אם הייתם מתבקשים לתת שם לקושי הכי מרכזי שמלווה אתכם לאורך מרבית חייכם – כיצד הייתם קוראים לו? עד כמה טוב אתם מכירים את סיפור חייו של קושי זה? בעולם הפסיכולוגיה קיימים סוגי טיפול רבים. על פי אחת הגישות, הגישה הנרטיבית, אנו נוהגים לספר לעצמנו סיפורים בכדי לתת משמעות למציאות בה אנו חיים. הסיפורים הרבים על עצמנו נבנים לאורך שנים, מבוססים על ניסיון העבר שלנו, כמו גם הפידבק שקיבלנו מהסביבה. אנו חווים אינסוף אירועים בחיינו, ובכל זאת, הסיפור שלנו מבוסס רק על חלק קטן מחוויות אלו, חוויות שאנו "בחרנו" להכניס. למה השימוש במירכאות? מכיוון ש"בחירה" זו היא מוטה מאד. אנו בוחרים לראות ולזכור את העובדות שמאששות דווקא סיפורים אלו, ולזנוח אירועים שלא עולים בקנה עם הסיפור שלנו. במובן זה, לסיפורים אלו כוח רב: הם לא רק מתארים את מציאות חיינו, אלא הם יוצרים אותה!
עוד כתבות של פסיכולוגיה וריצה
על מה אתם חושבים בזמן ריצה כל כך ארוכה?
מה הריצה יכולה ללמד אתכם על עצמכם?
מדוע אתם רצים בכלל?
למי מכם שיש פחד במה, נסו להיזכר בכל אותם אירועים בהם פחדתם להופיע בפני קהל, או שעשיתם זאת והפדיחה לא אחרה לבוא. סביר להניח שתצליחו בקלות להעלות זיכרונות אלו, אך השאלה הבאה עשויה להיות מאתגרת יותר: עכשיו נסו להיזכר באותם פעמים שבהם לא חשתם את הפחד. איזה זיכרון הוא הממשי יותר מבין השניים? בתום הרצאה, את מי סביר שתזכרו יותר – את פרצופם של 20 האנשים שהביעו עניין בדבריכם, או את זה של האחד שנמנם לכל אורך ההרצאה שהעברתם?
בטיפול ברוח גישה זו, המטפל בודק עם המטופל את האפשרות וההזדמנות לרקום סיפור חלופי. לא כזה שבהכרח יחליף את הקיים, אבל בהחלט יוכל לעבות אותו ולבצע בו מספר שינויים. בהתאם, ההקשבה של המטפל היא גם לאותם "סדקים" בסיפור הסגור של בעיית המטופל, אותן חוויות שאינן תואמות לסיפור רווי הבעיות שלו: היכן כוחותיו של האדם? מתי הוא לא נכנע לבעיה? היכן הבעיה לא השפיעה עליו? אירועים אלו אמנם לא קיבלו משקל רב בחוויית המטופל, אך בהחלט ניתן להתייחס אליהם כאל אירועים יוצאי דופן, או במלים אחרות: "רגעי הקסם". מטרת התהליך הטיפולי היא לבחון סיפורים חלופיים, ובהדרגה לטוות את אותם רגעי הקסם בסיפור חייו. אם תרצו, לתת את ההזדמנות לאדם לקרוא את סיפור חייו ולהעניק לו משמעות שונה, למרות שהעובדות נותרות בעינן.
הרבה זמן החזקתי בתפיסה שיש אנשים בעולם הזה שגופם בנוי לריצה, אך לצערי אינני אחד מהם. הסיפור שלי היה מבוסס היטב: ספורט אמנם תמיד היה חלק מרכזי בחיי, אך על אף ניסיונותיי הרבים להיכנס לסצנת הריצה, מעולם לא הצלחתי להתמיד בה לתקופה ארוכה. הריצה תמיד עייפה אותי (שלא להוסיף שעממה אותי למוות), ומעולם לא הצלחתי לרוץ יותר מ-20 דק' ברצף.
בחווייתי, סיפור הריצה שלי היה סגור, חתום וחנוט. רץ כבר לא אהיה בחיים האלו. ואז התרחש אירוע משנה חיים (ולעניינו, משנה סיפורים) ריצה קלה עם חבר, שנמשכה כשעה שלמה. ריצה שטענה באנרגיות, ולא רוקנה אותן. ריצה שמלאה את הראש ברעיונות, ולא רוקנה אותו ממחשבות. ריצה שהסתיימה בתחושה טובה, ולא בתחושת סחיטה.
אילולא אותו חבר שהיה שם כדי להאיר את הזרקור על אותה ריצה, סביר להניח שהייתי זונח אותה, כי יותר קל לנו לשמר את הסיפור הקיים מאשר להתמודד עם מידע סותר. כי מידע סותר מאלץ אותנו ליישב את הסתירה, בין אם על ידי בחינה מעמיקה יותר של המידע, או לחלופין, הרהור וערעור במידע הקיים. אבל במחשבה לאחור וכשאלפי ק"מ של ריצה מאחוריי, בהחלט ניתן לכנות רגע זה כ"יוצא דופן", או כפי שכבר ציינו: רגע קסם.
אז עכשיו חיזרו לשאלתי הראשונה על סיפור חייו של הקושי המרכזי המלווה את חייכם. אלא שבנוסף, חישבו על הסיפור שהריצה שלכם מספרת לכם על עצמכם. כי הרי לעולם איננו מורכבים מסיפור אחד בלבד. ואם אתם מוכנים ללכת צעד נוסף, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
* האם יש פעמים בהם סיפור הריצה חושב/פועל/מדבר אחרת מסיפור הקושי המרכזי המלווה אתכם?
* האם לעתים הריצה מעוררת שיח מחאה נגד הקושי המרכזי? רצון להתנגד לו?
* כיצד סיפור הריצה שלכם קשור גם לרגעים דומים מהעבר הקרוב או הרחוק שלכם?
* כיצד סיפור הריצה שלכם קשור לתכניות, חלומות, שאיפות וערכים שלכם?
לאור זה, מה יהיה הצעד הבא שלכם?
החיים הם מרובי סיפורים. אנשים שונים, הקוראים סיפור זהה, מוצאים בו משמעויות שונות. והרי שגם את אותו הסיפור ניתן לקרוא מספר פעמים, ובכל פעם לחוות אותו אחרת. כשאנו רצים, אנו מייצרים את סיפור חיינו. אם כך, כל שנותר הוא לבחור את המשמעות שנרצה ליצוק לסיפור זה.
אז צאו לרוץ!
הריצה היא אחת המתנות היפות שקיבלנו לחיים. איכות החיים משופרת לאין-ערוך בזכותה!