כולנו מכירים את תחושת התעלות הרוח הנלווית לפעילות ספורטיבית. שחרור האנדורפינים במוח, יחד עם הסיפוק שבביצוע פעילות ספורטיבית, גורם לנו לתחושות חיוביות שגובלות באופוריה, למרות, או אולי בגלל, שאנו לוקחים את הגוף לקצה. יחד עם זאת, יכולות להופיע בריצה, רכיבה או כל ספורט אחר, בעיות קטנות שפוגעות בריכוז ובהנאה שלנו ומשבשות את ביצוע הפעילות. אחת מהבעיות הללו היא שפשפת או בשמה האחר – חככת, בעיה המופיעה באזורים שונים בגוף כתוצאה מחזרות רבות על תנועה וחיכוך חוזר של העור.

החיכוך יכול להיות של העור בעצמו או שפשוף בבגד | צילום: thinkstock

מה היא שפשפת?

שפשפת נוצרת כתוצאה מחיכוך של העור, בעיקר באזורים שונים בהם יש קפלי עור. החיכוך יכול להיות של העור בעצמו או שפשוף בבגד או נעליים שאינם מתאימים לפעילות. האזורים המועדים להתפתחות שפשפת הם המפשעות, קפלי החזה, בקרב נשים, וקפלי בית השחי או הבטן בקרב אלו הסובלים מעודף משקל. אזורים נוספים העלולים לסבול מחיכוך הם אזור הרגליים, בדגש על הירכיים ואזור הפטמות. באלו האחרונים החיכוך הוא בעיקר בבד של החולצה או המכנסיים. בשנים האחרונות נכנסו לשימוש בדים סינטטיים "נושמים", למרות התועלת של בדים אלו בנידוף זיעה, הם עלולים דווקא לגרום לחיכוך גדול יותר במקרים מסוימים.

כתבות נוספות בנושא
מה הן 5 הפציעות הנפוצות אצל רצי מרתון וכיצד אפשר למנוע אותן
10 פציעות ספורט שאתם חייבים להכיר
10 טעויות שרוכבים מתחילים לא יודעים שהם עושים

השפשפת מתפתחת לפטרייה

במקרים רבים, התוצאה של החיכוך וצריבת העור, יחד עם זיעה ולחות בגלל קפלי העור, מהווה כר פורה להתפתחות של פטרייה בעור. במקרים אלה גם הפסקת הפעילות והימנעות מחיכוך לא יסייעו במיגור מלא של הבעיה שתמשיך לשגשג בצורה של פטרייה. הסיכון לפטרייה עולה והיכולת של הגוף להתגונן מפני זיהום פטרייתי יורדת במקרים של בעיות במערכת החיסונית, נטילת טיפולים אנטיביוטיים חזקים וכן האלה.

רגע לפני שפונים לרופא

גם במקרים בהם השפשפת התפתחה לזיהום פטרייתי, אין הכרח לרוץ לרופא בשלב ראשון. כצעד ראשון, רצוי למנוע את החיכוך ואת החמרת המצב באמצעות התאמה של בגדים, לדוגמה, חולצה צמודה יותר שתמנע חיכוך של הבד בפטמות בכל תנועה, תחתונים מכותנה ועם גומי שאינו הדוק באזור המפשעות, מעבר לריצה במכנסיים קצרים יותר שימנעו חיכוך באזור הרגליים. מריחה של תכשירים מונעי חיכוך ומשחות במרקם סמיך (פסטה) שיאפשרו מניעה של החיכוך בטרם הפעילות וכן הלאה.

שפשפת נוצרת כתוצאה מחיכוך של העור | צילום: thinkstock

בשלב השני של הטיפול רצוי להשתמש בתכשירים לטיפול בזיהום הפטרייתי עצמו המגיעים בצורה של משחה או טלק. במקרים קלים במיוחד טלק אנטי-פטרייתי כגון פונגימון או אונדציל עשוי לסייע. השימוש בטלקים מתבצע לאחר המקלחת ונדרש להיזהר משאיפת האבקה לדרכי הנשימה. במקביל או במקום, ניתן להשתמש גם בתכשירים ללא מרשם דוגמת אגיסטן פסטה, הכולל חומר פעיל אנטי-פטרייתי שמרפא את הפטרייה ובמקביל מאפשר הקלה באמצעות יצירת חיץ ומניעת החיכוך של האזור הבעייתי בשל המרקם המשחתי הסמיך שלו.

כיצד ניתן למנוע?

חשוב לציין כי מי שסובל באופן כרוני מבעיות אלו, יוכל להשתמש למניעה באותם תכשירים היות ואינם גוררים תופעות לוואי ופטריות אינן "מתרגלות" לטיפולים שניתנים בתכיפות רבה ואינן מפתחות עמידות כנגדם. דבר חשוב נוסף שימנע פטריות הוא הקפדה על ניקיון ורחצה של האזורים המיוזעים מיד לאחר פעילות וייבוש יסודי של אזורים אלה מיד לאחר המקלחת. במקרים בהן השפשפת ממשיכה לפרק זמן של מעל שבועיים, או שלא מורגשת הקלה לאחר מספר ימי טיפול ומניעת חיכוך או שמופיעות תופעות כגון מוגלה, עליית חום גוף, התפשטות השפשפת וכדומה, רצוי לפנות לרופא לבירור וקבלת טיפול.

ד"ר רון יניב | מומחה לרפואת עור ומין, ורפואה אסתטית