פציעות גידים (נקראות גם טנדינופתיה) והן נפוצות ביותר אצל ספורטאים. בין אם מדובר בפציעה בגיד הפיקה, אכילס או מיתר הברך (Hamstring), חשוב להבין את התהליך המתרחש ברקמת הגיד על מנת לסייע להחלמה מהפציעה. המחקרים המעודכנים ביותר הגיעו למסקנה המפתיעה שלמעשה בטנדינופתיה לא מעורב תהליך דלקתי. למרות שהתרכובת הכימית המשתחררת בפציעת גיד וגורמת לכאב אינה ידועה עדיין, מסתבר שאין עדויות לנוכחות של תהליכים דלקתיים בפציעות מסוג זה. אז מה בעצם מתרחש ברקמת גיד פגועה?
אז מה עושים במקרה של פציעות בגידים? | צילומים: thinkstock
עוד כתבות בנושא
עד כמה אתם מודעים לגופכם ואיך זה משפיע על הפציעות?
מהן 5 הפציעות הנפוצות אצל רצי מרתון ואיך אפשר למנוע אותן?
כאבים בריצה? 10 כלים להתמודד עם הבעיה
לפי פרופ' ג'יל קוק מאוניברסיטת מונאש באוסטרליה, הידועה בזכות מחקריה הקשורים לבעיות גידים, פציעות הגידים מתחלקות לשלושה שלבים:
- השלב הריאקטיבי (Reactive phase): בדרך כלל השלב החמור והכואב ביותר. מתרחש בעקבות עלייה משמעותית בנפח, תדירות או עצימות העומס המופעל על הגיד – ללא זמן מנוחה מספיק להתאוששות. שלב זה יכול גם להתרחש בעקבות טראומה ישירה לגיד (לדוגמה, נפילה מהאופניים על הברך). נפיחות יכולה להופיע בגיד – אם כי היא לא נובעת מתהליך דלקתי. אז ממה נובעת הנפיחות? הגידים בגופנו עשויים מסיבי קולגן וחומר דמוי ג'ל (ground substance) המרוכב ממים וחלבונים מסוימים. עומס יתר של הגיד גורם לעלייה במספר החלבונים הללו ובמיוחד בחלבון הנקרא glycosaminoglycan. חלבון זה הינו הידרופילי, כלומר "סופג" מולקולות מים, ולכן עלייה בכמות חלבונים אלו גורמת לנפיחות. אם בעיה זו לא מטופלת, הגיד הפגוע עובר לשלב הבא.
- שלב ה"החלמה כושלת" (Dysrepair phase): בשלב זה, עלייה בכמות המים ברקמת הגיד הפגועה גוררת הפרעה מבנית בסיבי הקולגן. המשך העמסה על גיד פגוע, במהלכה בונה הגוף חלבונים חדשים, כלי דם חדשים לגיד ותאי עצב – תגרום להפרעה נוספת למבנה הסדור של סיבי הקולגן.
- השלב הניווני (Degenerative phase): נפוץ יותר אצל ספורטאים מבוגרים. נגרם כתוצאה מעומס יתר כרוני על הגיד. הגיד יכול להיראות "קשרי" (nodular) ולהתעבות בצורה מוגזמת. יכול לעתים להוביל לקרע בגיד.
איך לטפל בשלבים השונים של טנדינופתיה?
זיהוי השלב המתאים לפציעת הגיד חשוב לצורך התאמת טיפול מתאים. במהלך השלב הריאקטיבי, מינון נכון של העומס אותו ניתן להפעיל על הגיד חשוב ביותר. המשמעות של זה לרוב היא הקטנת העומס לרמה בה החלמה יכולה להתקדם. אצל חלק מהספורטאים ייתכן ותידרש הפסקה מוחלטת של אימוני ריצה והחלפתם באימוני אופניים או שחייה, אצל אחרים ייתכן שיספיק שינוי במאפייני האימון ולא בסוגו. הכל תלוי בחומרת הפציעה.
כאשר יש הפחתה בכאב, ניתן להתחיל להעלות את העומס בצורה הדרגתית (חשוב ביותר). חשוב להיות קשוב לתגובת הגוף לא רק במהלך האימון אלא גם במהלך היממה שאחריו. לגידים עשויה להיות תגובה מאוחרת לעומס – לכן גם אם מרגישים נהדר במהלך האימון יש לשים לב לכאבים המתעוררים לאחריו.
השלב הריאקטיבי יכול להימשך 5-10 ימים או יותר. תרגילים אקסצנטריים (הארכת השריר תחת עומס), המוכרים בוודאי לרבים מכם, אינם מומלצים בשלב זה ולמעשה עשויים להחריף את הסימפטומים. לעומת זאת, מומלץ לבצע תרגילים איזומטריים (כלומר סטטיים – השריר לא מתארך/מתקצר תחת עומס) – תרגילים אלה הוכחו כמפחיתי כאב תוך שימור עוצמת השרירים. מעניין ללמוד שמתיחות של הגיד הפגוע בשלב זה אינן יעילות ועלולות גם הן להחריף את הסימפטומים. עיסוי רקמות רכות יכול בשלב זה להוות פתרון טוב יותר לשימור אורך השריר.
בשלב הדגנרטיבי (ניווני), תרגילים אקצנטריים יכולים לסייע כיוון שהם ממריצים את פעילות יצירת תאי הגיד, בניית הקולגן ושיפור מבנה הגיד.
זיהוי השלב בו נמצא הספורטאי מבחינת פציעת הגיד אינו פשוט וצריך להיעשות על ידי איש מקצוע מיומן. פנייה לפיזיותרפיסט יכולה לסייע אפילו כהכוונה ראשונית לטיפול הכולל משטר תרגילים ספציפיים והנחיות באשר לסוג הפעילות הגופנית שיכולה לסייע בהחלמה מהירה.
ג'ודי הורוויץ | פיזיותרפיסטית מוסמכת
