לערוץ כתבות הקורונה בשוונג

כל העולם כפי שהכרנו אותו השתנה מן היסוד ובסך הכל חלף כחודש מאז השתלטותו של נגיף הקורונה על החיים שלנו. כשאנחנו אומרים חיים, הכוונה מן הסתם נודדת לדרך שבה חיי השגרה שלנו התנהלו בעבר הקרוב בהקבלה (והגבלה) לחיים שלנו היום. כפפות, מסכות, אלכוג'ל, זום, 2 מטר הם מושגים שחדרו לחיינו שעברו הסתגלות שרק בני אנוש מסוגלים לעבור אותם ולעתים לנסות ולראות בהם גם את הצד החיובי. אל כל המצב הזה נקלעו המאמנים בכל ענפי הספורט למצב חדש בו נאסר על פי הוראות משרד הבריאות להתקהל בקבוצות וכל הענף למעשה נמצא בסיטואציה שבה מנסים להניע את הגלגלים של התעשייה ולמצוא פתרונות גמישים ויעילים.

זיכרונות מימים שרצנו במרחק של פחות משני מטר אחד מהשני | צילום: pixabay

מאמן ובעלים של קבוצת "תל אביב 100", מישאל דגן, מסתכל לא רק על המיקרו אלא מנסה לפענח את המאקרו של כל הנושא הטעון בתקופה הזו וחושב שהמאמנים צריכים להגיע להפנמה. "השירות שנוכל להציע באונליין, לעולם לא יהיה שווה ערך למוצר הטהור של אימוני ריצה בפועל. עם זאת אנחנו עדיין צריכים להשתדל לתת ערך מוסף המתאים לתקופה זו למתאמנים המעוניינים להמשיך בשגרת אימונים. אני מצאתי לנכון לשנות את תכניות האונליין לסטים וחזרות שמתאימים יותר להגבלות, ונפח האימון הנו קצר יותר, מתוך הבנת הקושי שלהתאמן, מי שמתאמן, במרחק של עד 100 מטר מהבית או על מסילת ריצה. ברור לי שלא כולם רצים בתקופה הזו ולכן הוספתי לתכניות אופציה של 'אימון משולב יומי' בן 30 דקות שניתן לבצע בבית ובסביבתו, המשלב כוח עם עבודה אירובית במידת האפשר. נכון, זה לא 'יקדם' את הריצה שאותה אנחנו כל כך אוהבים, אבל זה בהחלט ישפר מרכיבים רבים שיסייעו לרץ בעתיד. מתאמנים רבים עד כה מדווחים שהאימונים המשולבים עוזרים להם לגוון ולשמור על שפיות מסוימת בתוך כל הכאוס הכללי".

"לא כולם רצים בתקופה הזו". מישאל דגן | צילום: הנס אנגלסמן

הקשר האישי עם המתאמנים הלך לאיבוד

האימונים שביום יום היו פרונטליים וניתן היה לדייק בהם את התרגיל, הפכו כעת לקהילתיים יותר ואווירת הקבוצה והגיבוש שלה הועתק למערכת הנפוצה ביותר בישראל כיום הזום. אחד המאמנים מספר בימים האחרונים שעם כל הכבוד לטכנולוגיה ולמערכות הדיגיטליות, הקשר האישי והקרוב עם המתאמן הלך לאיבוד בשבועות האחרונים וכאשר אתה מאמן רצים, שחיינים, רוכבים או טריאתלטים בשלט רחוק, משהו הולך לאיבוד בדרך. מבחינתו התקופה הכריחה מאמנים רבים לעבור לימוד מחדש ולהיות מאוד יצירתיים, אבל אין ספק שקהל המאמנים יצטרך לאחר שתגמר תקופת הקורונה לגבש את הקבוצה מחדש ולשמור עליה לקראת יעדים חדשים ומטרות חדשות.

אין ספק שמי שמצליח לשלב אימונים בימים אלו, כאשר רבים מאזרחי המדינה נמצאים בחל"ת, עבורו מדובר בסוג של שגרה מבורכת והתעסקות שזה בה תועלת למשך שעה או שעתיים ביום. "בתקופת הקורונה והסגר החלקי, ללא ספק נפגעה היכולת של מתאמני הסבולת לקיים את שגרת האימונים שלהם, "אומר לנו תום מרמרלי מאמן ובעלים של קבוצת טריהארד שמאמנת בעיקר טריאתלטים ואנשי ברזל, "וחלק לא קטן מהמתאמנים איבד מוטיבציה, אם בגלל היעדר מטרה ברורה באופן, אורח חיים מגביל הרבה יותר ויציאה משגרה, או בגלל עניינים כלכליים וחשש אמיתי שלא יוכלו לחזור לאיכות החיים שחיו בה. בתור מאמן איבדתי את היכולת לפגוש פיזית את המתאמנים שלי ולכן כל מערכת האימונים הפרונטלית שלנו שכללה 14 אימונים שבועיים למעשה לא יכולה להתקיים. הפתרון שלנו היה ליצור חמישה אימונים וירטואליים בשבוע בעזרת זום ועבור הרוכבים בזוויפט, כאשר מעבר לכך אנחנו מנסים לשמר את הקשר הכל כך חשוב של המתאמן מאמן על ידי תקשורת אישית בווטסאפ, בשיחות בטלפון ודרך מערכת הטריינינג פיקס. מספר פעמים בשבוע אני נותן גם תדריך וידאו מקצועי למתאמנים כדי לשמור על הקשר ההדרכתי ככל הניתן".

