בכתבה שפרסמתי לפני שבועיים על השיפור היחסי בממד העומק של האתלטיקה הישראלית בשנת 2021, התייחסתי לממוצע של 5 האתלטים הראשונים בכל מקצוע. העירו לי, בצדק לדעתי, שעומק לא מודדים לפי 5 אתלטים, אלא לפחות לפי 10. לצערי רק במעט מאד מקצועות יש לנו עומק כזה.
החלטתי להשוות את העומק בין ישראל, מדינה עם 9.5 מיליון תושבים, לבין שתי מדינות אירופאיות עם 11.5 מיליון תושבים: בלגיה וצ'כיה. אלה אינן מדינות מובילות באתלטיקה, אבל נמצאות לפחות רמה אחת מעלינו. בהשוואה כללתי מדגם של 9 מקצועות ולא כללתי את מקצועות הזריקה שפשוט לא קיימים בישראל.
המדד שלי היה כמה תוצאות מופיעות ברשימה השנתית של האיגוד העולמי בשנת 2021. יש לקחת בחשבון שיש אתלטים שתוצאותיהם מופיעות בכמה מקצועות למרות שהשתדלתי לבחור מקצועות שאין בהם חפיפה. בשנים האחרונות הונמך מאד רף הכניסה לרשימות אלה והוא כולל תוצאות ברמה של פחות מ-900 נק' בטבלה ההונגרית כאשר אין אחידות ברמת הסף בין המקצועות השונים. לדוגמה, הרף ב-100 מ' גברים הוא 11 שניות – 886 נק' ולעומת זאת ב- 5,000 מ' הרף הוא 14:50 – 840 נק' בלבד. על ריצת ה- 5,000 ארחיב בהמשך. דוגמה נוספת – בנשים הרף ב-100 מ' הוא 12.30 – 933 נק' וב-400 מ' 59 ש', רק 871 נק'.
מדוע הפערים כל כך גדולים? | צילום: shutterstock
בנוסף החלטתי לבחון איזה אחוז מהתוצאות הושגו על ידי אתלטים מעל גיל 25. התמונה העצובה שהתקבלה לגבי האתלטיקה בישראל היא שרק בשלושה מקצועות בגברים ובשני מקצועות בנשים יש יותר מ-10 תוצאות ברשימה.
מספר התוצאות ברשימה אצל הגברים גדול בבלגיה ובצ'כיה פי 3.5 ואילו אצל הנשים הוא גדול פי 5 בבלגיה ופי 7.5 בצ'כיה. זה כמובן לא מפתיע בהתחשב בכך שברוב מדינות אירופה מס' האתלטים למיליון תושבים גדול בערך פי 10 מאשר בישראל.
מספר התוצאות של הגברים בישראל כמעט כפול מזה של הנשים – 89 מול 51. בבלגיה מס' תוצאות הנשים גדול פי ב- 30 אחוז ובצ'כיה דווקא מס' תוצאות הנשים גדול ב- 25 אחוז מזה של הגברים. דוגמה מעניינת היא בקפיצה לרוחק שם יש 64 קופצות לעומת 7 בישראל. כשמסתכלים על גילאי u18 הפער ממש מדהים : 22 מול אחת בלבד בישראל.
אחוז התוצאות של גילאי 25 ומעלה בקרב הגברים בישראל – 11 אחוז, נמוך משמעותית מזה של בלגיה – 28 וצ'כיה 18. הסיבה העיקרית היא שב-1,500 ו-5,000 יש בבלגיה המון רצים ורבים מהם מעל גיל 25.
אצל הנשים יש מצב מפתיע שדווקא בישראל 33 אחוז מהתוצאות הן של נשים מעל גיל 25 לעומת 17 ו-11 אחוזים בבלגיה וצ'כיה. זה נובע בין היתר מכך שנועה לוי מופיעה ב- 4 מקצועות, אבל גם מכך שאצלנו יש מעט מאד אתלטיות, אז קבוצה קטנה מאד של 12 אתלטיות מהווה חלק נכבד מכלל האתלטיות.
ריצת 5,000 בישראל מול בלגיה – מדוע הפער כל כך גדול?
מעניין לבחון את ההבדל בין ישראל לבלגיה בריצת 5,000 לגברים. על הנייר הפער לא כל כך גדול יחסית. 22 תוצאות אצלנו מול 37 אצלם. אם לוקחים את התוצאות של רצים עד גיל 25 מגלים אפילו שאצלנו יש 20 כאלה לעומת 18 בלבד של הבלגים. הסיפור המרכזי הוא שאצלנו אחרי גיל 25 עוברים למרתון.
כמובן שהסטטיסטיקה כאן משקרת כי אם מעמיקים יותר בניתוח התוצאות רואים שהפער הרבה יותר גדול ואין זה פלא. מאז אמיל פוטמנס הגדול שקבע ב- 1972 שיא עולם של 13:13 שהחזיק מעמד 5 שנים יש לבלגים מסורת של הצלחה במקצוע זה והשיא הלאומי של מוחמד מוריט עומד על 12:49.71 משנת 200 שהיה אז התוצאה הרביעית בטיבה בעולם!!!
גם לנו היה רץ מוכשר בשנות ה-70, יובל וישניצר שהדהים בשנת 1974 עם 13:39, תוצאה שלהערכתי מקבילה ל- 13:10 היום. מאז, רק גזצ'או יוסף התקרב לרמה העולמית הגבוהה כשקבע ב- 2009 13:31 ופספס בשנייה את הקריטריון לאליפות העולם. הבעייה היא שאף אחד מאז לא ירד מ- 13:40.
בשנה שעברה היו לבלגים 8 רצים שירדו מ- 13:44, הקריטריון לאליפות אירופה 2020, מהם 4 ירדו מ- 13:30. לנו לא היה אפילו רץ אחד שירד מ- 13:50. מצד שני, היו לנו 5 רצים שירדו מ- 28:30 ב- 10,000, תוצאה שמקבילה בערך ל- 13:44. אז אינני טוען שאנו יכולים להשתוות לעומק הבלגי, אבל 3 רצים ברמה אירופית זה משהו בהחלט אפשרי.
כולי תקווה שדור הרצים הצעיר של ילידי 2000-2022 יתרכזו במרחק הזה וינסו לפחות להגיע לרמה אירופית. מהבוגרים יותר כבר אין לי תקווה כי הם מוכווני מרתון.
