בעשור האחרון ענף הטריאתלון תופס תאוצה ופופולריות רבה בקרב ילדים ובני נוער, כפי שקרה בקרב טריאתלטים מבוגרים. רגע לפני פתיחת עונת האימונים כדאי לשים לב להבדלים המהותיים באימון ילדים לעומת אימון מבוגרים בענף. לפני שארחיב על ההבדלים העקרוניים בין ילדים ומבוגרים בענף הטריאתלון, יש להדגיש חלוקה דיכוטומית בין ילדים (גילאי 8 עד 13) למבוגרים עלולה להתעלם מאוכלוסיות הביניים הכוללת את בני הנוער במקצי המיני-ספרינט והספרינט והמבוגרים (גילאי 20 עד 30 במקצי הספרינט והאולימפי) שביניהן נקודות השקה רבות ואליהן אתייחס באופן נפרד.
עוד בנושא טריאתלון
"טריאתלון נשים היתה חוויה חזקה מאוד"
איך מתחילים: טיפים אחרונים לקראת טריאתלון
ראיון עם שחר שגיב לקראת טוקיו 2020
לעתים קרובות אני נתקל בהורים טריאתלטים (המתחרים בקבוצות גיל) המעוניינים לשלב את ילדיהם בענף המרתק והמאתגר הזה. לא במכוון ישנה נטייה להשליך מהאימונים שלהם לאימוני ילדיהם ועל כן ראוי לעמוד על ההבדלים המהותיים בין טריאתלון מבוגרים (18 ומעלה) לטריאתלון ילדים (גילאי 8-13). אז מה הם ההבדלים?
1. המרחקים: בעוד המרחקים במקצי הילדים בטריאתלון נעים בין 100 ל 300 מטר שחייה, 3 עד 12 ק"מ רכיבה וק"מ עד 3 ק"מ ריצה, בטריאתלון מבוגרים המרחקים (בין טריאתלון לאיש ברזל) נעים בשחייה נעים מ-750 מטר ל- 3.8 ק"מ, 20 עד 180 ק"מ רכיבה ו- 5 עד 42.2 ק"מ ריצה.
2. גורמי ההישג: בעוד גורמי ההישג אצל ילדים מתמקדים בטכניקה, קואורדינציה וזריזות, בקרב מבוגרים הדגש הינו בעיקר על סבולת אירובית וסבולת כוח.
3. הפיזיולוגיה והאנטומיה: הפיזיולוגיה של הילדים שונה בתכלית מזו של המבוגרים. בעוד המערכות הפיזיולוגיות (מערכת הלב, כלי הדם, השרירים) והמערכות האנטומיות (השלד, המפרקים והעצמות) בקרב ילדים נמצאות בשלב התפתחותי רגיש, בקרב המבוגרים מערכות אלה מפותחות ובשלות לשאת בעומסים הגבוהים של אימוני הסבולת.
4. בגרות והתפתחות רגשית: תפיסת הילדים את האימונים והתחרויות שונה במהותה מתפיסת המבוגרים אותן. בעוד בקרב ילדים החוויה והמסגרת החברתית הינן תכלית האימון, אצל מבוגרים מטרת האימון לרוב תשרת יעד מסוים כגון תחרות טריאתלון למרחק קצר ועד תחרות איש ברזל.
מכאן נובע שתורות האימון לשתי האוכלוסיות, ילדים ומבוגרים, שונות בתכלית ומכוונות לגורמי הישג שונים ומטרות שונות. תורת האימון נגזרת מגורמי ההישג ולכן, באימון ילדים יינתן דגש על שיפור היכולות הטכניות הקואורדינטיביות והזריזות, ובעיקר תרגול ופיתוח מערכת העצבים הסנסומוטורית, בשונה מאימוני מבוגרים המתמקדים בעיקר בשיפור סבולת אירובית, סבולת אנאירובית, כוח ומהירות, ופחות על קואורדינציה וזריזות.
ההבדלים המהותיים
1. המערכות הפיזיולוגיות והאנטומיות של הילדים אינן בשלות לעמוד בעומס ובמשך האימון הנדרשים באימון מבוגרים ולכן באימון ילדים יינתן דגש על אימונים קצרים, עם מעט עומס על מערכת השלד, העצמות והמפרקים. מכאן שבגילאים הצעירים אימוני השחייה והרכיבה יתפסו נפח יותר גדול מהריצה על מנת לצמצם את העומס על גוף הילד.
2. באימוני ילדים, אלמנטים כגון גיוון, עניין, חוויה, מסגרת חברתית, הנאה וכיף תופסים משמעות גדולה יותר. עצם החוויה האימונית והמסגרת החברתית חשובות יותר מהתחרויות עצמן שעבור מבוגרים מהוות יעד.