נפגעה היכולת לקיים את שגרת האימונים. תום מרמרלי | צילום: דארן ווילר

"אני מעבירה כל יום אימון כוח, קואורדינציה ואירובי דרך הזום", מספרת לשוונג המאמנת נילי אברמסקי שיאנית ישראל בעבר במרתון, "האימון שאני מעבירה פתוח לשתי הקבוצות שאני מאמנת, גם לנוער וגם לבוגרים. לאורך האימון אני מדגימה כל תרגיל בדרגות קושי שונות כדי שכל אחד יתאים לרמה שלו. ההיענות ממש טובה ונראה כי אנשים מחכים לאימון היומי. את האימונים האלו אני עושה ללא עלות ואני אף מעודדת לצרף את בני המשפחה ולשלוח את הקישור לחברים שלהם שאינם מתאמנים שלי. מבחינתי זו דרך נהדרת לשמור על קשר ולראות את המתאמנים. סך הכל ההיענות היא טובה בעיניי. כרבע עד חצי מהקבוצה נמצאים בזום בכל אימון, חלק נוסף מבצע את הפעילות של אימוני הכוח לבד וחלק הם עובדים חיוניים אז נמנע מהם להצטרף. על מנת לתת מענה לכולם, פעמיים בשבוע אני מעבירה אימון בשעה מאוחרת וכך מי שעובד במהלך היום יכול להצטרף לקבוצה".

מעודדת לצרף את בני המשפחה. נילי אברמסקי | צילום: צלמי שוונג, אולטרה מים-לים

מציאות חדשה

גם אריאל הלר, מאמן ובעלים של קבוצת My way שמאמן טריאתלטים ואנשי ברזל, מנסה להתאקלם במציאות החדשה, "אנחנו שומרים על קשר אישי דרך תוכנת האימונים שאנחנו משתמשים בה, מגיבים לכל אחד על כל אימון. כמו כן, באופן אישי מדריכים את המתאמנים כמה ומתי לרוץ. אנחנו כותבים למתאמנים שלושה אימוני טריינר בכל יום – קצר, בינוני וארוך. שלוש פעמים בשבוע אנחנו מעבירים שיעור טריינר מודרך בזום. בנוסף אחת לשבוע אנחנו עושים מפגש קבוצה בזום ושומעים מה יש לאנשים לומר לנו או לכל אחד אחר. הנהגנו גם מהלך של 'מצטיין שבועי', שזוכה למפגש אישי איתי ועם אילן אולמן. אנחנו בקבוצה לא מאמינים בגימיקים ומבחינתי צריך להמשיך לעבוד קשה במה שניתן, לחזק כרגע בעיקר את תחום הרכיבה והטריינר נותן לנו המון דיוק מהירות וכח. ריצות מעבר מהירות, אימוני מדרגות ועליות אם ניתן מחזקות את הריצה וכשהכל יסתיים נשקיע יותר בשחייה ונאזן הכל חזרה. מי שינצל את הזמן הפנוי שנכפה עלינו להעלות הילוך באימונים יקטוף בסוף את הפירות. אנחנו מדרבנים את המתאמנים ונופחים בהם אופטימיות. בינתיים בהצלחה רבה, אבל נקווה שלא יהיה בזה צורך עוד הרבה זמן".

מגיבים לכל אחד על כל אימון. אריאל הלר | צילום: באדיבות אריאל הלר

נראה שעבור מי ששחייה עבורו בבריכה או בים היא דרך חיים הפגיעה היא אולי הקשה ביותר מבין הענפים, שכן בהוראת משרד הבריאות נסגרו כל בריכות השחייה ברחבי מדינת ישראל והאימונים הביתיים יכולים רק לשמר את אותם שחיינים שלמעשה יצאו "לפגרה" בעקבות המצב. "זה כמובן מורכב אצלנו כי השחיינים שלנו חלקם מטופלים עם פציעות כגון גב, לאחר החלפת מפרק ירך, תאונות דרכים ויש כמובן את שחייני המאסטרס", מציין המאמן אורי סלע מ"עולם המים", "במצב של היום אנחנו בעיקר משלבים אימונים מחזקים ומאריכים לשחיינים באמצעים דיגיטליים באונליין והדבר העיקרי הוא הקשר הטלפוני עם השחיינים".

השחיינים נפגעו יותר מכולם. אורי סלע | צילום: ניר עמוס