רבים מכירים את המשפט הידוע ש"הבעיה בתחרויות היא שהן מקלקלות את האימונים". האימונים הארוכים שנדרשנו להם לקראת אתגרית כמו תחרות ישראמן סמסונג 2012, מעלים ביתר שאת את המחשבה המטרידה אותי. האם האימונים לתחרות אתגרית כזו, שבה שוב אדחוף את קצה גבול הסיבולת שלי, בונים או הורסים אותי? מועילים או מזיקים לי?
מאת:רן אפק
הנושא עלה, בסיומו של עוד אימון ארוך ומתיש, של 95 ק"מ, לקראת ישראמן סמסונג 2012. האימון היה עם ירון, רץ מרתון שהשלים את המרתון הראשון שלו בירושלים ואחריו עוד כמה. עכשיו הוא מתכונן, יחד איתי, לישראמן סמסונג. הרי יש הבדל מהותי בין אימוני שגרה של טריאתלט לבין אימונים לקראת מרתון או איש ברזל. אימונים לתחרויות ארוכות במיוחד, כמו איש ברזל או מרתון, עלולים לעיתים לגרום ליותר נזק לגוף מאשר לתועלת.
ההבדל בין אימוני שגרה לאימונים לקראת תחרות אתגרית בניגוד לאימוני טריאתלט, שעושה בשגרה מגוון של אימונים שונים האחד מהשני וקצרים יחסית, המרתוניסט למשל, מתאמן רק בריצות, ריצות ועוד ריצות. אלו אימונים מונוטוניים שהולכים ומתארכים יותר ויותר, עד שבשלב מסוים הופכים לבלתי מהנים ואפילו קצת נמאסים. אימונים אלה, בניגוד לשגרת אימונים לטריאתלון, דורשים גם ימי התאוששות אחריהם. האם אימונים ארוכים וקשים כאלה לא בעצם משניאים את הספורט, גורמים לפציעות ומתישים נפשית, כך שלאחרי התחרות מטרה, מתחשק לקחת מנוחה ארוכה ולהפסיק לעשות ספורט לתקופה משמעותית?
עיסוק בספורט, בכל רמה של אימון, הוא חלק ממחזור הרס ובנייה. בעת האימון אנו הורסים את הגוף במטרה לבנות אותו חזק, עמיד וסביל יותר. ממש כמו בתהליך הרגיל של בניית שריר, שאף הוא תהליך של הרס ובניה, שכן שריר גדל, מתעבה ומתחזק, רק לאחר שהוא נהרס בעת האימון.
גם מחוץ לעיסוק בספורט, ביחסים עם הסביבה, בטבע, בעונות השנה, בכלכלה ובכל תחום אחר, כל החיים אנו עוברים מחזורים של הרס ובנייה מחודשת. מחזורים אלו של הרס ובניה, תמיד הציתו את מחשבת האדם. לא פלא שמתוך מאות האלים ההודים בדת ההינדית, שלושת האלים הגדולים הם ברהמה, וישניו ושיווא.
ברהמה הוא האל האחראי על הבריאה.
וישנו הוא האל המקיים.
שיווא הוא האל ההורס.
מתוך שלושת אלים גדולים אלו, דווקא שיווא שהוא אל ההרס הצבוע בכחול הוא הפופולרי, החזק והאהוב ביותר בהודו. הרס נתפס שם כדבר חיובי, שכן רק לאחריו ניתן לבנות משהו חדש וטוב יותר. באותו נושא, אך בלי קשר, מעניין גם לשים לב לדמיון שיש בשמות האלים ההינדים לתפקידם בשפה העברית: ברהמה לשורש העברי "ברא", וישנו למילה העברית "יש" או "ישנו", ושיווא למילה העברית "שווא". אבל זה נושא למאמר אחר. לכן, ההרס הוא הבסיס לבניה חדשה, אך האם התחרות האתגרית כמו ישראמן 2012 ואימונים לקראתה, יגרמו לי ולגופי לכזה הרס שלא יהיה ניתן לבנות לאחריו?
ניתן לחלק באופן גס את תדירות ועצימות האימונים ל – 4 קבוצות, כאשר מתאמן יכול לנוע מאחת לשניה ובאופן כללי:
• תקופה של חוסר בפעילות גופנית קבועה או הפסקות אימון מוחלטות לתקופה ארוכה.
• אימונים לשימור כושר ובריאות כללית מינימאליים: כ- 2-3 אימונים אירוביים בשבוע, כמעט ללא שילוב של תחרויות.
• אימונים ליצירת כושר ובריאות גבוהים: המאופיינים בשגרת אימונים של 6-8 אימונים בשבוע בשילוב תחרויות קבועות בעונה כמו ריצות של 10 ק"מ, משחים, רכיבות אופניים וטריאתלון.
• אימונים אד הוק, בו מתאמנים במיוחד לקראת תחרות אתגרית מסוימת כמו מרתון, איש ברזל או תחרויות אולטרה לסוגיהן.
