראש קיימת בו בעיה מבנית יתבטאו בכאב בייחוד כאשר מבצעים תנועות חוזרניות לאורך 42 ק"מ.
2. עומס יתר: קבוצת הפציעות השנייה עומס יתר על הגוף, כיוון שמעמיסים יותר מדי ומהר מדי, מבנה אנטומי מסויים יגיע לנקודת כשל ויופיע כאב.

עומסים גבוהים כאשר מבצעים תנועות חוזרניות לאורך 42 ק"מ | צילום: רונן טופלברג

בשני המצבים, ובכל מקרה, יש לטפל במה שנפגע. הטיפול המועדף הוא טיפול פיזיותרפיה שמרני. הפיזיותרפיה תכלול טיפולים מנואלים למפרקים או לרקמות הרכות כמו מתיחות, חשמל, חיזוקים, קשירות והדבקות ואף דיקור מערבי במידת הצורך. חשוב לציין שבמקביל חייבים להפחית בעומסים. אם זאת, במידה וקיים ליקוי מבני יש צורך להתיחס אליו כאל חלק נכבד ממקור הבעיה ולטפל בוא, אחרת נמשיך לרוץ עם הליקוי ואז לא רק שלא נפתור את הפציעה, המצב עלול להטעות בכך שהפציעה "תיעלם" לתקופה קצרה בלבד ואז תשוב, לעיתים אף בעצימות גבוהה יותר .

כתבות נוספות בנושא פציעות
10 פציעות שכל רץ צריך להיזהר מהן
פציעות ספורט || יש לכם דלקת? כך תטפלו בה
פציעות ריצה נפוצות ודרכי מניעתן

להלן מספר פציעות נפוצות הנובעות כתוצאה מריצות ארוכות:
1. שבר מאמץ
שברי מאמץ הינם סדקים קטנים בעצם. שברים אלו קורים כתוצאה מעומס חוזרני כגון בקפיצות וריצות ארוכות. הם עלולים לקרות אף בפעילות יום יומית שגרתית במידה וקיימת ברקע למשל מחלת עצם כגון אוסטאופרוזיס. תוכנית אימונים חדשה עשויה להביא עימה את הסיכון לפתח שברי מאמץ באזור השוק וכפות הרגליים, מאחר והעצם אינה מצליחה לספוג את העומס המהיר המופעל עליה.

2. שין ספלינטס
מהווה 16%-6% מהפציעות בקרב רצים. המושג מתייחס לכאב הקיים לאורך האספקט האחורי-פנימי של עצם השוק. המקרים הקלים מאופיינים בכאב המופיע רק בזמן פעילות, ובמקרים החמורים ייתכן כאב אפילו בזמן מנוחה. לעתים ייתכן כאב שיופיע בתחילת הפעילות, יחלוף כעבור מספר דקות ויחזור שוב לקראת סיומה. פציעה מסוג זה שייכת לפציעות הנובעות משימוש יתר (Over Use). נזק מצטבר לרקמה עשוי להפוך סימפטומתי ולהתבטא בכאב רק כעבור זמן מה. התופעה נובעת מעומס יתר המופעל בעיקר על שרירים הנאחזים בעצם השוק הנקראים Tibialis Posterior או Soleus.

3. (Iliotibial band syndrome (ITB
Iliotibial band היא רצועה עבה המתחילה בגבול העליון של עצם האגן, ממשיכה לאורך החלק החיצוני של הירך ומתחברת לחלק החיצוני של עצם השוק. אל רצועה זו מתחברים שרירים האחראים על ייצוב האגן ותנועתיות הברך בזמן הליכה וריצה.Iliotibial band syndrome הינו מצב בו קיימת דלקתיות ברצועה באזור הבליטה הגרמית החיצונית בחלקו התחתון של עצם הירך. באזור זה קיימת בורסה, שק נוזלים, המאפשרת לתנועתיות חלקה של הרצועה מעל הבליטה. כאשר קיים גירוי יתר של הרצועה, כאב יופיע בצד החיצוני של הברך בהליכה ובריצה.

