מאת:אנטוניו סנטורי

מרתון הנשים בברלין שהתקיים ב-30 בספטמבר 2001 הוא יום היסטורי להישגיהם
של הנשים בריצת המרתון. בפעם הראשונה בהיסטוריה רצה אשה 42,195 מ’ בפחות מ-2:20 שע’.
עשתה זאת נאוקו טקאהאשי, מיפן, האלופה האולימפית מסידני, בזמן של 2:19:46 שע’.
טקאהאשי נולדה בעיר גיפו, 30 ק"מ צפונה מנגויה, ב-6 במאי 1972. בגיל 3 כבר
ניגנה על פסנתר ובבית ספר תיכון התחרתה בריצות בינוניות (800 מ’ ב2:13.9). שיאיה
במסלול הם: 5000 מ’ ב-15:21.5 (1998), 10,000 ב-31:48.23 (1996).

טקאהשי באולימפיידת סידני

מרתון הבכורה
שלה היה ב-1997, כאשר סיימה בזמן של 2:31:32 שע’ (מקום 7) במרתון
אוסאקה, שהוא מירוץ למרחק מרתון לנשים בלבד, ומתקיים כל שנה בסוף ינואר. בברלין רצה
טקאהאשי בצורה מושלמת כשעברה את חצי המרחק ב – 1:09:48 שע’, ואילו את החצי
השני רק ב-10 שניות לאט יותר. חלוקת הזמנים שלה בריצה זו היתה: 10 ק"מ ב-33:10, 20 ק"מ
ב-1:06:11, 30 ק"מ ב-1:39:01., 40 ק"מ ב-2:12:10 ואילו את ה-2195 מ’ האחרונים ב-7:36 דק’.
שיא המרתון הקודם לנשים, הושג גם הוא בברלין ב-1999 על ידי טגלה לרופה (2:20:43).
נאוקו טקאהשי היא גיבורה לאומית בארצה. היא התלבטה אם
לרוץ בשיקגו או בברלין, אבל שעות הבוקר בשיקגו הם שעות הלילה ביפן, ואילו שעות הבוקר
בברלין הם שעות אחה"צ ביפן, לכן, היא העדיפה לרוץ בגרמניה, כי הטלוויזיה היפנית שידרה
את המירוץ בשידור ישיר ועל פי הדיווחים צפו בריצתה זו המדהימה, כ-50 מיליון יפנים.
טאקאהאשי נוהגת לרוץ בקצב אחיד את כל המרחק. גם בסידני, שבו קבעה את התוצאה הטובה ביותר שהושגה אי פעם
במרתון אולימפי (2:23:14 שע’) עברה את חצי המרחק הראשון ב-1:11:45ואת השני ב-1:11:29. אין כל
ספק שהיא טיפוס מאוד מעניין. יש לה תואר ראשון במחשבים (אוניברסיטת אוסאקה), כותבת סיפורים
מצוירים ומוכרת מהם יותר מ-700 אלף עותקים בחודש!!! – שגם זה הישג לא רע בכלל.

מתוך אלבום תמונות של אוהדים

לפני ריצתה במרתון ברלין התאמנה בקולורדו, ארה"ב, בגבהים של יותר מ-2000 מ’ ובנפח יומי שהגיע
גם ל-70 ק"מ ביום (מדהים). ה"אויב" הגדול ביותר של נאוקו הוא האוכל המוגש לשולחן.
על פי מקורבים, היא מסוגלת לאכול שני
קילו סטייקים בארוחה, או לחילופין 40 חתיכות של סושי. משקלה 47 ק"ג וגובהה 1.63 מ’.
היא מתאמנת יחד עם הירומי סוזוקי (אלופת העולם ב-1997) ומאמנה הוא יוהו קוידה. במשחקי אסיה שנערכו בבנקוק 1998, זכתה
במרתון שהתקיים בתנאים של 90% לחות ו-32 מעלות צלסיוס, בזמן של 2:21:47.ביפן, המרתון
הוא לא סתם ריצה אלא דרך חיים. כל שנה מתקיימים ברחבי יפן עשרות מרתונים.נכון להיום ירדו 62
נשים מגבול 2:30 שע’ בריצה זו (129 פעמים). רק לשם השוואה בישראל עשו זאת רק 28 גברים. במרתון
נגויה האחרון שנערך בחודש מרץ 2001, ירדו 11 בנות יפניות קטנות וזריזות מ-2:30 שע’.
עובר רק שבוע ובמרתון שיקגו נופץ השיא של טאקאהאשי
על ידי הקניתית, קתרין נ’דרבה, שעצרה את השעונים על זמן מדהים – 2:18:47 שע’, בחלוקת
כוחות קצת שונה מקודמתה. חצי מרחק ראשון ב1:10:14- שע’ וחצי שני ב-1:08:33 שע’. הישגה זה
זיכה אותה ב-175 אלף דולר ובמכונית. נ’דרבה נולדה בניירובי, קניה, ב-21 ביולי 1972. היא אמא
לילדה בת 4, גובה 1.72 ומשקלה 54 ק"ג. היא שוטרת ומאמנה הוא מוסטפא אל-נשאדי. לא ניתן
להגדירה כרצה "אלמונית". המרתון הראשון שלה היה בבוסטון 1999, בו היא סיימה במקום השישי בזמן
של 2:28:27 שע’. באפריל 2000 חזרה לבוסטון וניצחה ב-2:26:11 שע’. באוקטובר 2000 ניצחה גם במרתון
שיקגו ב-2:21:33 שע’. בשנת-2001 , חוץ משיפור השיא עולמי בשיקגו, השתתפה גם במרתון
בוסטון ושם כרגיל סיימה במקום הראשון ב-2:23:53 שע’. בקיצור, בשש פעמים בהם השתתפה
בריצת המרתון לא ראתה אף פעם את השעון עוצר מעל 2:28:30. השיאים האישיים של נ’דרבה
הם: 5000 מ’ ב-15:27.84, 10,000 מ’ ב-32:17:58, 15 ק"מ ב-48:47, וחצי מרתון ב-1:07:57 שע’.

לאחר קביעת שתי תוצאות אלו ניתן לומר שניכרת מגמה של צמצום הפער בין תוצאות
הנשים לאלו של הגברים במרתון. וליתר דיוק – לאחר צמצום מהיר של הפער בין גברים ונשים
עד 1985 וקפאונו לאחר מכן, עשו הנשים צעד משמעותי נוסף. חשוב במובן לזכור כי הפער הנאמד
כאן הוא רק פער בין שיאים ולא משקף בהכרח פער ביו יכולת ממוצעת של קבוצות רצי צמרת.
רק לפני שלושים שנה התחילו לרוץ נשים מרתון ברצינות. הפיסיולוג
הגרמני ארנסט ואן- אאקן אמר שלדעתו המבנה הפיסי והמנטלי של הנשים יכול להביא
את המין היפה להשוות את הישגי הגברים בריצת המרתון ואפילו לעבור אותו. הסיבה לכך היא
שבריצה זו המרכיב העיקרי הוא סבולת לב ריאה ואין ביטוי לעליונות הגברית בכוח השרירים.

ולסיום היכן אנחנו בתמונה?

השיא הישראלי לגברים הוא של דב קרמר ועומד על 2:15:45 שע’. התוצאה
הושגה בהלסינקי ב1994- והיא רחוקה ב-9:57 דק’ מהשיא
העולמי לגברים וטובה ב-3:02 דק’ מהשיא העולמי לנשים.

באדיבות מגזין עולם הריצה