אימונים לקראת תחרות מטרה אתגרית
ללא ספק, ישראמן סמסונג 2012 הוא אימון לקראת תחרות מטרה אתגרית במיוחד. תחרויות מטרה או תחרויות אתגריות כמו איש ברזל, מרתון או כל אולטרה משהו, בארץ או בחו"ל, דוחפות את גבול היכולות של המאמן ומשנות את כל שגרת האימונים.
בין מאפייניהם נמצאים:
• יצירת תכנית אימונים ייחודית בעלת אינטנסיביות הולכת וגוברת עד לתחרות המטרה.
• ביצוע אימונים ארוכים ושונים ממגוון האימונים הקבוע
• העמסה נוספת מעבר לשגרת אימונים קבועה
• פגיעה רבה יותר בשעות הפנאי, הבאה על חשבון המשפחה, העבודה והחברה.
• ריגוש מאתגר עצום ולא ידוע.
תודעת נו מיינד
עיקר האימונים הינם ארוכים המבוצעים בדופק ובעצימות נמוכה, ומיועדים לבנות סיבולת מתמשכת, או במילים אחרות לפתח שגרה אדישה של ריצה, רכיבה או שחייה. כלומר להפוך את הפעילות האירובית לנו-מיינד, ל"מצב יציב" בו הגוף פועל על טורים נמוכים. כמו מכונית שעומדת עם מנוע דולק, מבלי לבזבז, כמעט, את משאבי המערכת הפיזיים או הנפשיים. באימון כזה אני נדרש להתקיים על פני ציר הזמן אינסופי ומתנתק מהגוף שממשיך לרוץ, לרכוב או לשחות לעצמו לאורך שעות, באופן אוטומאטי, כמעט ללא מודעות לפעילות עצמה.
הקשיים הפיזיים והמנטאליים
אחת הבעיות באימונים לקראת האתגר הספורטיבי הזה, היא שלעיתים ההרס של הבנייה הוא גם הרס נפשי. האימונים הארוכים הם מתישים ומפרכים נפשית ופיזית כאחד. כחלק בלתי נפרד מתהליך בניית הגוף לאתגר החדש, אנו נוטשים את שגרת האימונים המוכרת לנו, ולעיתים קרובות מוצאים את עצמנו לאחר האימונים הארוכים מותשים, גמורים וכואבים.
השעות הארוכות המוקדשות לאימונים נטו, נותנת את אותותיהן עוד בשעת האימון. לקראת סופו אנו שואלים את עצמנו, מדוע אנו מעוללים זאת לעצמנו? למה אני סובל? בשביל מה? ממש כמו השאלות הקיומיות המהותיות, שבטח עולות בראשם של רבים מרצי מרתון, בקילומטרים האחרונים של המרוץ.
אז למה בכל זאת לעשות את התחרות
אולם, כנגד ומול מחשבות אלו עומדת כל הזמן, התחרות עצמה, וחשובה מהתחרות עצמה היא "התעודה", ולא מדובר בקלף נייר בו כתוב "תעודת משתתף בתחרות", כי אם תעודה תודעתית שנותן לעצמו מסיים התחרות! זאת שנותנת את 
ההסמכה וההכרה שאני עשיתי זאת. אני סיימתי מרתון, אני איש ברזל או אני עשיתי מרוץ אולטרה סופר דופר משהו. אני ולא אחר, אני ולא שרף, אני ולא מלאך.
הסיבה שאני ועוד רבים אחרים נעבור את דרך הייסורים הזו, נובעת ממשהו בעבר שלנו. רבים מהספורטאים בספורט הסיבולת האתגרי, מגיעים אליו בגיל מבוגר יחסית, בדרך כלל לאחר שנים של חוסר עשייה ספורטיבית, מרקע של פציעה מהותית, נכות, השמנה או פגיעה בדימוי הגוף, שנמשכה שנים רבות.
תעודת מסיים תחרות זו, היא התשובה המוחצת למשקעים מהעבר. היא מראה לי ולעולם כולו, שהרע מאחורי, אני התגברתי על מה שהיה אז, עכשיו אצלי הכל אפשרי ואין גבול כוח הרצון של האדם. עשיתי זאת!!!
למרות שעכשיו אני מפורק והרוס לגמרי אחרי התחרות וחייב מנוחה ארוכה שתמשך לפחות… לפחות עד להתחלת האימונים לקראת התחרות האתגרית הבאה.
רן אפקרן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי
וטריאתלט מזה 10 שנים. התחרה במאות אירועי ספורט בארץ וב-4 יבשות שונות.
מציג שיטת אימון ותזונה, המיועדת לשמור לאורך זמן על כושר, בריאות, הנאה
ומבלי להפצע.
[email protected]
המדור של רן אפק- מדור השפיות הפיזית
ישראמן סמסונג 2012 כל הפרטים
אתר התחרות –
ישראמן סמסונג 2012