3. תורת אימון הילדים הנקראת Long term athlete development) LTAD) מתבססת כיום על פיתוח ארוך טווח של הספורטאי, כשביסודה אימון ילדים הינו תהליך הדרגתי רב שלבי להטמעת אורח חיים בריא, משמעת אימונים ופיתוח ספורטאים הישגיים לאורך שנים, כאשר בכל שלב וגיל, הספורטאי מתאמן על אלמנטים שונים.
על פי תפישה זו, תהליך הדרגתי ורב שלבי ישמר את הילדים בענף לאורך שנים, יפתח את הישגיהם ויטמיע בהם אורח חיים ספורטיבי לאורך כל שנות חייהם הבוגרים. בגילאים צעירים ילדים חייבים להיחשף ולהתנסות במגוון ענפי ספורט והעיקר שהחוויה שיעברו באימון תהיה חיובית בכל ענף בו יתנסו. מעברים בין ענפי ספורט שונים הינם טבעיים ואף הכרחיים בטרם יחליטו מה מתאים להם.
גילאי 5-7: כך למשל אני נוהג בקבוצת הילדים שאני מאמן בגילאי 5-7 לשים דגש על אימונים מגוונים, חווייתיים, כיפיים (Fun damentals) שמקנים לילדים ביטחון עצמי וחוויה חיובית מהאימון. הם מתרגלים תנועתיות, קואורדינציה, זריזות, מהירות, גמישות והכי חשוב – מטמיעים בהם מוטיבציה להמשיך ולהתאמן.
גילאי 8-13: בקבוצות הבוגרות יותר מלמדים את הספורטאים "ללמוד להתאמן" (Learn to train) . בשלב זה, הספורטאים כבר לומדים את יסודות וחוקי הענף, תוך שימת דגש על תנועתיות רלוונטית לענף, טכניקה, חיזוקים, שיפור סבולת וגמישות דרך אימונים מגוונים ומהנים. לדוגמה, באימון שחייה משלבים משחק כדור-מים ובאימון ריצה מתקיימים מרוצי שליחים ומשחקי כדור.
גילאי 14-16: קבוצות הנוער מתאמנות ל'תחרויות יעד' (Train to compete). אני לעולם לא אדבר איתם על פודיום ולא אגדיר ניצחון כהצלחה. מבחינתי, שיפור בביצועים שלהם ובמיקוד בתחרות הרבה יותר חשובים. בשלב זה הם מתפתחים מנטלית, טכנית, לומדים את טקטיקת הענף ומגדירים בעצמם את רמת המחויבות שלהם לאימונים ולענף.
מניסיוני זה השלב הכי קריטי ורגיש בהתפתחות של ספורטאי. בגילאים אלה הספורטאים נמצאים ב'סיר לחץ' של דרישות לימודים, חברים, משפחה ועוד.
אני משתדל לנתב אותם על פי תכונותיהם האישיות, במטרה לשמר אותם במועדון על מנת שימשיכו להתאמן גם אם אינם מעוניינים להמשיך במסלול הישגי. את חלקם אכווין לחניכה והדרכה, את חלקם לענפים אחרים ואלה בעלי הפוטנציאל ההישגי יקבלו את המענה הנדרש להם בתיאום עם ההורים שלהם. בשלב זה רבים מבני ובנות הנוער פורשים מהענף ואני רואה זאת כחובתי לדאוג שהפרישה והמעבר יתבצעו באופן מובנה ויעיל ושישאיר אותם פעילים ספורטיבית גם אם לא בענף.
יש לציין שבקרב ספורטאים בגילאי הנוער (14 ומעלה) אני מזהה נקודות השקה רבות עם ספורטאים מבוגרים בגילאי 20 עד 30. לעתים קרובות, אימונים משותפים לשתי קבוצות גיל אלו תורמות להפריה הדדית בין הספורטאים. אימוני אינטרוולים בריצה הם דוגמה מצוינת לסוג אימון שיכול להתאים לשתי קבוצות הגיל – הספורטאים הצעירים מאתגרים את המבוגרים ואילו האימון יחד עם מבוגרים מקנה אוירה יותר רצינית ובוגרת.
השלב ההישגי (training to win): שלב זה מצריך הערכות שונה של הספורטאי והמאמן. שלב זה מחייב תיאום ציפיות עם ההורים ובני המשפחה. יש לו השלכות רבות על חייו של הספורטאי. שלב זה מחייב מעורבות של אנשי מקצוע בנוסף למאמן ואף שיתוף פעולה בין מאמנים כדי לתת לטריאתלט ההישגי מענה מקצועי מקיף.
ואולם, על פי תפיסת עולמי, ההצלחה הגדולה כמאמן נמדדת דווקא בשלב מאוחר יותר והיא "אורח חיים פעיל" (Active for life), ספורטאים שהופכים את התחביב שלהם לאורח חיים למשך כל חייהם. אם הצלחתי להטמיע בהם את האהבה והתשוקה לענף הטריאתלון ההולך ומתפתח בישראל, אני כמאמן, את היעוד שלי הגשמתי.
שרון מעוז | מאמן ומנהל מקצועי ב"מעוז טריאתלון"