4. דלקת גידים
Tendinitis הוא מצב בו קיים גירוי יתר או דלקתיות של הגיד שהינו רקמה דינמית עבה המחברת בין שורש כף היד, שריר לעצם. הסימפטומים הקליניים הם כאב ורגישות באזור חיבור הגיד למפרק. פתולוגיה זו יכולה להופיע בכל גיד בגוף אך האזורים הנפוצים ביותר הם: אזור הכתף, המרפק, שורש כף היד, ברך ועקב. החמרה של הפתולוגיה יכולה להתבטא בקרע בגיד ותיקונו לעיתים בהתערבות ניתוחית. מרבית המקרים של פגיעה בגיד יכולים להיות מטופלים בהצלחה על ידי מנוחה, פזיותרפיה ובמידת הצורך טיפול תרופתי להפחתת הכאב או התהליך הדלקתי.

Runner's knee .5
פגיעה נפוצה בקרב אצנים, אבל יכולה להופיע בכל פעילות אשר דורשת תנועה חוזרנית של כיפוף ברך כמו הליכה, רכיבת אופניים וקפיצה. פגיעה זו מתבטאת בכאב בקדמת הברך. פגיעה זו גם ידועה בשם הסנדרום הפטלו-פימורלי. היא יכולה להופיע כתוצאה ממספר גורמים: פעילות חוזרנית של כיפוף מוגבר בברך למשל, תחת עומס כמו באימוני לנג' וניתורים. המנגנון האפשרי הוא חבלה ישירה על הברך או חוסר איזון שרירי סביב הירך והברך הגורמים ליציאה של הפיקה מהמסלול שלה. הסיבה הכי נפוצה היא מנח לא תקין של הפלג הגוף התחתון שיוביל לתנועה לא תקינה של הפיקה וכאבים. הטיפול הוא תיקון המנח הביומכאני באופן שמרני אשר יוביל בסופו של דבר לתיקון מנח הפיקה ומסלולה.
הטיפול השמרני מתייחס למבנה המכאני של הגפה ותפקידו בתוך תבניות התנועה. כמו כן, סגנון הריצה דורש התיחסות מיוחדת. המשמעות הינה שרצוי לאתר את המכאניקה הלקויה, אותו מבנה גרמי בעיתי ולפעול לתיקון מבנים ותנועות אלו על ידי אבזור חיצוני כגון נעליים ומדרסים או חיזוק בתכנית ספציפית לתיקון תנועה.

כיוון שמעמיסים יותר מדי ומהר מדי, מבנה אנטומי מסויים יגיע לנקודת כשל ויופיע כאב | צילום: thinkstock

פציעות אלו שסקרנו, לרוב נגרמות משילוב של מספר גורמים ולא מרכיב בודד. הצלחת הטיפול טמונה בהתיחסות לכל הרכיבים יחדיו. גורמים אלה מרכיבים מעין פאזל המהווה בסיס לגישה מכאנית של אבחון וטיפול, והם:
1. כוח שריר.
2. גמישות שרירית, גידית או מפרקית.
3. מנח אנטומי של מבנה העצמות והמפרקים.
4. ביומכאניקה – תבנית התנועה.

רוב האצנים שומרים היטב על הגוף. באמצעות ביצוע הפעילות עם אבזור מתאים כגון נעליים ומדרסים, תכנית אימונים שתכלול עליה הדרגתית בעומסים, והקפדה על שמירה עצמאית של טווחי תנועה וגמישות.

האימון לצורך חיזוק ושיפור השליטה של שרירי הגף התחתון כולל תרגילים בהם מושגת עבודה גלובלית של הגפיים התחתונות תוך הוספת התנגדות. התרגול מתבצע במנחים שונים הכוללים עמידה על רגל אחת, קפיצה על רגל אחת ומנחים פונקציונאליים נוספים המדמים את תנוחת הריצה. דוגמה לכך תהיה ביצוע של כריעה על רגל אחת העומדת על פיתה/בוסו והוספת התנגדות באמצעות גומיות לגפיים התחתונות או התנגדויות שונות לאגן. תרגול בשכיבה בלבד אינו מספיק מאחר ובמנח זה האגן והגב נתמכים, להבדיל מריצה בה נדרשים שרירי הגף התחתון ושרירי הליבה לעבוד במנחים שונים. בנוסף, התרגול המשלב משטחים ניידים מיועד גם לשיפור השליטה והקואורדינציה השרירית.
הדגשים בביצוע התרגול הינם על שמירת מנחים נכונים בזמן התרגול. בסוף תהליך למידה זה, יש לתרגל וללמד את המערכת העצבית שלנו גם טכניקת ריצה חדשה.

סאם ח'מיס | פיזיותרפיסט מוסמךM.Sc.P.T , מומחה לביומכאניקה קלינית וניתוח תנועה